א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
51815-04
07/03/2006
|
בפני השופט:
צבי כספי
|
| - נגד - |
התובע:
1. שפיר מבנים תעשיות בע"מ
2. שפיר מבנים בע"מ
|
הנתבע:
1. י.פאלו בעמ
2. אשר יונה
|
| החלטה |
התובעות הן חברות לאספקת בטון או מוצרי בניה ובטון, כפי העולה מכתב התביעה שהוגש על ידיהן ב"סדר דין מקוצר" ומחוזי אספקת הבטון המצורפים לו כנספחים א'1; ו א'2 מתאריכים 1.4.01, ו 8.7.03 (להלן: "החוזה הראשון" ו "החוזה השני" בהתאמה).
החוזה הראשון נכרת בין התובעת מס' 2 לבין הנתבעת, ואין הכחשה לעניין זה, באשר לאספקת מוצרי בטון באתר בניה הקרוי "שמואל הנביא"; החוזה השני נכרת בין התובעת מס' 1 ובין הנתבעת באשר לאספקת מוצרי בטון באתר הקרוי "אתר מוריה", וגם עניין זה אינו מוכחש.
התובעת מס' 2 המחתה את זכויותיה לתובעת מס' 1, כפי כתבי המחאה והודעה על ההמחאה נספחים 1 עד 3 לכתב התביעה ואין בפי הנתבעים טענות לעניין ההמחאה הנ"ל; לאור האמור לעיל תקראנה על ידי שתי התובעות בהמשך הדברים כ"התובעת" וזכויותיהן תדונה במאוחד.
החוזים הנ"ל הם חוזי מסגרת לאספקת בטון, כאשר הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") מתחייבת על פיהם לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים בהם בגין כל אספקת בטון ספציפית לכל אחד מאותם אתרים; יאמר כבר בשלב זה שאין כל ממש בטענות הנתבעים לפיהן אין המסמכים הנ"ל מהווים "חוזים" ואיני רואה צורך לדון בכך.
החוזים חתומים בחותמת הנתבעת, בצרוף חתימתו של הנתבע מס' 2 (להלן: "יונה") כפי שנחזה מחתימתו האישית כערב על גבי החוזים; לעניין זה יש משמעות, כפי שלהלן (על כך שבית המשפט יכול להסיק מסקנות בכוחות בעצמי לעניין הדמיון בחתימות ראה:(ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ. שאול רחמים בע"מ, פד"י מז3 עמ' 240 בעמ' 261).
התביעה היא לתשלום יתרת חוב שנותרה לנתבעת כלפי התובעת, על פי תעודות משלוח וחשבוניות שצורפו לכתב התביעה.
בתצהירו התומך בבקשת הרשות להתגונן, אין יונה מעלה טענות של ממש נגד גובה החוב וחישובו.
עיקר טענות הנתבעת הן בשתיים: אחת, החוזים הנ"ל אינם עוסקים באספקת בטון לאתר נוסף הקרוי "בקעה" ומספר חשבוניות ותעודות משלוח שצורפו לכתב התביעה מתייחסות לאתר זה; השניה, טענת קיזוז עקב כך שבטון סופק (ולא נאמר באיזו כמות) לא עמד בדרישות התקן וההזמנה.
ניתן לסיים הדיון בטענות אלה ללא אריכות יתר; לעניין טענת הקיזוז, די בהפניה לסעיף 22 לחוזים, השולל את אפשרות הקיזוז ביחסי הצדדים על פי החוזים הנ"ל;
[ באשר לוויתור על זכות חוקית/חוזית ראה: ע"א 3541/98 די וורולי סיאני (1990) הנדסה בע"מ נ. מנהל מקרקעי ישראל, פד"י נו4 עמ' 145 ].
בכל הנוגע לאתר "בקעה" יש לנתבעים הגנה לכאורה, והגם שמדובר בסכום זעיר יחסית לתביעה, תינתן להם רשות להתגונן בטענה לפיה תנאי החוזים הנ"ל אינם מתקיימים בכל הנוגע לאתר "בקעה".
שתי טענות ליונה בכל הנוגע לערבותו הנחזית על גבי החוזים. טענה ראשונה נוגעת לכך שהוא בגדר של "ערב יחיד" או "ערב מוגן" לפי הוראות חוק הערבות, תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק הערבות").
טענה זו נידונה לדחייה; מי שהוא "בעל עניין" בחברה אינו יכול להיות מוגן במסגרת הוראות אלה; בעל עניין, לרבות "מנהל" או "דירקטור" כהגדרת המונח היום (ראה ההגדרה בסעיף 19 לחוק הערבות, יחד עם חוק ניירות ערך, תשכ"ח - 1968).
אין ספק שבעת חתימת החוזה השני היה יונה מנהל בנתבעת, כפי העולה מתמצית הרישום אצל רשם החברות, מוצג במ/2 ועדותו בעמ' 5 לפרוטוקול).
גדר ספק לכאורה קיימת רק לעניין מועד חתימת החוזה הראשון, שהוא מוקדם במעט למועד רישומו של יונה כמנהל אצל רשם החברות.
ספק זה הוא לכאורי בלבד; אין ספק שיונה חתום על החוזה הראשון בנוסף לחתימתו האישית, גם על חותמת החברה כמי שמחייב את החברה, ואין טענה לכך שהחוזה אינו חתום כראוי על ידי החברה.
מכאן, שבפועל מילא יונה תפקיד של דירקטור בחברה, גם אם טרם נרשמה עובדה זו אצל רשם החברות [ ראה הגדרת המונח "דירקטור" בסעיף 1 לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג - 1983 ובסעיף 1 לחוק החברות, תשמ"ט - 1999; ראה גם במוצג במ/2 הסעיף העוסק בביטול תקנות 79, 80 לתקנון החברה שבתוספת השניה לפקודת החברות הנ"ל ממנו משתמע קיומן של יתר התקנות בתקנון כמחייבות את החברה ומכאן, חתימת דירקטור בשם החברה כמחייבת, והמסקנה לגבי תפקידו של יונה בחברה ].
התוצאה היא שאין ליונה הגנה בכל הנוגע לחתימתו כערב במסגרת הוראות חוק הערבות.
טענה אחת עומדת ליונה כהגנה, אם כי לטעמי זו טענה העומדת על בסיס חלש ביותר והתוצאה, כפי שלהלן, בהתאם.