1. ביום 28.9.1994 התקשרו הצדדים בהסכם שכירות, אשר נכנס לתוקף ביום 2.10.1994, להצבת מכולות בשטח קרקע השייך למשיב.
2. בשנת 2000 הגיש המבקש כנגד המשיב (ונתבעת נוספת) תביעה לבית משפט השלום ברמלה, להחזר כספים בגין הלוואה שנתן (ת"א 3446/00).
ביום 30.4.2002 הגיש המשיב תביעה שכנגד לתשלום החוב בגין השימוש בשטח הקרקע נשוא המחלוקת, לגבי התקופה שמיום 2.10.1994 ועד למועד הגשת התביעה שכנגד (ת"א 3446.1/00) (להלן: "
ההליך הראשון"). ביום 4.11.2002 ניתן צו לפיצול סעדים בתביעה שכנגד.
פסק הדין בתביעה ובתביעה שכנגד ניתן ביום 24.2.2005 (להלן: "
פסק הדין").
3. ביום 9.10.2005 הגיש המשיב כנגד המבקש את התביעה נושא בקשה זו, לתשלום דמי השימוש בשטח הקרקע, לגבי התקופה שמיום 1.5.2002 (קרי, מהחודש הראשון לאחר פתיחת ההליך הראשון), ועד ליום 30.9.2005.
4. המבקש עותר בבקשתו למחיקת התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין (השתק עילה והשתק פלוגתא). לטענתו, נקבע מפורשות בפסק הדין, כי המשיב אינו זכאי לתשלום מעבר לחודש דצמבר 1997, אשר בו, לכל המאוחר, היה עליו להחזיר את המכולות למבקש. עוד נטען, כי המשיב מעלים מבית המשפט, כי סירב להחזיר את המכולות למבקש במהלך השנים האחרונות, חרף דרישות חוזרות ונשנות מצדו, וכי התנה זאת בתשלום.
5. המשיב טוען לדחיית הבקשה, בשל העובדה כי על פסק הדין הוגש ערעור שטרם נדון ולפיכך אין לראותו כפסק דין חלוט המהווה מעשה בית דין.
6. לטענת המשיב, שאלת ביטולו של ההסכם לא נדונה ולא הוכרעה בפסק הדין, אלא נקבע שם כי המבקש דרש את המכולות בשנת 1997 וכי המשיב סירב להחזירם.
דיון
7. כלל מעשה בית דין, שביסודו עומד עקרון סופיות הדיון, מושתת על שני כללים עיקריים: השתק עילה והשתק פלוגתא.
8. כלל השתק העילה נועד למנוע התדיינות נוספת בין בעלי הדין (או חליפיהם), בגין אותה עילת תביעה, כאשר ניתנה הכרעה לגופו של עניין.
9. הלכה היא, כי הסכם שכירות בו התחייב שוכר לשלם דמי שכירות בשיעורים, מצמיח מספר עילות תביעה כמספר השיעורים.
יפים לענין זה דבריו של בית המשפט בע"א 367/83 מ' שושן חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' רמות גזית בע"מ, פ"ד לט(1) 633, לפיהם:
"אך מובן הוא כי אין בעובדה ששתי התביעות הושתתו על אותו חוזה כדי ללמד כי צמחה למערערת עילת תביעה אחת. החוזה נושא ההתדינות שלפנינו מסדיר את היחסים בין הצדדים לו לאורך כל תקופת הבניה, ובמהלכה מוטלים עליהם חיובים שונים. עילות התביעה שבידי המערערת בכל הנוגע לתשלום שכרה הן כמספר התשלומים שחבה לה המשיבה על-פי החוזה, ואי-תשלום כל שיעור ושיעור הקים לה במועד התשלום את הזכות לתבוע את תשלומו, ואין לומר כי תביעה בשל אי תשלום אחד (או יותר) מן השעורים שלא שולם "בלעה" בתוכנה את העילות כולן ובכללן את העתידיות שבהם...".
10. בכתב התביעה נטען, כי המבקש לא שילם למשיב את התשלומים להם התחייב בהסכם השכירות, הגם שהציב בשטח הקרקע מכולות ואיחסן בהן ציוד.
11. הפרת ההסכם הנטענת בשל אי תשלום דמי שכירות, אשר אירעה לאחר הגשת התביעה הראשונה, יצרה עילות חדשות שבגינן יכול היה המשיב לתבוע, אף מבלי להיזקק לרשות לפיצול סעדים.
12. בשל העדר הזהות בין העילות שנתגבשו לפני מועד פתיחת ההליך הראשון ובין עילות שנתגבשו לאחריו, נובע, כי לכלל בדבר השתק עילה אין תחולה בענייננו.
13. שונה הדבר לגבי כלל השתק הפלוגתא, אשר נועד למנוע התדיינות נוספת בין בעלי הדין בפלוגתא שכבר נדונה ביניהם בהתדיינות קודמת והוכרעה בפסק דין סופי על-ידי בית המשפט. לעניין זה, בין אם זו אותה עילה ובין אם עילה שונה - התוצאה זהה. הדגש הוא על הפלוגתא המסוימת שנדונה והוכרעה (ד"ר נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי, עמ' 137)
14. כלל השתק הפלוגתא הותווה ונוסח בע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, בעמ' 584: "אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין העילות של שתי התביעות."