א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
50408-04
02/03/2005
|
בפני השופט:
חג' יחיא
|
| - נגד - |
התובע:
רוזנבלום מאיר
עו"ד קין בן ציון
|
הנתבע:
1. גד ברגר
2. איילון בע"מ - חברה לבטוח
3. אמטו דוד
4. גלבוע שמאות ויעוץ טכני בע"מ
עו"ד מלצר אהרן
עו"ד אטיאס אלישע
עו"ד צרפתי רם
|
| החלטה |
בפני התנגדות התובע לכך כי הנתבע ישלח הודעה לצד ג'.
הרקע העובדתי:
התובע מר מאיר רוזנבלום [להלן: "רוזנבלום"] היה ביום 29.09.97 בעלים של רכב פרטי, בו נהג והיה מעורב בתאונת דרכים כאשר הנתבע, מר אמטו דוד [להלן: "אמטו"], פגע ברכבו של רוזנבלום וגרם לו נזקים.
רכבו של רוזנבלום היה מבוטח אצל חברת איילון.
מר גד ברגר [להלן: "השמאי"] הועסק על ידי איילון כדי לבדוק את נזקיו של הרכב של מר רוזנבלום ולהעריך אותם במסגרת טיפולה של איילון בתביעה של רוזנבלום לפצותו במסגרת הפוליסה לביטוח רכוש שהנפיקה עבורו בגין הנזקים שנגרמו ברכב.
השמאי בחן את הנזקים ונתן חוות דעת וקבע את גובה הנזק ורידית ערך בסכום של 3,950 ש"ח, המהווים 4% מערך הרכב.
מר רוזנבלום קיבל את הפיצוי שנקבע על ידי השמאי ממבטחתו חברת הביטוח איילון.
בכתב התביעה שמר רוזנבלום הגיש בהמשך, הוא טוען, כי לאחר תיקון הרכב ונטליתו לשימושו וכשחשקה נפשו למכור את הרכב היה לו קשה עד בלתי אפשרי למצוא קונה בגלל אירוע התאונה בה נגרם לרכב נזק וכשסוף סוף מצא קונה נאלץ היה למכור את הרכב בפחות משוויו האמיתי כרכב לא פגוע בשיעור של כמעט 40% להבדיל מקביעת השמאי שירידת הערך הינה 4% בלבד.
ביום 18.07.04, קרי כשבע שנים לאחר האירוע, רוזנבלום הגיש תביעה כנגד השמאי של חברת הביטוח איילון שביטחה אותו נגד חברת הביטוח עצמה ונגד מר אמטו, מי שנהג ברכב.
על פי כתב התביעה אותו הגיש רוזנבלום עילת תביעתו כנגד השאמי בכך שהוא העריך את שווי ירידת הערך של רכבו באופן שאינו עונה על הדרישות המקצועיות, ביצע עבודתו באופן מוטה לטובת הנתבעת 2, שולחתו, לא מסר לתובע מידע נכון על הנזקים האמיתיים וירידת הערך האמיתי שנגרם לרכבו, לא דאג לתיקון הרכב ברמה סבירה וגרם לתובע הפסדים ישירים.
את עילת התביעה שלו כנגד מבטחתו איילון ממקד מר רוזנבלום בכך שהיא חיבה את התובע לנצל שירותי שמאי מטעמה, שלחה לביצוע עבודה שלוח מטעמה שאינו מכושר או מיומן בביצוע העבודה, ולא פיצתה את התובע במלוא הסכום הנזק האמיתי שנגרם לו.
כנגד מר אמטו התביעה הוגשה בטענה שהוא אחראי לאירוע התאונה והנזק אשר נגרם בה וכי עליו לשלם לתבוע את אותם סכומים של הנזק שלא שולמו על ידי המבטחת.
הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה ובו שתי טענות עיקריות: התיישנות וסילוק.
התיישנות , יען כי עברו 3 שנים הקבועות בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח בו ניתן היה להגיש תביעה על ידי מבוטח כנגד מבטחו וסילוק, יען כי מר רוזנבלום חתום על שיקים שיש בהם כדי ויתור על זכות התביעה שלו כנגד המבטחת.
השמאי וחברת השמאות שהוא עובד הגישו כתב הגנה ודחו את האחריות כלפי מר רוזנבלום בגין העדר יריבות ובגין העדר עילת תביעה.
בישיבת יום 14.12.04, ביקש ב"כ התובע למחוק את התביעה כנגד השמאי וחברת הביטוח איילון והתביעה נשארה קיימת כנגד אמטו כמי שנהג ברכב התובע וגרם לנזק.
ביום 20.02.05 הגיש מר אמטו הנתבע, הודעה לצד ג' המופנית אל גד ברגר, השמאי, גלבוע שמאות וייעוץ טכני החברה בה עובד השמאי ומנורה. מעיון בהודעה לצד ג', למעשה מעלה הנתבע כנגד הצד ג' את אותן טענות הכלולות בכתב התביעה של התובע ואשר התביעה נגדם נמחקה לבקשת התובע, ככל הנראה כאשר מצא טעם
בטענות השמאי וחברת הביטוח בכתב ההגנה לתביעה המקורית.
ביום 27.02.05 הגיש ב"כ התובע הודעה על התנגדות להגשת הודעה לצד ג'. ההודעה, כאמור, הוגשה ביום 20.02.05 וב"כ התובע טען בפני, כי את ההודעה קיבל יום לפני הדיון שהיה קבוע ליום 28.02.05 והוא שיגר באופן בהול את הודעתו