החלטה בתיק א 48971/07

בפני בקשת הנתבע להלן: ("המבקש") להתרת שימוש במסמך ספציפי, תיק בית משפט 74322/04 במסגרת תביעתו של התובע להלן: ("המשיב") את חברות הביטוח בעטיין של תאונות דרכים שעבר, כראיה.

המבקש טוען כי לפי סעיף 68 לחוק בתי המשפט, נראה כי התיק אינו חסוי מפני שומעים, גם כאשר דנים בעניינים אישיים כמו מצב רפואי. לגרסת המבקש, התצהיר אותו הגיש התובע גילה כי, המשיב ניחן באמת משתנה מזמן לזמן וממותב למותב בהתאם לצרכים שלו.

לטענת המבקש לו סבר המשיב כי, המסמכים מהתיק המבוקש לשימוש אינם רלוונטיים לתיק זה, היה לו די והותר זמן לפעול ולהתנגד לשימוש בהם. אך ממילא אין הוא יכול להתנגד לשימושם כראיה, שכן על פי פקודת הראיות הסעיף הגנה על גרסאות סותרות אינו נמנה ברשימה זו.

לטענת המשיב נימוקי הבקשה להתרת שימוש במסמך ספציפי מהווים הרחבת חזית מצד המבקש. לגרסתו, הבסיס לבקשה הוא ניסיון להוכיח כי המשיב לא יכול היה להעניק למבקש את השירותים המשפטיים, שפורטו בתובענה וזאת בשל העובדה כי באותה עת היה המשיב בתקופה של אי כושר בשל תאונת דרכים בה היה מעורב.

לטענת המשיב המבקש לא העלה במסגרת כתב ההגנה כי, המשיב לא ביצע את השירותים המשפטיים עבורו וטענותיו כי אין עליו לשלם שכר ראוי למשיב מושתתות על טענות אחרות לגמרי. כמו כן המשיב נחקר בחקירה נגדית, ונשאל על תקופת אי כושרו והשיב, כך שאם היה המבקש מעוניין לצרף ראייה רלבנטית כלשהי היה עליו להגיש בקשה בזמן.

לטענת המשיב המבקש ביסס בטעות את בקשתו על הוראת סעיף 68 לחוק בתי המשפט במקום על הוראת החוק הרלוונטית והיא תקנה 4 (א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה התשס"ג 2003 .

לטענת המשיב  השימוש במסמך אם יותר יחשוף את מצבו הבריאותי, כלכלי של המשיב בפני המבקש אשר יעשה בו שימוש בעניינים אחרים נוספים ולכן הוא אסור על פי דין - הוא חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א  1981 סעיף 23 ב.

המשיב טוען כי המבקש ובא כוחו מנסים לפגוע במשיב בכל דרך אפשרית וכן להלך אימים על בית המשפט בתקווה כי כך יקבל את מבוקשו וכל זאת בעקבות פסק הדין מפי כבוד השופט סובל , שחייבם לשלם את  מלא שכר הטרחה אותו תבעו.

דיון

ככלל, ניהולו התקין של כל הליך מטיל חובה על הצדדים להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת", כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההתדיינות לסיומה. אולם אין המדובר בעקרון חלוט שלא ניתן לסטות ממנו, ובית המשפט יסטה מעיקרון זה כאשר הגשת הראיה הנוספת הכרחית לבירור האמת, ויש בה כדי לסייע לבית המשפט לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין. בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת, אפילו אם אי הגשתה במועד נבעה ממחדלו של בעל הדין, במקרים בהם הגשת הראיה הנוספת דרושה לשם בירור האמת ויש בה כדי לסייע לבית המשפט לעמוד באופן מלא על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין. סדר הבאת הראיות הוא עניין של סדר הדין, וסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה (ראה לעניין זה רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(4), 577).

המבקש אמנם ידע על קיומו של המסמך, ולא הצביע על כל סיבה אשר מנעה ממנו

את הגשתו, ועל פניו אין להתיר לו להגיש ראיה זו בשלב זה של המשפט. יחד עם

זאת, אין המדובר בכלל בל יעבור, ועל בית המשפט  לשקול גם את משמעות

התרומה שתתרום הראיה המוצעת להשלמת התמונה העובדתית, לגילוי האמת

והצדק, ומנגד את החשש מהתרת הרצועה יתר על המידה תוך עידוד רשלנות

פרקליטים בקיום הוראה דיונית (ראה לעניין זה ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ'

המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1), 661).

הגשת ראית המבקש הינה מהותית לגילוי הצדק ולניהולו התקין של הליך זה. הראיה אשר ברצון המבקש להגישה, יש בה כדי לשפוך אור על קבלת טענותיו של המשיב בהליך הנוכחי. אם המשיב אכן טען בתיק בימ"ש 74322/04 טענות המנוגדות וסותרות את טענותיו בפני בית משפט זה, ראוי כי טענותיו לא יישמעו.

אין בעל דין יכול להציג עמדות שונות ומנוגדות בפני הערכאות המשפטיות, ולהנות

כל פעם מקביעות אחרות. יש בדבר כדי להוות פגיעה משמעותית ואמיתית במראית

פני הצדק, באמון הציבור במערכת המשפט, ובאחידות הפסיקה של בתי המשפט

השונים. הגשת תצהירי המשיב כחלק מהראיות הינה חשובה, ויכולה להשפיע על