החלטה בתיק א 48698/05

1.         בפני בקשה להתיר לנתבעת (להלן: "המבקשת"), להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הועדה"), שקבעה בהחלטתה מיום 17.5.05 כי לתובע נותרה נכות צמיתה, בשיעור של 10% בגין פגיעה בעמוד השדרה הצווארי, כתוצאה מתאונת הדרכים מיום 20.1.03 (להלן: "התאונה"). למען שלמות התמונה, יאמר כי לאחר הפעלת תקנה 15, הועמדה נכותו של התובע על 15%.

            טענות הצדדים

2.         המבקשת טוענת כי על פי מידע המצוי ברשותה, התובע חזר, לאחר התאונה, לעבודתו הרגילה כנגר ומתקין רהיטים והמשיך לעבוד, ללא מגבלות כלשהן, עד ליום 24.1.03, ארבעה ימים לאחר התאונה, וכי אז נפגע בתאונת עבודה נוספת, שארעה בעת שהתקין ארונות אמבטיה ומנורות חשמל, בביתה של לקוחה. לטענת המבקשת, התובע טיפס על שיש מוגבה ותוך כדי עבודתו, התחשמל ונפל על גבו וראשו לאחור (להלן: "התאונה הנוספת"). המבקשת מסתמכת בטענותיה על תעודת חדר מיון מיום 24.1.03, בה נרשם: "מתלונן על חולשה כללית, הרגשת סחרחורת. נפל היום - נחבל בגופו... מתלונן על כאבי ראש וצוואר, חולשה בידיים ורגליים היום נפל עקב חולשה כללית ונחבל". לטענת המבקשת, התובע הסתיר, באופן מכוון, את דבר פגיעתו בתאונה נוספת אשר לא נזכרה בטופס "ההודעה על פגיעה בעבודה", או בפני הועדות הרפואיות. עוד מוסיפה המבקשת ומציינת כי התובע, לא הזכיר את התאונה הנוספת בתצהיר הבריאות ובתצהיר התשובות לשאלון.

            לטענת המבקשת, בנסיבות אלה, כשהתובע נפגע בתאונה נוספת, מספר ימים לאחר התאונה, אך בפני הועדה הרפואית לא הובא כל מידע על כך, יש הצדקה למתן היתר להבאת ראיות לסתור.

3.         התובע מתנגד לבקשה וטוען כי המבקשת לא תמכה טענותיה בדבר התאונה הנוספת ונסיבותיה, במסמך ו/או בתצהיר. התובע טוען כי לא היו דברים מעולם וכי לא נפגע בתאונה נוספת. התובע מציין כי פנה לחדר המיון ביום 24.1.03, בשל החמרה במצבו כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה, וכי אין מדובר בתאונה חדשה ונוספת. יתרה מכך, התובע טוען כי בפני הועדות הרפואיות במל"ל, עמדו כל המסמכים הרלוונטיים לתאונה, לרבות מסמך רפואי מיום 24.1.03.

4.         לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה והתגובה, סבורה אני כי בשלב זה, דין הבקשה להדחות.

הבקשה מעלה טענות עובדתיות בדבר ארוע תאונתי נוסף שנסיבותיו מפורטות בבקשה, אך לא ברור מהו המקור עליו מסתמכת המבקשת בגירסה העובדתית הנטענת. התובע מצידו, מכחיש כי נפגע בתאונה נוספת וטוען כי לא היו דברים מעולם. עוד יצויין כי במסגרת תצהיר תשובות לשאלון, השיב התובע כי לא התחשמל מעולם וכי פנה פעם נוספת, לחדר המיון שכן חש סחרחרת וכאב בצוואר, כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה (תשובה לשאלה מס' 80).

איני סבורה כי מתעודת חדר המיון מיום 24.1.03, ניתן להסיק את המסקנות הנטענות על ידי המבקשת שכן בתעודת חדר המיון, מצויין אמנם, שהתובע נפל עקב הרגשת סחרחורת וחולשה, אך אין בה כל אזכור לארוע תאונתי שארע באותו יום ומאידך, מצויין בה כי "ביום ב' היה מעורב בתאונת דרכים... מרגיש החמרה במצבו - חולשה בגפיים, בחילות כאבי ראש", מה שיכול להתיישב גם עם גרסת התובע כי פנה בשנית, לחדר המיון, עקב החמרה במצבו. מכאן שבשלב זה, בטרם הוגשו תצהירים ובטרם בוררה התשתית העובדתית הרלבנטית, לא הונח יסוד להוכחת הטעמים העובדתיים, הנטענים בבקשה.

מעבר לצורך, אציין כי טענת התובע כי המסמך מיום 24.1.03, אשר עמד בפני הועדה הרפואית מתייחס לפניה לטיפול רפואי באותו יום, גם היא אינה מבוררת שכן בדו"ח הועדה הרפואית מצויין כי עמדה בפני הועדה, בדיקת CT מיום 24.1.03 ולא ברור עם גם תעודת חדר המיון, מיום 24.1.03, עמדה בפני הועדה.

לפיכך, סבורה אני כאמור, כי בשלב זה, לא הונחה תשתית ראייתית המצדיקה מתן היתר להבאת ראיות לסתור.

לאור המחלוקת העובדתית, יגישו הצדדים, תצהירי עדות ראשית, כאמור בהחלטה  מיום 13.6.06.

הוצאות הבקשה תלקחנה בחשבון בסיום ההליכים ועל פי התוצאות.

המזכירות תעביר החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום 05 בספטמבר, 2006 (י"ב באלול תשס"ו) בהעדר הצדדים.

קלדנית: כהן מיטל.