החלטה בתיק א 48058/05

בפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעה כספית על סך של 17,550 ש"ח.

טענות המבקשת

במהלך חודש אפריל 2005 או במועד סמוך לכך, התקשרה המבקשת עם המשיב בהסכם, לפיו היא תשכור ממנו מגרש בהרצליה לשימושה, לצרכי איחסון.

ביום 25.04.05 נחתם הסכם שכירות המגרש בהרצליה. על פי ההסכם התחייב המשיב לגרום לכך, כי מיד עם תחילת קיומו של ההסכם, אמור היה לעבור השטח המושכר לחזקתה הבלעדית של המבקשת, ללא אפשרות גישה לצדדים שלישיים. זמן קצר לאחר תחילת ההסכם, איפשר המשיב מעבר רכבים כבדים וטריילרים בשטח המושכר. כמו כן, נודע למבקשת כי המשיב עצמו או אחרים אשר המשיב התיר להם גישה, נכנסו לשטח המושכר ולקח שלא כדין, ציוד השייך למבקשת.

המבקשת דרשה מהמשיב, כי ידאג להשבת הציוד שנלקח לאלתר ובמקביל הודיעה המבקשת על סיום ההסכם.

המשיב עצמו או על ידי אחרים, נכנס לאתר בו ביצעה המבקשת עבודה בתל אביב ולקח שלא כדין ציוד השייך למבקשת.

המשיב לקח מהמבקשת ציוד בשווי של כ-165,000 ש"ח והוגשה נגדו תלונה במשטרת ישראל.

המבקשת טוענת כי אינה חייבת דבר למשיב, אלא ההפך הוא הנכון, המשיב מחויב למשיבה בגין הציוד שנלקח שלא כדין.

טענות המשיב

המשיב הנו הבעלים של מגרש בהרצליה, הידוע כגוש 6663 חלקה 94. בין הצדדים נחתם הסכם שכירות. בהתאם להסכם, התחייבה המבקשת לשלם למשיב סך חודשי של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ. כמו כן, סוכם כי התשלום ייעשה מדי שלושה חודשים.

תקופת השכירות על פי ההסכם הנה מיום 01.04.05 ועד ליום 31.03.08.

ביום 01.07.05 המבקשת הייתה אמורה להעביר למשיב, על פי ההסכם, תשלום שכירות עבור החודשים 07-09/05, סך של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ. המבקשת לא שילמה את הסכום האמור.

דיון

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של הנתבע ע"י ביהמ"ש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע, אלא אך לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית הגנה לכאורה בעלת משמעות, אשר אם תוכח במשפט, תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה.

ע"א 2418/96 כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ פד"י מז (5) עמ' 133

ע"א 478/73 אנגלנדר נ. אשכנזי, פד"י ל(3) 437

ע"א 544/81, 604 מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנו. המכוניות לים התיכון בע"מ, פד"י לו (3)518

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי הנתבע דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים) ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.

אין ביהמ"ש נדרש בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של הנתבע, אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי ב"כ התביעה. 

סדר דין מקוצר נועד למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. העדרו של סיכוי שהנתבע יצליח בהגנתו, ייקבע רק אם תצהיר הנתבע איננו מגלה הגנה לכאורה. בקשה למתן רשות להתגונן תסורב רק במקרים שבהם משתכנע בית המשפט, כי לנתבע אין הגנה של ממש.

לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו, כשם שלא תינתן רשות להתגונן כשטענתו העובדתית של המבקש הינה חסרת מעש על פניה או שהיא הגנת בדים (דוד בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שביעית ת"א, יולי 2004, הוצאת פלרשטיין גינוסר בע"מ עמ' 175-179).

כך נתבע, אשר מבקש רשות להתגונן, חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה, או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה, אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן (ע"א 543/86, ע"א 424/86).