החלטה בתיק א 47941/04

עסקינן בתאונה מיום 12/9/03 .

רכב מבוטח התובעת שהה במוסך המנוהל על ידי הנתבעת 2 על מנת לבצע בדיקה ברכב.

במהלך בדיקת הרכב במוסך על ידי נתבע 1 ( להלן " הנתבע " ) שהינו עובד של נתבעת 2 ( להלן " הנתבעת " ), עקב לחיצה על דוושת הגז בטעות על ידי הנתבע, פגע הרכב חזיתית בקיר במוסך ונגרמו לו נזקים.

נתבעת 3 היא מבטחת הנתבעת במועד האירוע,  ביחס לנזקים שעשויים להיגרם לרכבי הלקוחות, במהלך בדיקת רכביהם על ידי עובדי הנתבעת.

התובעת שילמה למבוטחה בגין הנזק שנגרם בתאונה זו.

המחלוקת הנדרשת להכרעה הינה האם לתובעת קמה זכות שיבוב כלפי הנתבעים, מכוחה היא יכולה לתבוע במסגרת תביעת תחלוף זו;

                                                                                                                                                       ובמידה והתשובה לשאלה היא חיובית יש לקבוע האם מדובר במקרה של ביטוח כפל, כאמור בסעיף 59 לחוק חוזה ביטוח תשמ"א -  1981  ( להלן "החוק ), כך שיש לחלק את הנשיאה בעלות הנזק בין שתי המבטחות.

                                                                                                                                                   טענות הצדדים:

א.         לטענת התובעת, על פי סעיף 2.2 לפוליסה שהונפקה על ידה  בפרק ד' לתנאי הפוליסה הכללים, ( להלן " הפוליסה " )  הפוליסה מוחרגת כשנעשה שימוש ברכב למבחני כושר רכב, כך שלטענתה לא היה כיסוי ביטוחי לנהיגת הנתבע ברכב מאחר והשימוש ברכב נעשה במכון לבדיקת רכב.

לטענת התובעת אף ששילמה היא כמתנדבת למבוטחה, עדיין קמה לה זכות שיבוב המקנה לה זכות לתביעת תחלוף כנגד הנתבעים, כאחראים לאירוע התאונה, שכן לא יתכן שהחוטא יצא נשכר.

כנגד טענה זו, ראשית טוענים הנתבעים שהסתמכות התובעת על סעיף 2.2 לפרק ד' לתנאי הפוליסה הכללים, להוכחת טענתה שלא היה כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה על פי תנאי הפוליסה, מהווה הרחבת חזית אסורה, שכן לא נטען כלל על ידי התובעת בכתב התביעה, שהפוליסה אינה מכסה הנזק שנגרם באירוע התאונה, כך ששילמה התובעת למבוטחה כמתנדבת.

לגופו של עניין, טוענים הנתבעים שסעיף 2.2 אינו שולל  קיומו של כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה כטענת התובעת , שכן סעיף זה מחריג מתן כיסוי ביטוחי רק במקרה של נזק שנגרם עקב שימוש למטרות עיסוק של מבחני כושר, אך אינו מחריג הכיסוי הביטוחי למקרה של נזק שנגרם כתוצאה משימוש ברכב למבחני כושר רכב כאשר

מדובר בשימוש לצורך פרטי (הדגשה שלי - ד.א.ג).

 לטענתם, על פי סעיף 2.1 לאותו פרק, יש כיסוי ביטוחי על פי הפוליסה כאשר נעשה שימוש פרטי ברכב, כך שהפוליסה מכסה את הנזק שנגרם כתוצאה מנהיגת הנתבע ברכב במהלך בדיקתו במכון.

עוד טוענים הנתבעים כי, על פי סעיף 1.3  לפרק ד' לפוליסה, רשאי לנהוג ברכב כל אדם הנוהג בהוראת המבוטח או ברשותו, ומכיוון  שהנתבע נהג ברכב ברשות המבוטח, הרי שהיה כיסוי ביטוחי לנזק שנגרם לרכב כתוצאה מנהיגתו של הנתבע בו.

עוד טוענים הנתבעים שמבטח הבא בתביעת תחלוף, אינו יכול להישמע בטענה שהפוליסה מכוחה הוא תובע אינה חלה.

לטענת הנתבעים, מכיוון שהיה כיסוי ביטוחי על פי הפוליסה - שכן הנתבע עשה שימוש ברכב ברשות המבוטח - הרי שהנתבע הינו בגדר  " מבוטח " התובעת. 

לשיטתם מאחר והתובעת כמבטחת אינה יכולה לממש את זכות התחלוף שלה מכוח הפוליסה כנגד מזיק הנחשב כמבוטח, הרי שאין לתובעת זכות לתביעת תחלוף כנגד הנתבעים. 

ב.         לטענת התובעת ובהנחה שתביעתה תתקבל, אין מדובר במקרה של ביטוח כפל , שכן מקרה של ביטוח כפל חל רק כאשר שתי הפוליסות מקנות כיסוי ביטוחי לאותו מבוטח ובגין אותו סיכון.

לשיטתה, אין מדובר במקרה של ביטוח כפל, מאחר והפוליסות שהופקו על ידי התובעת והנתבעת 3 אינן מכסות " מבוטח אחד וסיכון אחד " , מכיוון שפוליסת הביטוח שהופקה על ידי התובעת, לעניין מקרה של נזק לרכב המבוטח, הינה פוליסת ביטוח נכס ואילו פוליסת הביטוח שהופקה על ידי הנתבעת 3, הינה פוליסת ביטוח אחריות.