1. בפני בקשת הנתבעת להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, מכח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").
2. התובעים, הוריו ויורשיו של המנוח, עימאד אבו זהרה ז"ל (להלן: "המנוח"), הינם תושבי ג'נין.
התובעים עותרים במסגרת תביעתם זו, לחייב את הנתבעת - מדינת ישראל, לפצותם בגין מות המנוח שעבד כעיתונאי וכצלם עיתונות ומצא את מותו, ביום 11.7.02, בארוע שתואר בכתב התביעה, כדלקמן:
"ביום 11.7.2002 בשעה 14:00 לערך נכנסו שני טנקים ונגמ"ש של צה"ל (להלן יחד: "כלי הרכב המשוריינים") לרחוב המלך פייסל בג'נין. אחד הנגמ"שים פגע בעמוד חשמל וכתוצאה מכך נעצר במקומו בין שני הטנקים.
למקום הגיעו המנוח ועימו צלם העיתונות סעד דחלה (להלן: "העיתונאים"), נעמדו במרחק כמה עשרות מטרים מכלי הרכב המשוריינים, והחלו לצלם את המתרחש במצלמותיהם. המנוח וחברו לא היוו סכנה כלשהי לחיילי צה"ל, והיו ניתנים לזיהוי בנקל כאנשי עיתונות.
אותה עת לא שרר עוצר בזירת האירוע. הרחוב היה שקט ושהו בו אנשים מועטים. על פי דיווחים של עדי ראיה, אדם מעורער בנפשו השליך אבטיחים לעבר כלי הרכב המשוריינים וסימן לעברם תנועות מגונות, אך מעבר לכך לא הותקפו כלי הרכב המשוריינים ולא היו בסכנה.
חרף זאת, מתוך אחד כלי הרכב המשוריינים, או יותר, החל ירי ממושך אל הרחוב ובכלל זה לעבר העיתונאים. כתוצאה מהירי נפגע המנוח בירך והחל לאבד דם רב. גם הצלם סעיד דחלה ששהה לידו נפגע ברגלו מהירי" (סעיפים 5-2 לכתב התביעה).
3. הנתבעת מכחישה את הנטען בתביעה וטוענת, בין היתר, כי מדובר היה "בפעולה מלחמתית" ועל כן, מוקנית למדינה הגנת סעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952, הפוטר את המדינה מאחריות בנזיקין
"על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא ההגנה לישראל".
דיון
4. תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת כי:
"בית המשפט או הרשם רשאי, אם
נראה לו הדבר, לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע".
5.
במסגרת הדיון בבקשה להטלת ערובה, נדרש בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות יסוד בשיטתנו המשפטית לבין זכותו של הנתבע כי לא יצא בחסרון כיס, היה והתביעה כנגדו תדחה, ראה לעניין זה; רע"א 544/89
אויקל תעשיות (1981) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מ"ד (1) 647, רע"א 377/87
חליל ג'נחן נ' וויבהו א.ב.ה.- חברת מניות, פ"ד מא (4) 522, ע"א 2877/92
סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר, פ"ד מז (3) 846.
6. בעניין זה נפסק כי אחד השיקולים העיקריים, לחיוב בהפקדת ערובה הינו עובדת מגוריו של התובע, מחוץ לתחום השיפוט והעדר נכסים הנמצאים בארץ אשר מהם יוכל הנתבע להיפרע, היה ויפסקו לזכותו הוצאות, ראה דברי כב' השופט גרוניס, ברע"א 2146/64
מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים
איברהים, פ"ד נח (5) 865, 869 (2004), כדלקמן:
"... במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו אם יפסקו לטובתו (ראו למשל, רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (לא פורסם)). הלכה זו הוחלה גם על תושבי הרשות הפלסטינית, אשר נחשבים לצורך העניין כתובע המתגורר בחו"ל".
7. בענייננו, מדובר בתובעים המתגוררים בג'נין ואין בידם להצביע על נכסים מהם תוכל הנתבעת להיפרע, היה והתביעה תדחה ויפסקו לזכותה הוצאות, כך שסביר כי צפוי קושי בגביית הוצאות, אם וככל שיפסקו.
8. אשר לסיכויי התביעה, השאלה האם מדובר בארוע שהתרחש עקב "פעולה מלחמתית", טעונה ליבון והכרעה עובדתית ומשפטית, וראה לעניין זה; בג"צ 8276/05
עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי
נ'
שר הביטחון, תק-על 2006 (4) 3675 (2006) וכן פסק הדין שניתן לאחרונה ברע"א 8484/06
אביחי ניצן נ' מדינת ישראל ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 10.6.07).
מדובר בדיון שניהולו כרוך בהוצאות לא מבוטלות ולא ניתן לאמר, בשלב זה, כי סיכויי התביעה הם כאלה הגוברים על הצורך בהבטחת הוצאות הנתבעת, היה והתביעה כנגדה, תדחה. לפיכך, סבורה אני כי הקושי הצפוי בגביית הוצאות, אם וככל שיפסקו, די בו כדי להצדיק חיוב בהפקדת ערובה.
9. במסגרת קביעת גובה הערובה, ראיתי להביא בחשבון את ההוצאות הכרוכות בבירור התביעה מחד ואת מצבם הכלכלי הנטען של התובעים, מאידך (אם כי יצויין כי טענות התובעים בעניין זה, אינן נתמכות בתצהיר).
לפיכך, אני מחייבת את התובעים, להפקיד ערובה להוצאות, בסך של 7,500 ש"ח.
הערובה תופקד, במזומן או בערבות בנקאית, צמודת מדד ובלתי מוגבלת בזמן.