א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
46257-04
08/01/2006
|
בפני השופט:
סובל משה
|
| - נגד - |
התובע:
1. בן יאיר עוקב בע"מ
2. עוקב יאיר
3. עוקב אין אמת
|
הנתבע:
בנק לאומי סניף קרית מלאכי
|
| החלטה |
כללי
1. בפני בקשה למתן רשות להגן מפני התובענה שבכותרת אשר עניינה תביעת חוב כספי על סך 1,006,245 ש"ח.
המבקשת 1 היא לקוחה של המשיב. המבקשים 2 ו3 נתבעים כערבים לפירעון חובה כלפי המשיב.
המבקש 3 הגיש בקשת רשות להגן נפרדת משני המבקשים האחרים.
טענות המבקשים 1 ו 2
2. למבקשים טענת קיזוז כנגד הבנק על סך 1,183,043 ש"ח המסתמכת על חוות דעת מומחה (רואה חשבון). לטענתם אין בהסכם המסגרת ובהסכמי ההלוואות שנחתמו בעקבותיו כדי להשתיק את המבקשים מלטעון את טענותיהם.
טענות המבקש 3
3. למשיב אין כל עילת תביעה כנגד המבקש. עניינו של כתב התביעה הוא בגין הלוואה שנטלה החברה ביום 03.07.03 ואולם עוד בשנת 1999 הופסקה ערבותו של המבקש כלפי המשיב ואף המשיב נתן אישורו לכך.
במועד בו הופסקה ערבותו לא הייתה למבקשת 1 כל יתרת חוב כלפי המשיב.
לפיכך בנסיבות שבהן החוב נוצר לאחר שערבותו של המבקש 3 בוטלה, אין למשיב כל עילה או טענה לתשלום כלפי המבקש.
טענות המשיב
4. באשר למבקש 3, הודעת הביטול איננה מפטירה את המבקש ככל שהדבר נוגע לחובותיה של המבקשת 1 אשר התגבשו עד לתום 30 יום ממועד מתן הודעת הביטול.
בסמוך להודעת הביטול עמדה יתרת החוב על לא פחות מאשר סך של כמיליון ש"ח.
משכך אין הנתבע יכול לפטור עצמו בהודעה חד צדדית מערבותו לחובות אלה.
5. באשר למבקשים 1 ו 2, הרי שאלה ויתרו על טענותיהם כנגד המשיב בהסכם מיום 3.7.03 לפיו לא תהיה להם כל טענה, תביעה או דרישה כלפי הבנק בגין יתרות החוב בחשבונות ובפיקדונות החייב מכל סוג שהוא.
דיון והכרעה
המבקשים 1 ו- 2
6. בית המשפט בבואו לבחון האם ליתן רשות להתגונן, אין הוא נזקק לשאלת מהימנות הגרסה
(ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נגד בנק למסחר בע"מ, פ"ד מ"ז(5) 133, 138), ועל המבקש לא מוטל להראות באיזה אופן הוא מוכיח את טענותיו. בית המשפט מסתפק בבחינה הראשונית האם בהנחה שיתקבלו טענות המבקש יש בהן כדי להעמיד לו הגנה ולו לכאורה (ד"ר י. זוסמן,
סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש.לווין עמ' 677-675).
ואולם, כאשר יסוד ההגנה שבוסס בתצהיר מתמוטט בחקירת המצהיר על תצהירו, והגנתו מתגלית כ"הגנת בדים", לא נעתר בית המשפט לבקשה (ראו ע"א 102/83
ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נגד בנק לאומי בע"מ, פ"ד מ"א(1) 253, 257).
על בסיס ההלכה המשפטית יש לבחון את טענות ההגנה של המבקשים.
7. כתב התביעה כנגד המבקשים 1 ו- 2 מתבסס על 2 הסכמים למתן הלוואות הנובעים מתוך הסכם מסגרת (להלן: "ההסכם") שנחתם בין הצדדים ביום 3.7.03 לפיו המבקשים מודים ביתרת חובם אצל המשיב בסך 1,013,307.4 ש"ח, מוותרים על כל טענה ותביעה כלפי הבנק ובתמורה הבנק מעמיד לרשותם שתי הלוואות לכיסוי החוב- האחת על סך 800,000 ש"ח והשנייה על סך 214,000 ש"ח.
כאשר החייב יעמוד בכל תנאי ההסכם ויסיים לפרוע את ההלוואה הראשונה, הבנק ימחל לו על יתרת החוב בגין ההלוואה השנייה על סך 214,000 ש"ח.
המבקש לא עמד בתנאי פירעון ההלוואה, והבנק תובע את החזר שתי ההלוואות הנ"ל ובהסתמך על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום שנחתם ע"י המבקש 2.