1. בפניי בקשה של התובעות להוציא מתיק הראיות שני תצהירי עדות ראשית שהגישו הנתבעים, וכן למחוק סעיפים מסויימים מתצהיר שלישי, כמו גם אחד מנספחיו.
2. עסקינן בתביעה שעילתה פרסום לשון הרע. על פי טענת התובעות, הנתבעים ייחסו להן ביצוע מעשה מירמה כלפי עיריית רמת השרון (
להלן: "העיריה"), בכך שמכרו לעיריה מטוס משחקים (
להלן: "המטוס") במחיר מופקע, תוך גריפת רווחי עתק.
3. הנתבעים הגישו שלושה תצהירי עדות ראשית. התצהירים שהוצאתם מבוקשת הם תצהיריהם של חברי מועצת העיריה אליעזר בר ונעמי זהר. תצהירים אלה נועדו לבסס את טענת הנתבעים כי רכישת המטוס אושרה בנוהל בלתי תקין, בהליך חפוז ובקוורום בלתי חוקי, וכן קיומו של ענין ציבורי בפרסום.
4. אין לתובעות כל עמדה בשאלה האם ההחלטה לקנות את המטוס התקבלה על ידי העיריה בנוהל תקין אם לאו. לדידן, אין צורך להכריע בשאלה זו, שכן השאלה האמיתית השנוייה במחלוקת בין הצדדים היא האם התובעות רימו את העיריה בקשר למכירת המטוס וגרפו את הרווח המיוחס להן בכתבה. לפיכך, אין צורך לדון בשאלה האם העיריה קיבלה את ההחלטה על פי נוהל תקין וסדרי מינהל ראויים. התובעות מציינות, ובצדק, כי בתביעת דיבה, הרלבנטיות של עובדות כאלה ואחרות נבחנת לפי אותן אמירות שהתובע טוען כי הן מהוות הוצאת דיבה כלפיו. התובעות הן שרשאיות להגדיר מהי אותה דיבה שבגינה מוגשת התביעה (ראה ע"א 34/71
פרידמן נ' חן
, פ"ד כו(1) 524). התובעות אף טרחו והדגישו בקו תחתון, בגדרו של כתב התביעה, איזה חלק מהפרסומים מהווה לשון הרע כלפיהן.
יצויין כי בתשובתם לבקשה טענו הנתבעים כי הביקורת שלהם בגין הנוהל בו אושרה רכישת המטוס מכוונת גם כלפי התובעות, ולא רק נגד העיריה, אלא שמדובר בשינוי חזית לעומת האמור בס' 5 ו- 72 לכתב ההגנה, שם הובהר כי הביקורת כוונה כלפי העיריה בלבד.
יחד עם זאת, הנתבעים מבקשים להצביע באמצעות תצהיריהם של אליעזר בר ונעמי זוהר על קיומו של ענין ציבורי בפרסום. התובעות טוענות אמנם בהתייחס לכך כי אם היה ענין ציבורי בפרסום, צריך היה לפרסם גם את הנתונים בדבר מחיר רכישתו של המטוס על ידיהן, אך זוהי טענה לגופו של ענין, שתתברר בבוא העת. הואיל והנתבעים זכאים לנסות ולהתגונן בטענה של אמת בפרסום לפי ס' 14 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965, עליהם יהיה להוכיח קיומו של ענין ציבורי בפרסום, ומחיקת התצהירים תשלול מהם אפשרות זו. לו הסכימו התובעות לכך שהיה קיים ענין ציבורי בפרסום, ניתן היה להעתר לבקשתן, אך בהעדר הסכמה כזו, אין מקום למחוק את התצהירים. יצויין בהקשר זה של קיום עניין ציבורי, כי לא ניתן להפריד את הקטעים המהווים פרסום לשון הרע לדידן של התובעות, מייתר חלקי הכתבה, שהרי הא בהא תליא. התנהלותה של העיריה, אם תוכח כבלתי תקינה, היא שיוצרת ענין ציבורי בפרסום כולו, לרבות של הקטעים המהווים לטענת התובעות לשון הרע ביחס אליהן.
על כן, אין מקום למחוק את תצהיריהם של אליעזר בר ונעמי זוהר.
עם זאת, יש למחוק את נספח ז' לתצהירה של נעמי זהר, באשר מדובר במכתב שאין היא צד לו.
5. באשר למחיקת סעיפים מתצהירו של אוהד לוביאנקר, אין מקום למחוק את סעיפים 20 ו- 21, באשר הם מהווים תיאור עובדתי רלבנטי של השתלשלות הארועים שקדמה להחלטה על רכישת המטוס.
אין למחוק את ס' 22- 38 לתצהיר, שנועדו לבסס קיומו של ענין ציבורי בפרסום.
אין מקום למחוק את ס' 44 ו- 45 לתצהיר, באשר מוסבר בו הלכה למעשה כי הביקורת בגדרה של הכתבה הראשונה כוונה כלפי העיריה ולא כלפי התובעות.
אין מקום למחוק את ס' 58 לתצהיר, באשר גם כאן מוסבר כי הביקורת כוונה כלפי העיריה ולא כלפי התובעות, ומכל מקום, הדבר נועד לבסס ענין ציבורי בפרסום.
אין מקום למחוק את ס' 60 לתצהיר עד אשר יתברר בחקירה נגדית האם המצהיר שוחח בעצמו עם המקורות.
אין מקום למחוק את ס' 61 לתצהיר, באשר מדובר בטענה שנועדה לבסס ענין ציבורי בפרסום.
ס' 84 לתצהיר יהווה ראיה רק לכך שהדברים המצויינים בו נאמרו לנציג העיתון (בהנחה שהמצהיר אכן שמע את הדברים בעצמו מנציג חברת אטלנטיקס), אך לא יהיה ראיה לאמיתות תוכנם של הדברים. הוא הדין בס' 86 לתצהיר. טעמו של דבר הוא שמי שאמר את הדברים, לא זומן לעדות.
6. נספח א' לתצהירו של לוביאנקר (פרוטוקול וועדת המכרזים) לא יימחק בשלב זה, שכן לכאורה מדובר בתעודה ציבורית כמשמעה בס' 29 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971 (
להלן: "פקודת הראיות"). על כן, העובדה שהמצהיר לא נכח באותה ישיבה אינה שוללת את האפשרות להגיש את המסמך כראיה לכך שאלה הדברים שנאמרו באותה ישיבה של וועדת המכרזים. עם זאת, נדרש אימות של המסמך לפי הקבוע בס' 32 לפקודת הראיות, וניתנת לנתבעים ארכה בת 14 יום להגיש לבית המשפט עותק מאומת כדין של המסמך.
7.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ט"ו באייר, תשס"ח (20 במאי 2008), בהעדר
הצדדים הנ"ל.
________________