א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
42475-05
01/01/2006
|
בפני השופט:
אושרי פרוסט-פרנקל
|
- נגד - |
התובע:
ברורמן אהרון עו"ד לסלו (מכטה) אבריאלה
|
הנתבע:
עמי תעשיות אלומניום בע"מ עו"ד בוסקילה אליהו
|
|
ביום 29.11.05 ניתנה החלטה, כי הצדדים יסכמו לעניין הסמכות העניינית של בית משפט זה.
סיכומי התובע
הסמכות העניינית נקבעת לפי הנטען בכתב התביעה. בהחלטת בית המשפט מיום 29.11.05 נקבע, כי הצדדים יסכמו לעניין הסמכות העניינית לאור סעיף 1 לכתב ההגנה.
לטענת התובע, האמור בסעיף 1 או בסעיף אחר כלשהו בכתב ההגנה, אינו רלוונטי כלל לקביעת הסמכות העניינית לדיון בתביעה, לאור ההלכה כי הסמכות נקבעת על פי תביעת התובע ולא על פי מהות הסכסוך.
כתב התביעה הוגש בעילה חוזית של הפרת חוזה, שנכרת בין התובע, כסוכן מכירות עצמאי, לבין הנתבעת.
בסעיף 1 ו-3 לכתב התביעה הובהר, כי התובע התקשר עם הנתבעת בהסכם, לפיו התחייב התובע לעבוד עבור הנתבעת כסוכן מכירות עצמאי, אשר תפקידו ליצור קשר עם חברות וקבלני בניה לצורך התקשרות עם הנתבעת, על בסיס הצעות מחיר שהוכנו על ידי הנתבעת.
נוסח כתב התביעה אינו מצביע על יחסי "עובד מעביד" ועילתה אינה כתוצאה מיחסי עובד- מעביד, אלא ביחסי קבלן עצמאי, לכן אינה נכנסת בגדר התובענות שבסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה, הדורשות קיומם של התנאים הללו.
די באמור לעיל כדי לקבוע, כי התביעה הינה בסמכותו העניינית של בית משפט זה.
עם זאת, למען הסר ספק, יובהר להלן, כי גם לפי ההלכה הרווחת, התובע דנן לא ייחשב לעניין החוב נשוא תביעתו, "כעובד" סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט 1969 חל עליו וגם לפי המחלוקות העולות מכתבי הטענות בתיק זה, אין לקבוע, כי התביעה הינה בין עובד למעביד ועילתה הינה ביחסי עובד-מעביד.
החוב נשוא התביעה הינו חוב, שהנתבעת חבה לתובע, קבלן עצמאי מטעמה.
לפי סעיף 4 לכתב התביעה, הנתבעת התחייבה לשלם לתובע את שכרו לפי אחוזים קבועים משווי עסקאות, אשר תיסגרנה בינה לבין צדדים שלישיים, לגבי פרויקטים שטופלו על ידי התובע והדבר מוכח גם באמצעות תוכן ההסכם.
הנתבעת הודתה בסעיף 4 לכתב התביעה וגם בתוכן ההסכם הנ"ל. הפסיקה שמה דגש מיוחד על השאלה, על מי הוטל "הסיכון הכלכלי". לצורך קביעה אם התובע הינו עובד או קבלן עצמאי.
התובע דנן קיבל את שכרו לפי אחוזים מהעסקאות שנסגרו בעקבות תיווכו ולכן, כל הסיכון הכלכלי הכרוך בעבודתו, היה על כתפיו והוא אינו יכול להיחשב כעובד של הנתבעת.
אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת היותו של התובע קבלן עצמאי לעניין העבודה, שבגינה נוצר החוב נשוא כתב התביעה. כפי שעולה מסעיף 6 (א) (ב) לכתב התביעה, העסקאות בגינן תובע התובע את שכרו נקשרו ביום 14.08.03 וביום 22.03.04.
הנתבע ציין אמנם בסעיף 1 לכתב הגנתו, כי התובע הועסק גם כשכיר בנתבעת, אך בסעיף 5 (א) לכתב ההגנה הבהיר הנתבע את כוונתו בדבריו אלה "בחודש יוני 2004 החל התובע להיות מועסק כשכיר (חצי משרה) בנתבעת".
לאור האמור לעיל, גם הנתבע אינו חולק על כך, שבתקופה בה ביצע התובע את העבודה נשוא תביעתו, טרם החל לעבוד כשכיר בנתבעת.
קיימת בין הצדדים מחלוקת לגבי סכומים מסוימים, אם שולמו לתובע על חשבון העמלות נשוא תביעתו או כחלק ממשכורתו בגין עבודתו המאוחרת יותר כשכיר בנתבעת, אך מחלוקת זו הינה טפלה לסעד העיקרי שנדרש בתביעה, שהיא תשלום חוב לקבלן העצמאי ואין בה כדי להפוך את התביעה לתביעה שעילתה ביחסי עובד- מעביד, כנדרש לצורך הכנסתה לסמכות בית הדין האזורי לעבודה, תשכ"ט - 1969 .
סיכומי הנתבעת
התובע הועסק על ידי הנתבעת כסוכן מכירות החל מחודש 08/2003. מחודש 06/2004 החל התובע להיות מועסק בנתבעת כעובד ובין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעביד.
עד לחודש 06/04 לא התקיימו יחסי עובד-מעביד. יודגש, כי חלקה של התמורה שהגיעה לתובע עקב עיסוקו כסוכן מכירות עצמאי, שולמה על ידי הנתבעת באמצעות תלושי שכר.