החלטה בתיק א 42025/07

מונחת בפניי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.

רונט שירותי הסמכה בינלאומיים בע"מ,(להלן: " התובעת/ המשיבה") , הינה חברה ישראלית העוסקת בהתעדה והסמכה לתקני איכות בינלאומיים (הידועים גם כתקני ISO).

חברת ויקטור פירז'ה טיולי הנגב בע"מ (להלן: "הנתבעת/ המבקשת"), התקשרה עם המשיבה לצורך קבלת התעדה לתקן 9001:2000 ISO. במסגרת זו עורכת המשיבה בדיקות תקופתיות כחלק בלתי נפרד מתהליך ההתעדה.

ביום 13/02/07 ערכה המשיבה מבדק מעקב. העתק דו"ח המבדק (צורף כנספח ב' לכתב התביעה). עצם קיום הבדיקה נעשה בתאום בין הצדדים. המשיבה בטרם ביצוע הבדיקה שלחה הודעה באשר לבדיקה והתשלום בגינה אשר אושרה על ידי המבקשת (צורף כנספח א'  לכתב התביעה) על אף התחייבותה של המבקשת לשלם בעבור הבדיקה נמנעה מלעשות כן ומשכך בלית ברירה הוגשה תביעה זו.

בבקשת רשות להתגונן אשר הוגשה על ידי מר ויקטור פריזה המשמש כמנהל במבקשת, הוא הודה כי המבקשת התקשרה עם המשיבה לצורך קבלת תעודת הסמכה בהתאם לתקני ISO במשך מספר שנים  וזאת לאור עבודתה מול משרד הביטחון. יחד עם זאת, בשנת 2007 התברר כי משרד הביטחון הסיר את דרישתו לתקן הנדון ומשכך ביקש מנהלה של המבקשת כי לא תונפק התעודה הנדונה. לגישתו לאור העובדה כי התברר כי אינו זקוק עוד לשירותי התובעת ביקש להגיע  לפשרה על תשלום חלקי בעבור שעות עבודתו של הבודק מטעם התובעת.

דיון 

בדיון אשר התקיים בפני ביום 19/05/08, נעדר המצהיר מטעם המבקשת ובמקומו הגיע חתנו אשר כלל לא הגיש תצהיר. משכך נקבע דיון נוסף ליום 08/07/08 אשר בו העלו הצדדים את טענותיהם. על אף תצהיר אשר הוגש מטעם מנהל המבקשת טען זה בחקירתו כי אין הוא מצוי בעובדות המקרה ומי שטיפל בהתקשרות הנדונה הינו חתנו.

 טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו לדון בבקשת רשות להתגונן. בחינת בקשת הנתבעת אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיה וזכויותיה של הנתבעת אלא אך לבחון האם יש בטענות שהועלו, לפחות לכאורה כדי להצדיק את בירורן, קרי, האם יש בתצהירו של המצהיר עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

בכך מיצרים איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובעים יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא  באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

על אף שטענות הנתבעת קלושות והמצהיר אף לא יכל לענות על שאלות ב"כ התובעת, נראה כי אם באמת ניתנה הודעה על כי הנתבעת לא זקוקה לתעודה האמורה, תמוה מדוע התובעת, בכל זאת, המשיכה לבצע את עבודתה. מסיבה זו יש מקום ליתן רשות להתגונן לנתבעת.

עם זאת, מאחר ובקשת הרשות להתגונן לוקה בחוסר בהירות וחוסר פירוט, והסיכויים קלושים יש להחמיר עם הנתבעת (ראה ע"א 680/89 - בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד - פ"ד מה (3) 757 וכמו-כן  ראה ע"א  519/65 - ברזילי נ' קשת, פ"ד  כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד  כ(4) 90,  וכן - ע"א 38/77, צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 401). משכך, הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך  3,600 ש"ח בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן.

במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובע רשאי יהיה להגיש פסיקתא לבית המשפט.

במידה ויופקד הפיקדון יועבר התיק לפסים של סדר דין מהיר וישמע בדיון מקדמי בתאריך ה 10.12.08 בשעה: 15:00 .

הוצאות הבקשה והדיון בסך 500ש"ח + מע"מ ישולמו על פי התוצאות בהליך העיקרי.

תשומת לב הצדדים להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, המתייחסות לתביעות בסד"מ, שניתנו בהם רשות להגן והועברו  לפסים של "הליך מהיר", ובמיוחד לתקנה 214(ב)1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984.

הצעת בית המשפט:

מבלי לנקוט עמדה מה תהיה תוצאת המשפט לאחר שמיעת העדויות בתיק, נראה לי שטוב יעשו הצדדים אם ישכילו ויסיימו את הסכסוך מחוץ לכותלי  בית המשפט בדרך של פשרה שסכומיה ינועו בין 1,800 ש"ח לבין 3,600 ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הוצאות הליך זה ושכ"ט עו"ד.

במידה ולא יצליחו  הצדדים להגיע להסכמה, יוכלו להסמיך את בית המשפט לפסוק בתיק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט בגבולות הסכומים שצויינו לעיל.