בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
41074-07,171104-08
28/09/2008
|
בפני השופט:
מיכל שריר
|
| - נגד - |
התובע:
קובי פרחה
|
הנתבע:
1. דוייב דרור
2. הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ
|
| החלטה |
בפני בקשה מטעם התובעת (להלן:
"המבקשת"), למינוי מומחים רפואיים בתחומי האורתופדיה והגריאטריה.
1.
ואלה העובדות הצריכות לענייננו:
א. כנטען בכתב התביעה, התובעת, ילידת 1927, נפגעה ביום 5.9.06, בתאונת דרכים כמשמעה ב
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.
ב. לכתב התביעה צרפה המבקשת בקשה למינוי מומחים, בתחומי האורתופדיה והגריאטריה וכתמיכה לבקשתה צרפה רק תעודת חדר מיון מבית החולים שיבא ומשני מרשמים לתרופות.
ג. בהחלטתי מיום 29.6.08 קבעתי כי תעודת חדר מיון מיום התאונה, אינה מצדיקה כשלעצמה, מינוי מומחה בכלל, ובהעדר ממצא בפרט. כן הוריתי כי הצדדים יודיעו הסכמתם למתן פסק דין לפי
סעיף 4 ג' לחוק הפלת"ד עד לא יאוחר מיום 1.10.08.
2.
טענות הצדדים
א. לטענת המבקשת, כתוצאה מהתאונה, נגרם לה שבר בירך ימין ומשכך יש למנות מומחה בתחום האורתופדיה. אשר לתחום הגריאטריה, טוענת התובעת, כי עד לתאונה נשוא התביעה, היתה פנסיונרית והתנדבה בחיל הרפואה בצה"ל, בביקור חולים בתל אביב ובמשמר האזרחי בישובי מונוסון, אך בעקבות התאונה הפסיקה הפעילות ההתנדבותית והפכה תלותית בזולת.
ב. הנתבעים מתנגדים לבקשה.
לטענתם, מדובר בבקשה חוזרת אשר אינה מחדשת דבר, שכן כל המסמכים שהוגשו כעת, הוגשו עם כתב התביעה, שאז דחה בית המשפט את הבקשה למינוי מומחים.
לטענת המשיבים, הדרך היחידה הפתוחה בפני המבקשת, הינה הגשת בקשת ערעור על החלטה.
בתגובה לטענות התובעת לגופן, טוענים הנתבעים כי פגיעתה של התובעת היתה פגיעה קלה אשר אינה מצדיקה מינוי מומחים רפואיים כלל.
3.
דיון
א. כאמור בע"א 161/73
ארדה בע"מ נ' סמסונוב
, פ"ד כ"ח(2) 228, 234:
"בע"א 450/64 נקבע שבית המשפט, שנתן החלטת ביניים, רשאי לבטלה, אם התברר לו שבטעות יסודה. אין ספק שזכות זו תינתן גם לשופט, שדן בתובענה עצמה, אם יתברר לו שהחלטת הביניים שנתן שופט אחר בדיון מוקדם, בטעות יסודה.
עצם העובדה שעל החלטת ביניים הדוחה בקשה לדחיה על הסף (או למינוי מומחה כבענייננו - מ.ש.)
אין ערעור בזכות אלא רק ברשות, מראה שהחלטה זו אינה סופית ואין היא יכולה לקבוע את גורל התביעה ואת גורלן של הטענות שיישמעו בה. ברור לכן כי השופט, שדן בתביעה העיקרית, רשאי תמיד להגיע למסקנה אחרת מהמסקנה אליה הגיע הוא, או שופט אחר, בהחלטת ביניים מסוג זה".
כאמור בע"א 184/77
שגיב ואח' נ' עו"ד וולוובסקי
, פ"ד ל"ב(1) 265, 271:
"אולם גם אם היתה בהחלטה הראשונה הבעת דעה על טיבה וטבעה של הלכה משפטית ועל יישומן של העובדות אליה, הרי לא היה בכך כדי למנוע עיון ושקילה נוספים ע"י אותה הערכאה השיפוטית, כי מדובר בהחלטות הניתנות תוך כדי דיון, שטרם סוכם וטרם נסתיים (ראה ע"א 450/64
איזנר נ' פינקלשטיין בעמ' 657,
658), אך מובן הוא כי בית המשפט לא היה רשאי לבטל או לשנות את החלטתו לו היתה זו החלטה מסכמת, השמה קץ לדיון באותה ערכאה ולא החלטה שהיתה בגדר פתח דבר לבירורים נמשכים נוספים ותו לא, כפי שהיה הדבר במקרה דנן".
על הלכה זו חזר השופט שמגר (כתוארו אז) גם בע"א 342/79
בלסקי נ' אמריקן ישראל הולדינגס בע"מ
, פ"ד ל"ה(2) 729, 734.