החלטה בתיק א 40261/07

בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור לפי סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן - " החוק").

רקע

1. המשיבה תבעה את המבקשת בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתאונת דרכים שהינה תאונת עבודה מיום 5.9.05 (להלן - " התאונה").

2. ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן - " הועדה הרפואית") העמידה  ביום 9.11.06 את נכותה הרפואית של המשיבה, כתוצאה מהתאונה על 10% וזאת בגין הגבלה קלה בע"ש צווארי (תקנה 37(5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956. כן נשללה נכות כתוצאה מהתאונה בגב התחתון ובכתף שמאל.

3. ערר המשיבה על קביעת הועדה הרפואית נדחה על ידי ועדת העררים של המוסד לביטוח לאומי ביום 15.1.07.

4. אין חולק, כי עובר לקביעת הוועדה הרפואית עמדו בפניה [כמפורט בדו"ח] מסמכים וממצאים המאוחרים לתאונה אך לא עמדו בפניה מסמכים רפואיים מעברה של המשיבה ובהם תיעוד על פגיעות בשתי תאונות דרכים קודמת ובתאונת עבודה מהשנים 2000 - 2003.  

המחלוקת

5. המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה האם יש להתיר למבקשת הבאת ראיות לסתור את דרגת הנכות הרפואית שנקבעה למשיבה על פי דין על ידי הועדה הרפואית.

6. המבקשת טוענת, כי המסמכים הנוספים הינם בגדר "ממצאים רפואיים" רלוונטיים המלמדים על פגיעות בצוואר ובגב והללו קדמו לתאונה ואינם נובעים ממנה. על רקע זה היא טוענת, כי הועדה הרפואית הגיעה לממצאיה, בהעדר המסמכים הנוספים וללא נתונים מספקים ומבוססים. בכך יש, לטענת המבקשת, פגם מהותי ופגיעה בעקרונות הצדק הטבעי המצדיקים הבאת ראיות לסתור.

7. המשיבה טוענת, כי אין במסמכים אלה "ממצאים רפואיים" ואף לו עמדו בפני הועדה הרפואית לא היה בהם כדי לשנות לבטח את קביעתה, ומכאן שלא מתקיימים אותם הטעמים החריגים ונסיבות יוצאות הדופן המצדיקים היעתרות לבקשה.

דיון

8. הלכה פסוקה כי הבאת ראיות לסתור תותר רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו ונוסח החוק מצביע על כך כי מדובר במקרים מיוחדים וחריגים בלבד (ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה, פד"י מה (4) 77, 82). כך לדוגמא במקרה בו חל שינוי משמעותי במצב הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי ועדה רפואית (רע"א 634/85, עודה נ' רותם, פד"י לט (4) 505, 509).

9. ככלל, ראתה הפסיקה שני סוגים של טעמים מיוחדים המצדיקים התרת הבאת ראיות לסתור. האחד, טעמים משפטיים, כגון פגמים מהותיים בהליך קביעת הנכות על פי דין (תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי) והשני, טעמים עובדתיים חדשים וכבדי משקל (שינוי מהותי במצב הנפגע לאחר קביעת הנכות או התגלות נכות נוספת לאחר הקביעה כאמור).

10. אמנם אין מדובר ברשימה סגורה של מצבים ומקרים ואולם הלכה למעשה, צמצמה הפסיקה את ההיתר למקרים נדירים בלבד ( רע"א 863/93, התעשייה האווירית נ' קמחי, פד"י מז (4) 815, 822, רע"א 4045/01 אדרי נ' איתן, פדאו"ר {לא פורסם} 01 (2) 217, רע"א 6547/04, גונן נ' דולב, פדאו"ר {לא פורסם} 04 (14) 652, רע"א 1114/02 אלמקייס נ' המגן, פדאו"ר {לא פורסם} 02 (1) 473, רע"א 7888/03 קרקיאשוולי נ' קצין, פדאו"ר {לא פורסם} 04 (2) 884, רע"א 11325/05 מנורה נ' גולובינסקי, אתר נבו מיום 27.2.06 ועוד). 

11. אף באותם מצבים בהם בוססה הבקשה להבאת ראיות לסתור על דו"ח הועדה הרפואית, על ה"יש" ועל ה"חסר" שבו, נקטה הפסיקה לרוב בגישה מצמצמת. הפסיקה התירה הבאת ראיות לסתור מקום בו מדו"ח הועדה הרפואית עצמו עלה צפי וצורך בהשלמת הקביעה הרפואית. כך לדוגמא ברע"א 3233/94, קרנית נ' טלבינסקי,  פדאו"ר {לא פורסם} 94 (2) 456 (באותו מקרה הפנתה הועדה עצמה לצורך בניתוח לתיקון המצב). ריבלין בספרו תאונות דרכים, סדרי דין וחישוב פיצויים (מהד' שניה) תשנ"ו - 1995,  בעמ' 305 מצמצם ההיתר להבאת ראיות לסתור למקרה בו קיים ממצא רפואי במועד הבדיקה ואשר לא הובא בפני הועדה הרפואית (הדגשה שלי, י.ה.). 

12.  הפסיקה נמנעה מהתרת הבאת ראיות לסתור אף מקום בו הוברר כי תיק רפואי של נפגע לא עמד נוכח עיני הועדה הרפואית בעת קביעת הנכות הרפואית וכי באותו תיק רפואי נכלל מידע רלוונטי על מעורבות בתאונות דרכים קודמות לתאונה ועל תלונות דומות לאילו שהועלו בפני הועדה הרפואית הנוכחית. הפסיקה הדגישה כי אין די להראות (לצורך קבלת היתר להביא ראיות לסתור) כי נמנעו מהועדה הרפואית עובדות רלוונטיות חשובות אלא יש צורך להוסיף ולהראות במצטבר כי לו היו אותן עובדות בפני הועדה הרפואית, לבטח היתה קביעתה משתנה (בר"ע (ת"א) 1679/04 אליהו נ' לינדן, אתר נבו מיום 23.1.05, ויישומה - ת"א (ת"א) 92770/98 , שושני נ' אבנר, אתר הרשות השופטת, מיום 5.1.06 ובש"א 160334/06 (ת"א) ביטוח ישיר נ' אסתר עטיה, אתר הרשות השופטת מיום 10.5.06 ועוד).

מן הכלל אל הפרט

13. עיון במסמכים הנוספים אשר צורפו לבקשה מעלה כי מדובר במסמכים מעטים ודלים ביותר. כך נמצא, כי בעקבות תאונת דרכים קודמת, שעברה המשיבה היא נבדקה פעם אחת על ידי רופא אורטופד אשר מצא "רגישות דיפוזית ניכרת צוואר ושכמות ללא חסר נוירולוגי. הגבלת תנועת צוואר וכתף שמאל." המשיבה לא התלוננה מעבר לכך, לא טופלה בהמשך ולא נמצאו ממצאי נכות או מגבלות בהמשך. כך גם תאונת העבודה, שעברה המשיבה הולידה תלונות לא רלוונטיות על רגישות בע"ש גבי. מאידך עיון בדו"ח הועדה הרפואית נושא הבקשה שלפני מעלה כי הועדה ביססה את קביעתה, בין היתר, בהתבסס על בדיקה גופנית ותוצאות בדיקות E.M.G.

14. מכאן שהמסמכים הנוספים המתייחסים למצבה הרפואי של המשיבה לא עלו כדי "ממצא רפואי" וכי מכל מקום לא היו במסמכים אלה, לו עמדו נוכח עיני הוועדה הרפואית כדי לשנות, לבטח את קביעתה. מכאן, כי המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה מטבע הדברים ולא שכנעה בקיומה של עילה להתיר הבאת ראיות לסתור.  

15. הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה לרבות שכ"ט עו"ד בסך  3,000 ש"ח + מע"מ והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, 03 בספטמבר, 2008, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא לצדדים.