בפני בקשה מטעם התובע, למחיקת סעיפים וטענות מכתב ההגנה.
עסקינן בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח, בגין נכות, מכוח פוליסות ביטוח שהוצאו ע"י הנתבעת (להלן: "
הפוליסות").
על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 7.7.2003, במהלך עבודתו, נפל התובע ונחבל בברכו השמאלית, חבלה אשר אובחנה כשבר במשטח הטיביאלי. הואיל ומדובר היה בתאונת עבודה, פנה התובע למוסד לביטוח לאומי (להלן:
מל"ל), אשר קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10%, בגין התאונה.
התובע פנה אל הנתבעת לשם מימוש זכויותיו על פי הפוליסות והנתבעת החלה בתשלום פיצויים חודשיים. ביום 29.5.2006, הודיעה הנתבעת לתובע, כי אמנם נותרה לו נכות רפואית בשיעור 10%, ע"פ המסמכים הרפואיים ובהתאם לתקנות המל"ל, אך הינה מוכנה לשלם פיצוי בגין נכות בשיעור 5% בלבד, בהתאם לטבלת הנכות המצוינת בתנאי הביטוח לנכות מתאונה.
טענות הצדדים
לטענת התובע, יש למחוק מכתב ההגנה סעיפים וטענות מעבר לטענת אי ההתאמה לתקנות המל"ל, אשר נטענה במכתב הדחייה כטענה יחידה לדחיית תשלום הפיצוי כפי שדרש התובע, וכן בשל העובדה כי בעת דיון קדם המשפט הראשון, אשר התקיים ביום 17.12.2006, אישר עורך הדין מטעם הנתבעת, כי המחלוקת היחידה הינה בשאלת התאמת הנכות לתקנות המל"ל. התובע סומך את טענותיו על האמור ברע"א 10641/05
הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חביב אסולין, תק-על 2006(2) 1259, וציין כי בהתאם להנחיות המפקחת על הביטוח, הנתבעת אינה יכולה לטעון טענות מעבר לאלו שהועלו במכתב הדחייה וכי יש לפרש בצמצום נסיבות המחריגות את יישום ההנחיה.
הנתבעת מתנגדת לבקשה.
לטענתה, אין המדובר במכתב דחייה. לדידה, לא חלקה על העובדה לפיה נותר התובע עם נכות בשיעור 10% ובחנה את משמעותה של הקביעה האמורה בהתאם לתנאי הפוליסות לעניין התאמת שיעור הנכות, כפי שהיא מוגדרת בתקנות המל"ל לבין שיעורה על פי תנאי הפוליסות. כן הוסיפה כי אף אין המדובר במכתב דחייה חלקי. בשל כך, טוענת הנתבעת כי אין הצדקה להחיל במקרה דנן את הנחיות המפקחת על הביטוח.
לחילופין, טוענת הנתבעת כי אם יחליט ביהמ"ש כי מדובר במכתב דחייה, אזי שגם אז אין למחוק סעיפים מכתב ההגנה משום שמדובר בטענות משפטיות וכן בשל העובדה כי בקשת התובע הינה גורפת, במסגרתה הוא מבקש למחוק כל סעיף בכתב ההגנה אשר אינו נוגע להתאמת שיעור הנכות כאמור. בנוסף טוענת הנתבעת, כי ויתור על טענה יש להיעשות במפורש וכי לא עשתה כך במקרה דנן.
עוד מוסיפה וטוענת הנתבעת כי אימרה שנאמרה כתגובה ספונטאנית ע"י עו"ד, אשר הופיע בדיון קדם המשפט הראשון, מטעם הנתבעת, אינה מהווה ויתור על זכות משום שהוויתור לא נעשה ביודעין ובכוונה. לדידה, מדובר בשגגה של הפרקליט ואין לתובע להתלות בשגגה זו.
בתשובה לתגובה, טען התובע כי אכן מדובר במכתב דחייה, בניגוד לטענת הנתבעת, וכי אם אין המדובר במכתב דחייה, יש בכך אי קיום הנחיות המפקחת בשל אי מענה לדרישת התובע, לקבלת פיצויים בהתאם לפוליסה.
דיון
בהנחיות המפקח על הביטוח מיום 9.12.98 התייחסה המפקחת לחובתה של חב' הביטוח לפרט ולפרש בפני המבוטח את הנימוקים לדחיית תביעתו והורתה כדלקמן:
"3.מבוטח או צד ג' המגיש תביעה לחברת הביטוח (להלן: "התובע") זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו. הסברים ארוכים ושונים שנמסרו לתובע, בשיחות טלפון רבות ארוכות ומנומקות ככל שיהיו, אינן משנות את העובדה שללא מסמך כתוב בו מוצגת עמדתה של המבטחת, התובע אינו יכול להתייעץ עם גורמים מקצועיים ולפיכך גם אינו יכול לכלכל את צעדיו.
4. כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה.
5.על מנת שהתובע יוכל להתמודד עם טענת המבטחת הדוחה את תביעתו ואולי אף יצליח לשכנע אותה לשנות את עמדתה, עליו לקבל את עמדתה המפורטת בכתב".
למען שלמות התמונה, יש לציין כי בהשלמה להנחיה האמורה, הוסיפה המפקחת על הביטוח ביום 29.5.02 וקבעה כי:
"... חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה".
ההוראה האמורה, הוצאה על ידי המפקחת על הביטוח, מכוח הסמכות המוקנית לה בסעיפים 60 - 62 ל
חוק הפיקוח על עסקי הביטוח, תשמ"א - 1981, לברר ולדון, בתלונות הציבור. סמכותו של המפקח על הביטוח, נדונה ופורשה בהרחבה, בבג"צ 7721/96
אגוד שמאי ביטוח בישראל נ. המפקחת על הביטוח, פ"ד נה (3) 625, שם נפסק כי המפקח על הביטוח מוסמך, בין היתר, להתערב ביחסים החוזיים שבין חברת הביטוח והמבוטח ומעבר לברור תלונות פרטניות, רשאי הוא, גם להורות על הסדרים כלליים ולקבוע כללים מנחים המחייבים את חברות הביטוח. [ראה לעניין זה גם החלטת כב' השופטת דותן בבר"ע (מחוזי תל-אביב) 2656/02
גולדברג נ. ביטוח ישיר אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ, דינים מחוזי, כרך לד (1) 76 ת"א (שלום-ת"א) 42844/05 -
בולטין ויקטור נ. איילון חברה לביטוח בע"מ, טרם פורסם , סעיף 12].
כב' הש' רובינשטיין בהחלטתו ברע"א 10641/05 הנ"ל קובע, כי ככלל בתי המשפט אימצו את המדיניות בדבר מתן תוקף להנחיות המפקח, ורק בנסיבות מיוחדות יש לסטות מהן. נסיבות אלה יפורשו בצמצום "שאחרת ירוקנו מתוכן הנחיות המפקח".