1. זו בקשה לגילוי מסמכים לשם המצאתם למומחה בכתב יד.
2. המבקש, מר מהדב אלברט, הינו בעל מניות ומנהל בחברת אביסוניק בע"מ אשר עסקה ביבוא ושיווק מוצרי אלקטרוניקה.
3. המשיב, בנק אוצר החייל בע"מ, הינו תאגיד בנקאי אשר חברת אביסוניק ניהלה בו את חשבונה שמספרו 284154.
4. עקב חוב שהצטבר בחשבון החברה בבנק, הוגשה על ידו תביעה בסדר דין מקוצר כנגד החברה וכנגד המבקש ושותפו. התביעה כנגד המבקש ושותפו הוגשה בטענת הבנק כי הם ערבים לחובות החברה על פי כתב ערבות שצורף כנספח לתביעה.
5. המבקש מכחיש כי חתם על כתב הערבות עליו ביסס הבנק את תביעתו. לדידו, החתימה הנחזית להיות של המבקש כלל לא דומה לחתימתו האמיתית. בנוסף, המבקש טוען כי החלטות בית המשפט הדוחות את טענת התובע באשר לנטען על ידו כי אין הוא ערב לחובות החברה ולא חתם על כל כתב ערבות כאמור, לא נדונו לגופו של עניין אלא נדחו מטעמים דיונים.
6. משנתנה הרשות להגן, ביום 29.09.2005 הגיש המשיב כתב הגנה ובו נטען, בין היתר, כי החתימה המופיעה על כתב הערבות נשוא התביעה היא חתימתו של המבקש.
7. ביום 30.10.2005, המבקש שלח לב"כ המשיב, דרישה בכתב, להמציא לידי המבקש את כתב הערבות המקורי וכן מסמכים מקוריים נוספים הנמצאים בחזקתו והחתומים לטענתו על ידי המבקש. לדידו, עד ליום הגשת בקשה זו טרם התקבל כל מענה למכתב.
8. לאור האמור לעיל המבקש פנה לביהמ"ש בבקשה להורות למשיב על גילוי מסמכים כאמור במכתב וזאת לשם המצאתם למומחה בכתב יד. וכמו-כן, להורות למשיב כי באם מי מהמסמכים הספציפיים הנדרשים אינם נמצאים בחזקתו, יציין זאת במפורש ובכתב.
חקירת מצהיר על תצהיר התומך בבקשה או תגובה לגילוי מסמכים - האומנם?
9. לאור האמור לעיל, המבקש טוען כי חשיבות המצאת כתב הערבות המקורי הכרחית ונחוצים בדחיפות לשם קבלת חוות דעת מומחה. ומנגד, המשיב טוען כי לא התעלם מפניית המבקש אך כאמור בתצהיר נציג המשיב, לא נמצא עד לשלב זה כל מסמך מקורי, מלבד כתב הערבות מיום 28.08.1996. לאור תגובת המשיב פנה המבקש לבית המשפט על מנת לקבוע מועד לחקירת המצהיר.
10. על פי תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, בעל דין יכול לבקש מבית המשפט צו אשר יחייב בעל דין אחר להמציא רשימה של מסמכים אשר נמצאים או היו ברשותו או בשליטתו. אלמנט השליטה הוא הכרחי. כך, גם אם ישנם מסמכים ברשותו של בעל הדין, אך אין לו שליטה עליהם, הוא איננו חייב להמציאם. הליך של גילוי מסמכים נועד לאפשר לבעל דין לברר אצל בעל דין אחר מהם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון במשפט, המצויים, או שהיו מצויים, ברשותו של בעל דין האחר.
ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח , דינים עליון, כרך נה(1), 515: "הדעה המקובלת כיום היא שיש לאפשר לבעל-דין "לשחק" בקלפים גלויים, למען לא יפתיע אחד מהם את יריבו במהלך המשפט בראיה בלתי צפויה, וכך יכשיל את יריבו שלא הייתה בידו אפשרות לבודקה ולהכין חומר ראיה לסתור. לפיכך, הכלל הוא שרשאי בעל דין לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם 'מועילים' ובין שהם 'מזיקים'. מטרתו של גילוי מסמכים היא להביא לחקר האמת, ואם סבור בית המשפט, כי הגילוי לא ישרת מטרה זו, יש להשאיר לו שיקול דעת שלא להתירו".
למותר לציין, שזכות העיון במסמכים, הנוגעים לעניין הנדון בבית המשפט, נגזרת מזכות היסוד של הגישה למערכת השיפוטית, הכוללת בחובה גם את הזכות להליך ראוי(רע"א 8437/99 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' שגב ואח', פ"ד נה(1) 337, 341).
ברע"א 637/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אברת סוכנות ביטוח בע"מ,
פ"ד נה(2), 661,עמד כבוד השופט י' טירקל על חשיבותה של זכות העיון, לפיו הנחת היסוד במצבי מחלוקת כאלה חייבת להיות שיש להעדיף את זכות העיון, ובעיקר כאשר היא נתמכת על ידי אינטרסים כבדי משקל, על פני מניעתה, וכי אין להגביל את הזכות אלא במקרים קיצוניים ונדירים שבהם יש טעמים של ממש המצדיקים את ההגבלה.
על היריב לכלול בתצהיר מסמכים שעלולים לפגוע בו ואין לו שיקול דעת לעניין זה. במקרה כזה המבקש יכול לחקור חקירה נגדית את מגיש התצהיר.
אומנם, קיימים מקרים בהם הפסיקה קבעה שאין חוקרים על תצהיר לגילוי מסמכיםכדי למנוע את הימשכות ההליך. בע"א 240/73 ברוך וילקר נ' דב טישלר, פ"ד כח(1) 201, קבע כבוד השופט זוסמן: "בעל דין שהשיג צו גילוי מסמכים חייב לקבל את התצהיר כמות שהוא, ובלבד שנערך כדבעי. אין הוא רשאי לסתור את תוכנו, לא על-ידי מסמכים חקירת המצהיר במטרה לגלות שזה מחזיק באמתחתו מסמכים נוספים, ולא בהבאת ראיות מצדו. אותו כלל - כך קבע שופט - כוחו יפה כלפי כולי עלמא, לא רק מי שהשיג את הצו אינו רשאי להעמיד אמיתותו של תצהיר מסמכים בסימן שאלה, אלא גם המצהיר עצמו אינו רשאי, לאחר שגילה בתצהירו מסמך בר-עיון, להפוך את עורו ולטעון לחיסיון..."
בת"א 4292/02 עלי שהוואן נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד לד(6), 182, קבע כבוד השופט שפירא: "...ומכל מקום אין חוקרים את מגיש תצהיר גילוי המסמכים."
אך מנגד, הפסיקה קבעה שבמצבי מחלוקת יש להעדיף את זכות העיון. רע"א 637/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אברת - סוכנות ביטוח בע"מ, פ"ד נה(3) 661,קבע כבוד השופט טירקל: "במקום אחר אמרתי כי 'הנחת היסוד במצבי מחלוקת כאלה חייבת להיות שיש להעדיף את זכות העיון - ובעיקר כאשר היא נתמכת על ידי אינטרסים כבדי משקל - על פי מניעתה; וכי אין להגביל את הזכות אלא במקרים קיצוניים ונדירים שבהם יש טעמים של ממש המצדיקים את ההגבלה'...ונאמר כי 'הכלל הוא האמת