בפני בקשה למתן פסק דין.
התובעת, עו"ד טובה רוזן-זרחיה, הגישה ביום 13.6.07, תביעה נגד 37 בעלי דירות בבניין דירות ברח' מנחם בגין 74 תל-אביב וכן נגד חברת האחזקה של הבניין (הנתבעת 1). מדובר בבית משותף הכולל משרדים חניות ושטחי מסחר.
התובעת עותרת לצו עשה לחיוב הנתבעים להסיר את מנועי המזגנים מהקירות החיצוניים המשותפים של הבניין ולהחזיר את הקירות לקדמותם. כמו כן, עותרת התובעת לחייב את הנתבעים לשלם דמי שימוש ופיצוייים בסכום של 150$ ליום בגין כל מזגן בגין השימוש הפוגעני והמזיק ברכוש המשותף, ובסך של 45,000 ש"ח עד ליום הגשת התביעה.
לפי התביעה, הנתבעים התקינו או אפשרו להתקין את המזגנים ללא היתר בניה כדין, תוך הפרת חוקי התכנון והבניה, דיני המטרדים ודיני איכות הסביבה. הנתבעים פגעו ברכוש המשותף והפרו את תקנון הבית המשותף וביצעו עוולות של הפרת חובה חקוקה.
מאז הגשת התביעה ועד למתן החלטתי זו, נמחקו מהתביעה ללא צו להוצאות במועדים שונים, לפי בקשת התובעת עצמה, וזאת לגבי הנתבעים 3, 4, 6 - 11, 13, 15 - 31, 33 - 35 ו-37.
הנתבעים הנותרים הנם אפוא הנתבעים 1, 2, 5, 12, 14, 32, 36 ו-38.
הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה ביום 17.9.07.
הנתבעים 1, 5, 12, 14, 32 ו-36 הגישו יחדיו כתב הגנה ביום 19.9.07.
הנתבעת 38 לא הגישה כתב הגנה עד היום.
ביום 30.10.07 התקיימה ישיבה מקדמית. התובעת התייצבה, אולם לא הייתה התייצבות מטעם מי מהנתבעים, למעט הנתבעת 37, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ. בהסכמת התובעת, התביעה נגד הבנק הנ"ל נמחקה ללא צו להוצאות במעמד הישיבה.
בדיון הנ"ל שמעתי את טענות התובעת באריכות, למרות שלא הייתה הופעה של מרבית הנתבעים כאמור. במהלך הישיבה הציגה התובעת תמונות של הבניין ושל המזגנים נשוא התביעה.
דא עקא, התובעת עצמה הודתה כי
"זה נכון שהתקנתי מזגן בקיר החיצוני של היחידה שלי ומצבנו זהה" (עמ' 3 , ש' 12). זאת ועוד: התובעת העידה כי פנתה לרשות המקומית בקשר לנושא המזגנים נשוא התביעה ונאמר לה כי אין צורך בהיתר בניה למזגן שלה. בכל הנוגע לתלונתה על שאר המזגנים שהנם ללא היתר, שלחה הרשות המקומית מכתב לתובעת, שבו נאמר כי המדיניות של העירייה לגבי בניינים ישנים הנה שלא צריך היתר בניה כאשר מדובר בבניינים ישנים שאין בהם מקום ספציפי להתקנת מזגנים.
עוד הסתבר מדברי התובעת כי התביעה דנן הוגשה על ידה כתגובה על תביעה נגדית שהגישו חלק מהנתבעים כנגד התובעת במסגרת התביעה שהגישה התובעת בקשר לדמי הניהול שהיא משלמת בגין המשרד שלה.
בתם הישיבה, קבעתי כי התובעת רשאית להגיש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, אם היא סבורה כי היא זכאית לכך.
ביום 19.11.07 הוגשה הבקשה למתן פסק דין. בבקשה, מבקשת התובעת פסק דין נגד הנתבעים 1, 2, 5, 12, 14, 32 ו-36 (להלן: "
הנתבעים"). בבקשה, חוזרת התובעת על טענות לגופו של עניין, ובעיקר כי המזגנים הותקנו ללא אישור הדיירים האחרים ובניגוד לתקנון המוסכם והמיוחד. בבקשה מציינת התובעת כי התביעה נועדה למנוע מצב שיצא החוטא נשכר, שעה שתובעים רק בעל נכס אחד על עבירה ולא את כולם, למרות שעברו אותן עבירות. יצוין כי לבקשה (וגם לתביעה) לא צורפו התקנון של הבית המשותף ו/או מכתב העירייה הנטען (למרות שבבקשה מצוין כי אלה מצ"ב).
יודגש כי בבקשה אין כל נימוק או הסבר מדוע יש מקום ליתן פסק דין כנגד הנתבעים הנ"ל. אין בבקשה עצמה ולו טענה שלפיה יש מקום למתן פסק דין בהעדר הגנה או בהעדר התייצבות נגד הנתבעים, אלא מבוקש ליתן "פסק דין" כנגדם, וכאמור, הנימוקים הנם בעיקר לגופו של עניין.
הנתבעים הגישו תגובות לבקשה וציינו בעיקר כי כתב הגנה הוגש על ידם ועל כן אין מקום למתן פסק דין בהעדר. כמו כן, טענו כי לא קיבלו הזמנות כדין לישיבה של יום 30.10.07. ביום 6.1.08 הוגשה תשובת התובעת, שלפיה נטען בין היתר כי בקשה למתן פסק דין בהעדר, מטבעה, לא מועברת לצד שכנגד.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובבקשה, בתגובות ובתשובה, הגעתי למסקנה כי אין מקום למתן פסק דין נגד הנתבעים, גם משום שהוגשו כתבי הגנה לפני ישיבת הקדם, ועל כך לא יכולה להיות מחלוקת, וגם משום שלא הוכח בפני כי הנתבעים קיבלו הזמנות כדין לישיבה.
אולם יתרה מכך, גם לא היה מקום בכל מקרה ליתן פסק דין בהעדר התייצבות כנגד הנתבעים, גם אם היה מוכח בפני שלא התייצבו לדיון. גם מדברי התובעת עצמה, עולה ספק רב לגבי קיומה של עילת תביעה ולכל הפחות ספק רב לגבי הסיכויים שהתביעה תתקבל. כאמור, התובעת עצמה מודה כי היא התקינה מזגן ללא היתר בדיוק כפי שעשו הנתבעים. זאת ועוד: התובעת עצמה טוענת כי הרשות המקומית סבורה כי אין צורך בהיתר בניה להתקנת המזגנים. בנסיבות אלה, ספק רב בעיני אם יש הצדקה כלשהי לתביעה, בין בעילה של בניה ללא היתר ובין בעילות האחרות שנטענו. מאחר והתובעת עצמה התקינה מזגן בקיר המשותף, נדמה כי בנסיבות אלה, יש סיכוי רב כי בית המשפט עלול לראות בתביעה כחסרת תם לב ו/או להחיל את הכלל של "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" או להחיל כל כלל רלוונטי אחר שחל לפי כל דין. כמו כן, הסעד המבוקש לעניין הסרת מנועי המזגנים הנו סעד דרסטי, שאין מקום בנסיבות דנן, ליתן אותו בהעדר, וממילא, כאמור, לא הוכח בפני עדיין כי קיימת הצדקה ו/או עילה ממשית ליתן סעד זה. הוא הדין לגבי התביעה לדמי שימוש.