1. בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 93,468 ש"ח.
2. התובעים, עורכי דין במקצועם, הם מנהלי עזבון המנוח מנשה סימן טוב ז"ל (
להלן: "העזבון"), שהוא בעל זכויות החכירה במקרקעין מסויימים בפתח תקוה (
להלן: "הקרקע").
3. ביום 1.8.2005 נכרת חוזה קומבינציה (
להלן: "החוזה") בין העזבון, באמצעות התובעים כמנהליו, לבין הנתבעת 1 (
להלן: "הנתבעת"), חברה קבלנית, באמצעות מנהלה הנתבע 2 (
להלן: "הנתבע"), ולפיו תבנה הנתבעת במסגרת עסקת קומבינציה, בנין מגורים על הקרקע, שיירשם כבית משותף.
4. ס' 14(ב) לחוזה קובע כי התובעים יקבלו שכר מהנתבעת בגין הכנת תקנון הבית המשותף, רישום הבית המשותף והכנת חוזי מכר בין הנתבעת לקוני הדירות. שכר זה יעמוד על 1.5% ממחיר המכירה של הדירות.
5. הנתבעת החליטה שאין היא מעוניינת להעסיק את התובעים בתפקיד שהוגדר להם בס' 14 (ב) לחוזה, ובמסגרת בקשת הרשות להתגונן היא מפרטת שורה ארוכה של טענות שיש לה נגדם.
6. מנגד, התובעים טוענים כי משנמכרו דירות בפרוייקט, גם אם לא באמצעותם, הם זכאים לשכר החוזי המוסכם, קרי, לסך השווה ל- 1.5% ממחיר המכירה של הדירות שמכרה הנתבעת.
7. לצורך הענין אני מוכן לצאת מתוך הנחה כי אין כל ממש בטענות הנתבעים בענין הסיבה שבגינה ביקשו להתנער מהוראות ס' 14(ב) לחוזה. אני מוכן גם לצאת מתוך הנחה, שנראית מבוססת למדיי, כי מדובר בהפרה של החוזה, פשוטו כמשמעו, מצידה של הנתבעת, אשר חיפשה דרכים לבוא חשבון עם התובעים בגין האופן שבו התנהלו כמנהלי העזבון, שלא היה לרוחה של הנתבעת.
אוסיף ואציין כי על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, אין בידי הנתבעת עילה ראויה להפרת החוזה מצידה בכך שהחליטה שלא להעסיק את התובעים כפי שהתחייבה לעשות בגדרו של ס' 14(ב) לחוזה. בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת רוטשילד), שדן בחלק מהטענות שמעלים הנתבעים גם בפניי, דחה טענות אלה מכל וכל תוך שהוא מותח ביקורת על הנתבעת (ת.ע. 9230/99).
8. יחד עם זאת, עומדת לתובעים לרועץ הלכת ע"א 136/92
ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ
פ"ד מז(5), 114 ,עמ' 124-125, שם נפסק כי:
"
בהתקשרות שבין עורך דין ולקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, לפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו. ...אשר על כן אין לקבל את טענת המערערת מס' 1, כמובא לעיל, וצדק בית המשפט בדרגה הראשונה בקובעו כי בנסיבות המקרה לא זכאית המערערת מס' 1 אלא לשכר הראוי בגין טרחתה, ואין לחייב את המשיבה בתשלום פיצויים בשיעור השכר המוסכם."
אמור מעתה, בדרך כלל, גם כאשר התנערותו של הלקוח מן ההסכם שנכרת בינו לבין עורך דינו מהווה הפרת חוזה, הרי שבית המשפט לא יאכוף על הלקוח לשלם לעורך הדין את השכר החוזי המוסכם, בין בדרך של אכיפה ובין בדרך של פיצויי קיום, ועורך הדין יהיה זכאי אך ורק לשכר הראוי בגין אותו חלק של עבודה משפטית שכבר ביצע עבור הלקוח קודם להתנערותו של הלקוח. לכלל זה ישנו חריג, והוא כאשר הסכם שכר הטרחה קובע במפורש אחרת.
במקרה דנן, החוזה שותק בסוגיה מהו הדין כאשר הנתבעת בוחרת שלא להעסיק את התובעים בעבודה המשפטית אשר לשמה נשכרו שרותיהם. שתיקה זו פועלת לחובתם של התובעים, שלא השכילו להגן על עצמם מפני מצב שבו הנתבעת מתנערת מהתחייבותה החוזית כלפיהם בנסיבות העולות כדי הפרת חוזה מצידה.
9. ב"כ התובעים טען בסיכומיו כי הנתבעת מעולם לא הודיעה על ביטולו של החוזה עם התובעים. ספק רב בעיני אם טענה זו עולה בקנה אחד עם מכתבה של הנתבעת מיום 29.4.2007, מוצג מש/1, בו היא הודיעה לתובעים כי אין היא מעוניינת בשרותיהם המקצועיים. מכל מקום, גם אם החוזה לא בוטל (וסבורני, לאור החומר שהונח בפניי, כי לכאורה, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, לא קיימת לנתבעת עילת ביטול), הרי שהסעד אותו מבקשים התובעים, בתור הצד הנפגע בחוזה, הוא סעד של אכיפת חיוב אישי או קבלת פיצויי קיום, וסעד זה לא יינתן בדרך כלל, גם כאשר הלקוח מפר את חוזה ההתקשרות.
10. בשלב זה לא נסתרה טענתם של הנתבעים כי הפסיקו את התקשרותם עם התובעים לפני שאלה האחרונים התחילו בביצוע עבודה כלשהי, וממילא אין התובעים זכאים לשכר ראוי. לענין זה ראה את ת.א. (י-ם) 6428/04
חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין
(2006) - פורסם בנבו:
"
הנתבעים היו זכאים להפסיק את שירותיהם של התובעים, ובתנאי שיובטח שכר ראוי "עבור השירות שכבר ניתן" (בלשון עבר). בעניין זה טוענים הנתבעים, כי התובעים אינם זכאים לשכר טרחה כלשהו, וקל וחומר לא בשיעור של 1.5% ממכירת הדירות בפרויקט, וזאת משום שהשירות - לא ניתן. לא זו בלבד שהתובעים לא הצליחו בהשגת המטרה של השגת רישיון לפרויקט, הם אף לא ביצעו כל עבודה הקשורה בחוזי הבניה והקבלנות שכן עבודתם הופסקה זמן רב לפני שניתנו היתרי בניה לפרויקט, וכמובן לפני שנבנו המבנים בפרויקט. טענה זו בדין יסודה."
וכן:
"
את הסכמי שכר הטרחה כולם, לרבות ההסכם השני, ניסחו התובעים ... האחריות לעריכת הסכם שכר טרחה, ובכלל זה, האחריות לנסח את הסכם שכר הטרחה באופן ברור גם במקרה בו יופסק השירות, מוטלת על עורך הדין ... וכל ספק בפרשנותו של הסכם שכר הטרחה יפעל לרעתו של מנסחו." (שם)
11. אשר על כן, יש ליתן לנתבעים רשות להתגונן כמבוקש.
12. התובעים יודיעו עד ליום 26.3.2008 האם הם מבקשים להמשיך בברור התביעה, ובהתאם לכך ייקבע המשך ההליכים בתיק זה.