1. לפניי בקשה לדחיית תובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.
2. בפתח הדברים יצויין, כי חרף העובדה שטענת העדר הסמכות הועלתה בבקשה נפרדת אלא בכתב ההגנה של המבקשת, התיר בית המשפט את העלאתה תוך קביעה, כי בנסיבות דנן, יש בטיעון בעל-פה אשר נרשם בפרוטוקול, לרבות פסקי הדין, כדי להוות בקשה בכתב.
3. המשיב עסק בעסקי חייטות בחנות נשוא המחלוקת, אותה שכר מאת הנתבעת 2 על-פי הסכם שכירות מיום 28.12.1999.
על-פי הסכם השכירות שצורף לכתב התביעה, תקופת השכירות היתה שנה, החל מיום 1.1.2000 ועד ליום 1.1.2001, עם אופציה לארבע שנים נוספות.
4. המשיב נרשם אצל המבקשת כמחזיק של הנכס שבשכירות ושילם את מסי הארנונה ואגרת המים, בהתאם להסכם השכירות הנ"ל.
5. המשיב טוען, כי ביום 28.9.2001 סגר את החנות, מסר את החזקה בה לנתבעת 2 וכי החל ממועד זה אינו מחזיק בנכס.
6. לטענת המשיב מסרה בתו ביום 28.9.2001, הודעה טלפונית על סגירת החנות, ואילו ביום 10.10.2001, נשלחה מטעמו, על-פי בקשת המבקשת, הודעה כאמור, באמצעות הפקסימיליה.
כן טוען המשיב, כי הודעה על עזיבת החנות והחזרת החזקה לידי הנתבעת 2 נמסרה לנתבעת 2, באמצעות הטלפון, הפקסימיליה ובדואר רשום.
7. ביום 15.10.2001 שילם המשיב את יתרת חוב הארנונה על הנכס, בהתאם להודעת חיוב של המבקשת מיום 10.10.2001.
8. ביום 28.11.2002, בעקבות פנייתו של המשיב למבקשת, הודיעה לו המבקשת על אי קבלת ההודעה על חדילת החזקה בנכס כמו גם על דחיית בקשתו של המשיב לסגירת חשבון הארנונה שלו. לחילופין, הודיעה לו המבקשת על האפשרות לטפל בבקשתו רטרואקטיבית, באם ימציא אישור מבעלת הנכס בדבר מועד העברת החזקה אליה.
9. משלא המציא המשיב למבקשת את האישור המבוקש, החלה המבקשת לנקוט כנגדו בהליכי גבייה ומימוש נכסים.
טענות הצדדים
10. לטענת המבקשת, הואיל והתביעה מושתתת על טענת "אינני מחזיק", היה על המשיב להשיג על חיוב הארנונה בהתאם לקבוע בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976. לטענתה, משפנה המשיב ישירות לבית המשפט, ללא בקשת רשות להעלאת טענותיו כנדרש על-פי הדין, יש לדחות התביעה על הסף, אך גם לו היה מבקש להעלותן, אך גם לא היה מקום להתיר לו לעשות כן, בהיות הנושא עובדתי וטכני.
11. לטענת המשיב, אין מדובר בטענת "אינני מחזיק" אלא בטענה בדבר קיומו של הסכם בין המשיב לבין המבקשת (וכן בין המשיב לבין הנתבעת 2), לפיו הוא חדל מלהחזיק בנכס החל מסוף ספטמבר 2001.
את טענותיו לענין קיומו של הסכם בין המשיב לבין המבקשת ושכלולו, משתית המשיב על הודעתו של המשיב למבקשת על חדילת החזקה והחזרת המעוקלים למשיב לאחר נקיטת הליכי הגבייה, ואילו את טענותיו לענין שכלולו של ההסכם בינו לבין הנתבעת 2, משתית הוא על מסירת המפתחות בנכס לשוכר אחר.
לשיטתו, סוגיות הנוגעות לקיומם של ההסכמים האמורים, דרכי שכלולם והפרתם כן חוסר תום לבה של המבקשת,דינן להתברר בפני בית המשפט ולא בפני מנהל הארנונה.
12. נטען עוד, כי גם אם נתונה הסמכות למנהל הארנונה, מתבקשת רשותו של בית המשפט להעלותה בהליך זה, שכן מדובר בטענה עקרונית של הפרת חוזה ואכיפתו.
למותר לציין כי תגובת המבקשת לכך היא שלבית משפט זה אין את הסמכות לדון בתובענה, בין אם היא עוסקת בהסכם בדבר הארנונה והפרתו, שאז הסמכות לבית המשפט לעניינים מינהלים, ובין במחלוקת עובדתית ושגרתית שאינה מעלה כל סוגיה עקרונית וציבורית, האמורה להתברר לפני מנהל הארנונה.
13. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי מודעותו של המשיב לקיומו של הליך השגה והעדר פגיעה ועיוות דין כתוצאה מחסימת דרכו לערכאה השיפוטית הרגילה, תומכים במסקנה, כי דין התביעה להידחות.