א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
37721-07
20/05/2008
|
בפני השופט:
רחל ערקובי
|
| - נגד - |
התובע:
חברת בית חלקה 1
עו"ד הרצוג משה
|
הנתבע:
1. פרנסיס חיים
2. אריה פרנסיס
עו"ד תגר מרדכי
|
| החלטה |
בפניי בקשה לתיקון כתב תביעה.
לאחר חקירת המצהיר השלימו באי כוח הצדדים את טיעוניהם.
התובעת עותרת לתקן את כתב תביעתה באופן של שינוי סעיף 5.1 והחלפתו בסעיף המפורט בבקשה, שבו נאמר:
"הנתבעים הפרו את הסכם השכירות, בכך שהם משתמשים שלא כדין לצורך מלאכתם בחצר המושכר, התקינו שלא כדין קומפרסור גדול המעוגן לקרקע, ובנו סככה ללא היתר בניה, מעל לקומפרסור זה, ובדרך קבע שוטפים את מכוניות בחצר כחלק מתהליך פחחות הרכב הפועל בתוך המושכר. בכך הפרו הנתבעים את חוזי השכירות ואת הוראות החוק."
הסעיף הקודם נוסח כך:
"הנתבעים פלשו לחצר שאינה מושכרת להם, התקינו קומפרסור גדול, ובנו סככה ללא היתר בניה, מעל לקומפרסור זה. בכך הפרו הנתבעים את חוזה השכירות ואת הוראות החוק."
בין שני הצדדים נוהלה תובענה קודמת, אשר במסגרתה ניתן פס"ד, ואשר דן, בין היתר, בשימוש שעושים הנתבעים בחצר המושכר.
במסגרת פס"ד שניתן בביהמ"ש ת.א. 29450/88, 10052/89 (שלום ת"א) נקבע ביחס לשימוש בחצר המושכר כי:
"הנתבעים רשאים לבצע בחצר בדיוק אותם עבודות המבוצעות במושכר. במסגרת זו רשאים להציב סוככים ניידים, שאינם מחוברים חיבור של קבע לחצר, להציב קומפרסור, כלי עבודה וכד'."
על פס"ד זה הוגש ערעור, שהתקבל בחלקו, וכך נקבע על ידי ביהמ"ש המחוזי בע"א 183/93, בעניין הצדדים שבפניי:
"אנו מבטלים את הפירוש הרחב שניתן למונח שימוש בחצר בפסק הדין קמא. אין אנו קובעים את המותר ואת האסור אבל ברור שמותר לחנות מכוניות של לקוחות מחד גיסא ומאידך גיסא אסור להפוך את החצר לחלק מהמוסך.
אנו קובעים שהקמת סככות בחצר היה בה משום הפרת חוזה השכירות ומהווה עילת פינוי."
לאור פסק הדין שלערעור, ולאור העובדה כי נושא השימוש בחצר נדון בין הצדדים וניתן ביחס אליו פסק דין, נשאל ב"כ התובעת בשלב קדם המשפט, עוד קודם להגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה, מהן הטענות כלפי הנתבעים, מהפאן העובדתי, היינו מה נטען כלפיהם.
כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 14.10.07, נתבקש ב"כ התובעת להבהיר האם הטענות העובדתיות הנוגעות לקומפרסור, הן אחרות מאילו שעמדו בפני ביהמ"ש השלום והמחוזי, בטרם מתן פס"ד הנ"ל.
כלומר, האם מאז פסק הדין עשו הנתבעים שינוי בשימוש שהם עושים בחצר המושכר, אם אכן נעשה שינוי מהו אותו שינוי. או שמא כוונת התובעת היא כי על פי פרשנותה את פסק הדין של ביהמ"ש שלערעור הרי השימוש שנעשה על ידי הנתבעים, גם אם לא שונה מאז מתן פס"ד של ביהמ"ש המחוזי, מצדיק עילת פינוי.
בדיון שהתקיים ביום 14.1.08 טען ב"כ התובעת כי נעשה שינוי, והשינוי הינו כי בעוד שפסקי הדין הקודמים הקומפרסור היה נייד, הרי כיום הקומפרסור חובר לחצר בחיבור של קבע.
עוד נשאל ב"כ התובעת מהי עילת התביעה כנגד הנתבעים, שהרי שימוש בחצר הותר להם, ולכן לא ברור מדוע בכתב התביעה המקורי, נטען כי הנתבעים פלשו לחצר.
ביחס לטענה זו , הודיע ב"כ התובעת בדיון כי הוא מוותר על טענת הפלישה, וטוען כי הנתבעים עושים שימוש בחצר המושכר בניגוד להסכם השכירות.
לאור ההבדל שבין הטענות העובדתיות שבכתב התביעה המקורי לבין הטענות שהועלו בדיון מיום 14.1.08, ולאור טענת ב"כ הנתבעים כי לא יסכים לכל הרחבת חזית, הוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה שבפניי.