בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן -
הבנק או
התובע) הגיש תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד הלל שמעון (להלן -
הנתבע), לתשלום סך של 24,516 ש"ח, בגין יתרת חוב שנרשמה בחשבון העו"ש של הנתבע. לטענת התובע, הנתבע חתם ביום 13/10/2004 על הסכם לפתיחת חשבון עו"ש/אישי (להלן -
ההסכם) וביום 6/12/2004 ו- 27/1/2005 עודכנו פרטי החשבון.
ביום 21/8/06, הוגשה מטעם הנתבע
בקשה למחיקת כותרת ולחלופין, למתן רשות להתגונן (בש"א 171344/06) ממנה עולה, כי הנתבע הוכרז כחסוי ביום 1/9/2003 על ידי בית המשפט לענייני משפחה ומונה לו אפוטרופוס זמני לגופו ולרכושו. ביום 8/2/04, ניתן מינוי קבוע של אפוטרופוס על גופו ורכושו של הנתבע לשתי בנותיו של הנתבע רות קרמזין ושלומית רובין, מינוי שהיה בתוקף עד ליום 2/1/2005, אז מונה עו"ד יורם שגב, המשמש כב"כ הנתבע בתביעה זו, כאפוטרופוס על גופו ורכושו. ביום 9/11/2005, הוכרז הנתבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה כפסול דין. תצהיר התמיכה לבקשתו הוגש על ידי בתו שולמית רובין (להלן -
גב' רובין)
בתצהירה טוענת גב' רובין, כי אביה נפל קורבן להונאה מצד שניים מארבעת ילדיו: בנו לי רום ובתו רות קרמזין, שהפעילו כנגדו מעשי עושק ועשו בו שימוש לצרכיהם. בהשפעתם פתח הנתבע את חשבון הבנק נשוא התביעה וכחודשיים לאחר מכן, ביום 6/12/2004, צורפה בתו של הנתבע רות (להלן -
הבת) כשותפה לחשבון. קצבת הזקנה והפנסיה שהופקדו במשך 30 שנה בבנק אחר הוסבו לחשבון זה. לטענת גב' רובין, כל הפעילות בחשבון נעשתה על ידי הילדים ולכיסם, החשבון חויב בכרטיסי אשראי מבנקים שונים ובעלות טלפון נייד, שעה שלנתבע אין כרטיס אשראי ואין טלפון נייד. בנוסף, העניק התובע אשראי של 10,000 ש"ח לחשבון ביום בו החשבון היה ביתרת חובה של 1,200 ש"ח וללא כל הכנסות ובו ביום נלקחה הלוואה על ידי רות לכיסה היא (להלן -
ההלוואה).
ביום 27/1/2005, נגרעה הבת מהחשבון והנתבע נותר בעלים יחיד בחשבון. טוען ב"כ הנתבע, כי התובע צירף לתביעתו דפי חשבון רק מעת שהמבקש נותר לבדו בחשבון ולא צירף דפי חשבון לכל התקופה, שמהם אולי היה ניתן לראות, כי בעת גריעת הבת מהחשבון כבר היה החשבון ביתרת חובה, אך התובע התיר לבת השותפה בחשבון להסתלק מהחשבון והסכים להותיר את המבקש לשאת לבדו בחובות החשבון. לטענת ב"כ הנתבע, נהג התובע ברשלנות ולא נהג כבנק סביר, הן במתן ההלוואה והן בגריעת הבת כשותפה בחשבון במועד בו ככל הנראה היה החשבון ביתרת חובה ולכן אינו יכול לדרוש מהנתבע את תשלום החוב בהיותו חסוי שלא היה כשיר לחתום על מסמכי פתיחת החשבון, הוא לא הבין את תוכנם ומשמעותם הכספית.
דיון
אף שהתובע טען, כי הנתבע פתח את חשבון הבנק ביום 13/10/2004 ותביעתו מתבססת על הסכם פתיחת החשבון, לא צירף התובע לתביעתו את ההסכם מאותו מועד והסתפק בצירוף ההסכם מיום 27/1/2005 הנלווה לפעולת גריעת השותף בחשבון (להלן -
גריעת הבת). כמו כן, לא צירף התובע דפי חשבון לתקופה בה התנהל החשבון עובר לגריעת הבת על מנת שניתן יהיה לראות, האם אכן, כטענת הנתבע, בעת גריעת הבת מהחשבון היה החשבון ביתרת חובה.
על פי תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 (להלן -
תקנות סדר הדין האזרחי), שלושה הם התנאים המצטברים הדרושים לשם הגשת תביעה בסדר דין מקוצר: סכום כסף קצוב, קיומם של חוזה או התחייבות וראייה בכתב. עם זאת נקבע בפסיקה, כי לעניין תביעה בסדר דין מקוצר של בנק ההסכמים של הלקוח עם הבנק ופירוט היתרה הסופית הם מסמכים מספיקים לצורך עמידה בתנאי הכשירות לסדר דין מקוצר (ע"א 886/89
הילולים (אריזה ושיווק) נ'
בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) עמ' 188).
במקרה הנדון צירף התובע לכתב התביעה דף "פתיחת חשבון עו"ש על שם יחיד" בחתימת הנתבע, ללא תאריך ובהערות מצוין "גריעת שותף", כמו כן צורף הסכם "התנאים בחשבון עו"ש" - מיום 27/1/2005, חתום על ידי הנתבע ותדפיס תנועות אחרונות אשר הודפס ביום 5/6/2006 וכולל תנועות החל מתאריך 6/3/2006. כאמור, הסכם פתיחת החשבון מיום 13/10/2004 לא צורף על ידי התובע ולא צורפו תדפיסי התנועות מהתקופה שקדמה לגריעת הבת מהחשבון.
גם מהדיון שהתקיים ביום 4/10/2006 לא היה ברור, מי פתח את החשבון אצל התובע. לטענת ב"כ התובע בעמ' 1 לפרוטוקול, הנתבע הגיע לבנק בלווית בנו, חתם על מסמכי פתיחת החשבון, ניהל חשבון ולאחר מכן בתו, שהיא אחת האפוטרופסיות, הצטרפה לחשבון כשותפה ולאחר מכן יצאה מהחשבון. מאחר ובמועד זה לא היה בנו של הנתבע אפוטרופוס, משתמע מכך, שהנתבע פתח את החשבון בעצמו. מיד לאחר מכן תיקן את דבריו וציין, כי החשבון נפתח על ידי האפוטרופסית. בעמ' 2 לפרוטוקול, שינה ב"כ התובע טענתו וטען, כי החשבון נפתח ביום 13/10/04 על ידי הנתבע באופן אישי בלבד ובדצמבר 2004 הצטרפה הבת לחשבון כאפוטרופוס.
סבורני, כי התביעה אינה כשרה להתברר בסדר דין מקוצר. מאחר ומדובר בנתבע, שהיה במועד החתימה על פתיחת החשבון חסוי שלא היה יכול לדאוג לעצמו ומונה לו אפוטרופוס לדאוג לענייניו, היה על התובע לצרף את הסכם פתיחת החשבון מיום 13/10/2004 - שהוא מסמך מהותי לתביעה כשלעצמו - על מנת שניתן יהיה לראות כיצד ועל ידי מי נפתח החשבון.
המסמכים אותם צירף התובע, מצביעים על כך שביום 27/1/2005 נגרעה הבת מחשבונו של הנתבע אבל לא מצביעים על כך, שהחוב במועד המצוין בתדפיס התנועות האחרונות הוא חובו של הנתבע דווקא ולא חובה של הבת, שנצבר בעת שהיתה שותפה בחשבון ובטרם גריעתה ממנו. לעומת זאת, ב"כ הנתבע צירף לבקשתו את הבקשה לצירוף שותף בחשבון ממנה עולה, כי ביום 6/12/2004, בעת שהצטרפה הבת כשותפה בחשבונו של הנתבע היה החשבון בזכות של 160 ש"ח (נספח ט' לבקשה) ומכך עולה, כי תוך כחודש ימים נוצר חוב על סך 24,516 ש"ח נשוא תביעה זו.
ספק אם בנק סביר היה מאפשר לשותף בחשבון להיגרע ממנו בעת שהחשבון נמצא ביתרת חובה של עשרות אלפי שקלים וכל ההכנסות בו הן מקצבת זקנה ופנסיה.
הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר הוא אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05
אליהו אוזן נ'
בנק איגוד לישראל בע"מ ובע"א 9654/02
חברת האחים אלפי בע"מ נ'
בנק לאומי לישראל (טרם פורסמו). ב"כ הנתבע טען לרשלנות הבנק, טענה המהווה טענת הגנה הראויה להישמע ולאור המסמכים אותם צירף לבקשה סבורני, כי יש לאפשר את בדיקת מכלול העובדות הסובבות את פתיחת החשבון ויצירת החוב בבנק.
לאור כל האמור, אני מורה על מחיקת הכותרת, "בסדר דין מקוצר" ולאור סכומה עוברת התביעה לסדר דין מהיר:
א. התובע יגיש תצהיר אימות וגילוי מסמכים מוקדם עד ליום
1/12/06.
ב. הנתבע יגיש כתב הגנה ערוך בסדר דין מהיר עד ליום
15/12/06.
ג. הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית עד ליום
15/1/07.
נקבע לישיבה מקדמית ליום
6/2/07 שעה
14:00.
ניתנה היום כ"ז בתשרי, תשס"ז (19 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים.