בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
34887-05,177721-06
11/12/2006
|
בפני השופט:
נועה גרוסמן
|
| - נגד - |
התובע:
חברת בודהה בר בע"מ
עו"ד שמיר בועז
|
הנתבע:
1. הופמן נדב
2. הופמן מנחם
עו"ד יריב נתן
|
| החלטה |
עניינה של הבקשה:
מצריכה הכרעה, בקשת הנתבעים, להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיהם בהתאם לסמכות המוקנית לבית המשפט על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן : "
התקנות").
טענות הצדדים:
הנתבעים טוענים, כי עד כמה הידוע להם אין לתובעת נכסים והיא מנהלת את עסקיה בנכסים שכורים. עוד הם טוענים, כי עסקינן בתביעה מופרכת ומופרזת.
לפיכך, קיים לגירסתם חשש של ממש כי באם תדחה התביעה לא יהיה מהיכן לגבות את סכום ההוצאות באם ייפסקו כנגד התובעת.
מנגד טוענת התובעת, כי הנתבעים לא פרטו בבקשתם את העובדות מהן הסיקו כי לא יהא באפשרותה הכלכלית של התובעת לשלם לנתבעים את הוצאות המשפט במקרה ותביעת התובעת תכשל ואף לא הציגו כל מסמך ו/או ראיה כלשהי בעניין.
עוד טוענת התובעת, כי אין בעובדה כי היא מנהלת את עסקיה בנכסים שכורים כדי להפוך אותה לחדלת פרעון.
התובעת מוסיפה, כי הנתבעת לא פרטה את טיעוניה לגבי היות התביעה, לטענתה, מופרכת ומופרזת.
המצב המשפטי:
סעיף 353 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (חוק החברות (תיקון מספר 3) התשס"ה - 2005, פורסם ביום 17.3.2005) קובע:-
"353.א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
תיקון זה השיב למעשה את ההלכה שהיתה קיימת עד לכניסתו לתוקף של חוק החברות, התשנ"ט- 1999, דרך סעיף 232 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג - 1983, המבחינה בין אדם פרטי לחברה בע"מ בכל הנוגע לחיוב בערובה להבטחת הוצאות משפט.
הנחת היסוד הגלומה בהוראת סעיף 353א הנ"ל היא כי חברה צריך שתפקיד ערובה להוצאות, אלא אם כן סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות אם תחוייב בהן.
סעיף 353 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 כאמור לעיל מסמיך את בית המשפט לחייב תובעת-חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי וזאת על מנת שלא לנעול דלתות בית המשפט בפני מתדיין עני ועל מנת שלא לפגוע בזכותו לממש את זכות הקניין שלו שהיא זכות יסוד.
שיקול הדעת של בית המשפט נקבע בהלכה הפסוקה שלא נס ליחה: