החלטה בתיק א 34273/05

בפניי בקשה למחיקה על הסף מטעם נתבעת 2 (להלן - המבקשת). 

טענות המבקשת

לטענת המבקשת, יש למחוק את התביעה נגדה לנוכח העובדה, שכתב התביעה אינו מראה כל עילה נגדה, שכן נתבע 1 הינו הצרכן הרשום בספרי המשיבה, הוא המחזיק בנכס והוא הצורך את החשמל המסופק על ידי המשיבה.

המשיבה לא צירפה לכתב התביעה כל ראיה הקושרת את המבקשת לתביעה ואף לא

פירטה מהי תקופת החוב הנתבעת. בכך מנעה המשיבה מהמבקשת את האפשרות  לטעון להתיישנות אפשרית לגבי תקופת החוב.

טענות המשיבה

נשוא הבקשה לצרף את המבקשת לכתב התביעה, נדון בצורה מעמיקה על ידי בית המשפט וביום 25.09.05 הוחלט, שיש מקום לצרף את המבקשת כנתבעת בתיק וצירופה דרוש להכרעה יעילה בתובענה ולצורך הכרעה בשאלות הכרוכות בה, אשר אינן ניתנות לפתרון שלם ויעיל בלא צירופה של המבקשת לתובענה. על המשיבה הושתו הוצאות הבקשה.

כל ניסיון מצד המבקשת לקיים דיון נוסף בבקשה לצירופה כנתבעת, הינו חסר כל תועלת וכל מטרתו היא לנסות לחייב את המשיבה בהוצאות נוספות ולא מוצדקות, בגין בקשה אשר כאמור, נידונה ונפסקו בה הוצאות.

העובדה כי החלטה מיום 25.09.05 ניתנה ללא התייחסות בית המשפט לתגובת המבקשת (ככל הנראה בשוגג), אין בה בכדי לפגוע בזכויות המשיבה, אשר ניתנו בהחלטה לעיל ואין להשית עליה הוצאות או החלטות חדשות, כאשר לא היה במעשה משום מחדל כלשהו. 

לא ברורה טענת המבקשת להעדר עילה, מקום בו אינה מכחישה היא בכתב טענותיה את היותה בעלת הנכס, הן בתקופה הרלוונטית וכן עד היום.

על פי רישומי המשיבה, הרי שהמבקשת הייתה הצרכן הרשום אצל המשיבה מיום 11.03.98  ועד ליום 19.12.01, עת הוחלף הצרכן ונרשם נתבע 1 כצרכן הרשום וכן מיום 05.03.02 ועד ליום זה.

המבקשת, אשר לה השליטה בנכס, יש בכוחה לעדכן הרישומים בהתאם למצב המציאות בשטח, דבר אשר לא נעשה ולפיכך, אף מעבר לתקופה בה הייתה המבקשת הצרכן הרשום אשר אין מחלוקת, כי עליה לשאת בחובות בגין תקופה זו, אף בגין התקופות האחרות הנטענות יש בידיה המידע מי החזיק בנכס וצרך החשמל.

כתב התביעה מגלה את עילת התביעה כנגד המבקשת בסעיפים 2-4 לכתב התביעה ונספחי התביעה מראים את תקופת החוב הנטענת, ככל שהדין מחייב את המשיבה לעשות כן.

דיון

מחיקה על הסף הינה בסמכות ביהמ"ש, כאשר בין השאר כאשר הכתב לא מראה עילת תביעה  - ויש למנוע דיוני סרק ובעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות.

ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ' איסטווד פד"י כג (1) 604, 608.

השאלה שביהמ"ש שואל את עצמו היא, האם התובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, טענה לטענה, האם מערכת עובדתית זו מוכרת על פי חוק כלשהו, ככזו שיש להעניק בגינה סעד משפטי המבוקש בכתב התביעה.

הכלל הוא, שביהמ"ש יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה. ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח' פד"י מ (2) 668. על כן, ביהמ"ש נוקט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.

כחוט השני עוברת בפסיקה ההלכה, שמחיקה או דחייה על הסף ננקטות רק בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כך שביהמ"ש יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי, אולם איננו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות.