בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
34270-05,164265-06
04/10/2006
|
בפני השופט:
מארק - הורנצ'יק דליה
|
- נגד - |
התובע:
דרור בננסון
|
הנתבע:
ירון סבוראי
|
החלטה |
1. בפני בקשה לעשות שימוש בסמכותי על פי תקנה 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984(להלן: "התקנות") ולהורות על דחיית התביעה העיקרית בת.א. 34270/05על הסף.
2. בתיק העיקרי הגיש המשיב, עיתונאי במקצועו, תביעה כספית כנגד המבקש בסך של 313,195 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו עקב ייצוגו על ידי המבקש.
3. לטענת המשיב, המבקש התרשל כלפי המשיב בסדרה של מעשים ומחדלים שכללו בין היתר: ייעוץ שגוי לנהל הליכי סרק בעלי סיכויים קלושים וסיכונים גבוהים; הימנעות מלצרף מסמכים מהותיים לכתבי הטענות של המשיב; הימנעות מלציין בפני התובע כי קיימת אפשרות להגיע להסדר פשרה, על אף שאפשרות זו הייתה קיימת; והצגת מצגי שווא לפיהם אם לא ינהל הליכים משפטיים מורכבים ישא בנזקים גבוהים.
טענות המבקש בתמצית
4. טוען המבקש כי התביעה העיקרית מבוססת כל כולה על הפלוגתא בדבר התרשלות המבקש בייצוג המשיב - טענה שנתבררה לא מכבר בתביעת שכר טירחה שהגיש המבקש כנגד המשיב ואישתו בת.א. 42075/01 (להלן: "תביעת שכר הטירחה").
5. באותה פרשה קבעה כב' השופטת י' שבחכי התובע ניסה לספק לנתבע את השירות המשפטי הטוב ביותר ואף הוסיפה כי איננה חושדת בתובע כי חיפש דרך קלה להתעשר על חשבונו של הנתבע.
6. המבקש טוען כי למשיב ניתן יומו בבית המשפט והוא ניצלו עד תום. המבקש טוען כי בתביעתו הנוכחית, מנסה המשיב לפתוח בהתדיינות חדשה באותו עניין שנידון בתביעת שכר הטרחה וכי העובדה שתצהירו של המשיב בתביעת שכר הטירחה זהה כמעט לחלוטין לכתב תביעתו נשוא תיק זה מוכיחה זאת.
7. המבקש טוען כי טענת ההתרשלות, נשוא התביעה העיקרית בענייננו, נידונה על ידי בית המשפט במסגרת תביעת שכר הטירחה. לטענתו, התייחסותה של כב' השופטת שבח לעניין ההתרשלות מהווה מעשה בי- דין, ולכן בין הצדדים חל השתק פלוגתא.
טענות המשיב בתמצית
8. טוען המשיב כי מעיון בכתב ההגנה ובתצהירי העדות הראשית של הצדדים בתביעת שכר הטירחה עולה כי סוגית ההתרשלות לא היוותה חלק מטענת הגנה וכי כתב ההגנה אף מציין זאת במפורש.
9. כמו כן מציין המשיב כי קביעתו של בית המשפט בדבר "השירות המשפטי הטוב" שהעניק המבקש למשיב אינה מכריעה בשאלת איכות עבודתו של המבקש ביחס לסטנדרטים מקצועיים. לטענת המשיב, מדובר בהתרשמות כללית בלבד אשר אינה מחייבת וודאי שאין מדובר בהכרעה פוזיטיבית בטענת הרשלנות.
דיון
10. תקנה 101(א)(1) מורה כי:
"בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:
........
(1) מעשה בית דין;".
11. הדוקטרינה של "מעשה בית דין", המושתתת על עקרון סופיות הדיון, מבוססת על שני כללים עיקריים הדרושים הבחנה - "השתק עילה" ו"השתק פלוגתא".
12. השתק עילה מקים מחסום דיוני בפני כל תביעה נוספת בשל אותה עילה, מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך.
13. לעומת זאת, השתק הפלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסויימת שכבר נדונה בין בעלי הדין בהתדיינות קודמת (ראויים לעיון דבריו של כב' הנשיא אגרנטהמרחיב בעניין זה בפסק דינו בע"א 246/66 קלוזנר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 583-584 ,561).
14. הפסיקה קבעה לא מכבר כי קיימים ארבעה תנאים עיקריים להיווצרותו של השתק-הפלוגתא:
א. כי הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים;
ב. כי קויים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השניה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא;