בתביעה שלפני תובעת כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן:
"התובעת") את מבוטחיה, הנתבעים, א.מ.י טכנולוגיות בע"מ (להלן:
"הנתבעת") ומנהלה, רמי דולברג (להלן:
"הנתבע"). התביעה היא בגין תשלום דמי השתתפות עצמית בגין פוליסת ביטוח חבות מוצר.
התביעה
התובעת ערכה עבור הנתבעים פוליסה, שעל פי תנאיה מחויבים הנתבעים לשלם לתובעת השתתפות עצמית כנקוב בפוליסה. צד ג' הגיש תביעת רשלנות נגד הנתבעים לבית המשפט השלום בחיפה. לאור האמור, פנו הנתבעים לתובעת למתן ייצוג משפטי בגין התביעה. בעקבות הפעלת הפוליסה שולמו כספים לצד ג' לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בקשר לניהול ההגנה. רק לאחר שעמדה התובעת בכל התחייבויותיה כלפי הנתבעים, הכוללות ניהול הגנתם, תשלום שכ"ט וסילוק התביעה, פנתה אל הנתבעים בכדי לגבות את תשלום ההשתתפות העצמית בסך של 3,000$, כנקוב בפוליסה. על אף האמור, לא שילמו הנתבעים את ההשתתפות העצמית. סירובם זה מהווה הפרה של התחייבותם ושל סעיף 66
לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן:
"החוק"). על הנתבעים לשלם לתובעת את סכום ההשתתפות עצמית, בסך 3,008 דולר, שהם 12,158 ש"ח (לפי שער 4.042, נכון ליום 4.5.07), כקבוע בפוליסת הביטוח אשר נחתמה בין הצדדים.
טענות הנתבעים בבקשה לרשות להגן
הנתבעת הינה חברה בבעלות הנתבע, העוסקת בשיווק ומכירת מוצרים רפואיים. בין היתר, שתלי סיליקון, המיוצרים ע"י חברת מנטור. צד ג' נאלצה לעבור ניתוח שחזור שד ולשם כך רכשה את שתל הסיליקון המשווק ע"י הנתבעת.
ביום 5.11.97 קיבלה הנתבעת מכתב מאת עוה"ד של צד ג' בו נטען, כי לצד ג' נגרם נזק בשל השימוש בשתלים המשווקים על ידה ועל כן נדרשה הנתבעת לתשלום פיצויים. הנתבעת העבירה את הטיפול בעניין זה לתובעת, חברת הביטוח שלה.
ביום 7.3.00 הוגשה לבית משפט השלום בחיפה, תביעת רשלנות ע"י צד ג' נגד הנתבעת, התובעת וד"ר רוני מוסקונה, המנתח (להלן:
"התביעה").
בתביעת הרשלנות נטען, כי השתל שסיפקה הנתבעת לניתוח פגום וכי ד"ר מוסקונה התרשל בביצוע הניתוח, בכך שלא הסביר לצד ג' את הסיכונים הכרוכים בניתוח. במועד כלשהו פנתה עורכת הדין, שמכוח הפוליסה ייצגה את התובעת והנתבעת בתביעת צד ג', וטענה כי על הנתבעת לחתום על יפויי כוח לצורך הייצוג. עורכת הדין ציינה בפני הנתבע, כי אם התובעת תמצא לנכון, היא יכולה להתפשר עם צד ג'.
בתגובה לכך הודיע הנתבע, כי הוא מבקש שיעדכנו אותו על כל עניין חשוב בהליך והוא אינו מסכים לכך שהתובעת תחתום על פשרה ללא אישורו, אם יהיה בכך כדי להטיל על הנתבעים חיוב כספי, ועורכת הדין הסכימה לכך.
ביום 19.10.04 קיבל הנתבע מכתב מאת התובעת, שממנו התברר לו לראשונה, כי תביעת צד ג' הסתיימה בפשרה, אשר לא הובאה לאישורו וכי הנתבעת נדרשת לשלם את ההשתתפות העצמית.
מאחר והתובעת הפרה את התחייבותה להביא הפשרה לאישורו המוקדם, לא שילמו הנתבעים את הסכום הנדרש.
לנתבעים לא היה כל קושי להוכיח, כי השתל שסופק עבר בדיקות בטיחות סבירות, כי הוא לא היה פגום וכי הנתבעת לא התרשלה. בנוסף, רוב רובן של הטענות ממילא הופנו לנתבע הנוסף, ד"ר מוסקונה, שביצע את הניתוח.
התובעת הגיעה להסכם פשרה שלפיו הנתבעים (קרי - ד"ר מוסקונה מחד, הנתבעת והתובעת, ביחד ולחוד, מאידך) ישלמו לצד ג' 15,000 ש"ח, ובהתחשב באמור לעיל, הפשרה שהושגה אינה סבירה.
התובעת הפרה את ההסכם עם הנתבעים ונהגה בניגוד לדין, שעה שלא הביאה את הסכם הפשרה לאישור מוקדם של הנתבע, כפי שאף התחייבה.
התובעת הפרה את ס' 68 לחוק, שקובע, כי
"בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי. "
לפי סעיף 71(א) לחוק, סעיף 68 הנ"ל הנו קוגנטי ולא ניתן להתנות עליו.
גם לפי הפסיקה נקבע, כי מבטח לא יכול להגיע לפשרה עם צד ג' מבלי ליידע את המבוטח ומבלי לחכות 30 יום לתגובת המבוטח, גם אם בפוליסה נאמר אחרת. הדבר נכון שבעתיים במקרה דנן, שעה שבפוליסת הביטוח שצורפה כנספח "א" לתביעה, אין הוראה המתירה פשרה ללא מילוי חובת ההודעה.
התובעת סירבה, שלא כדין, להעביר לנתבעים מסמכים שונים שנוגעים לתביעת צד ג' ואשר רלוונטיים לתביעה.
לפיכך, בית המשפט התבקש ליתן לנתבעים רשות להגן.
ההליכים שהתקיימו לאחר הגשת הבקשה לרשות להגן
הבקשה לדחיית הבר"ל ומתן פסיקתא
בעקבות הבר"ל, התובעת הגישה בקשה לדחיית הבר"ל ומתן פסיקתא.
בבקשתה טענה התובעת, כי היא יוצאת מתוך נקודת הנחה שכל האמור בבקשה נכון והיא מוותרת על חקירת המצהיר מטעם הנתבעים.