1. בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף. התובע, יליד 1957, עובד הנתבעת 2 כמחלק תוצרת חלבית, נפל ביום 13.6.02 ממשאית במהלך עבודתו במפעל הנתבעת 2 ונגרמו לו נזקי גוף. הצדדים חלוקים בדבר היות האירוע תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "
חוק
הפיצויים"). הנתבעת 1 היא מבטחת השימוש במשאית ממנה נפל התובע בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל - 1970. התובענה, אמנם, הוגשה בעילות חילופיות, על פי חוק הפיצויים ועל פי פקודת הנזיקין, אך עמדת ב"כ התובע במהלך הדיונים ובסיכומיו היא כי מדובר בתאונת דרכים.
2. המחלוקת בין הצדדים היא עובדתית בעיקרה ומתמקדת בנסיבות המדויקות של האירוע וכתוצאה מכך סיווגו המשפטי.
3. בהתאם לעדות התובע הוא הגיע ביום הארוע בשעה 24:00 לערך עם משאית החלוקה (משאית קירור אטומה) למפעל הנתבעת 2 בקרית מלאכי כדי להעמיס ארגזי חלב על המשאית לצורך חלוקה. יחד עמו היה עוזרו, אקרמן. אקרמן החנה את המשאית בנסיעה לאחור כך שהפתח האחורי של ארגז המשאית מופנה כלפי הכניסה למחסן. כיון שגם למשאית וגם למחסן דלתות, לא ניתן לקרב את המשאית ממש עד לפתח המחסן אלא נוצר מרווח של כ 30 - 40 ס"מ בין פתח המחסן ופתח המשאית. לכן הוצבה, כפי שמוצבת באופן שגרתי, רמפה בין המשאית למחסן, בעזרתה בוצעה העמסת המשאית בארגזי החלב. העמסת הארגזים נמשכה כשלוש שעות. עם סיום ההעמסה נכנס התובע למשרד המחסן כדי להסדיר את הניירת הרלוונטית וקיבל לידיו את ניירת החלוקה. כאשר חזר למשאית ראה כי בינתיים קיפל עוזרו אקרמן את הרמפה. הוא הבחין כי חלק מהארגזים מונחים בארגז המשאית גבוה מדי וכי יש חשש שיפלו במהלך הנסיעה. לכן, נכנס לתוך ארגז המשאית והוריד מספר ארגזים מכל עמודה. ההתרחשות לאחר מכן, לגרסתו, הייתה כך: "
לאחר שהורדתי את הארגזים וסידרתי אותם בצד כדי שלא יפלו תוך כדי נסיעה פניתי כדי לרדת מהארגז ולהיכנס לקבינה של המשאית כדי לנסוע מהמקום ותוך כדי ירידה מהמשאית החלקתי על רצפת ארגז המשאית בקצה הארגז שהייתה רטובה משאריות של חלב ותוצרת חלב ונפלתי מהארגז ברווח שבין פתח הארגז לפתח המחסן, היכן שהייתה הרמפה שהוסרה, ונחבלתי..."
4. בחקירתו הוסיף וציין כי מדובר היה ביום חמישי, יום בו יש "
המון סחורה" והיא "
בקושי נכנסת לאוטו". הוא ציין כי החליק "
על הקצה, בקושי אפשר היה לזוז, לא הספקתי אפילו לזוז ופיפס הכי קטן אני למטה, המשאית הייתה עמוסה. אני הורדתי את הארגזים מסדר ובסיבוב כדי להסתובב לרדת נפלתי למטה...הייתי בקצה, לא הייתי מודע שזה סוף המשאית, הורדתי אני מסתובב טיפה החלקה עם הרגל וצ'יק אני למטה"..."
עשיתי צעד קטן להסתובב ונפלתי. הסתובבתי כדי ללכת אחורה". אקרמן ראה את הארוע, לפי עדות התובע, אך "
לי הוא אמר שהוא לא זוכר שום דבר"..."
הוא כל הזמן התחמק, הפצרתי בו הרבה שייתן תצהיר ...והוא התחמק ושוב התחמק ואז אמר לי אני דואג למקום העבודה שלי ואני חושש". התובע שלל אפשרות שהעלתה ב"כ הנתבעת 1, על פיה החליק בעת שרשם ועיין במסמכים: "
כשאני רושם אני לא זז. עמדתי, רשמתי סיימתי. אם רשמתי...אני לא רושם תוך כדי הליכה. אם רשמתי חשוך, אורות המשאית קטנים, אין סיכוי שתוך כדי הליכה". הוא הבהיר כי כל המסמכים היו אצלו והוא התעתד לסגור את ;הדלתות האחוריות ולנסוע לחלוקה, אם לא היה נופל.
5. מטעם התובע העיד עוד מר פבל גולדשטיין, גם הוא עובד כמחלק תוצרת חלבית אצל הנתבעת 2. הוא העיד כי באותו הלילה העמיס תוצרת חלבית למשאיתו, סיים את ההעמסה ולקראת השעה 03:30 לפנות בוקר הלך לכוון היציאה מהמחסן כדי לשתות קפה ולהתכונן ליציאה. לפני היציאה פגש בחברו אקרמן ונעצר לשוחח עמו. במרחק של כ- 5 מ' ראה את התובע, אותו הוא מכיר מעבודה משותפת בעבר, מסדר סחורה במשאיתו. במהלך שיחתו עם אקרמן ראה שהתובע סיים לסדר הסחורה במשאית "
והלך לאחור לכוון הירידה ובמהלך ההליכה לאחור הוא החליק ונפל לתוך המרווח שהיה בין המשאית למחסן כי הרמפה שהייתה אמורה לחבר ביניהם הייתה מקופלת כבר." הוא ניגש לתובע ועזר לו לקום. בחקירתו הוסיף כי "
ראיתי אותו מסדר את הארגזים, הוא לא היה יכול לזוז בכלל כי הייתה הרבה סחורה... ראיתי שהוא עשה צעד ונפל. הוא עמד עם הגב אלי... הוא רצה לצאת ועשה צעד אחורה ונפל. יש מצבים שאתה לא יכול להסתובב בכלל, תלוי כמה סחורה יש במשאית". מר גולדשטיין נשאל אם התובע החזיק מסמכים בידו והשיב: "
זה כל כך רגיל בשבילי שהולכים עם מסמכים ביד...הוא היה עם ניירת ביד והא היה גם עם הגב אלי... אני לא יודע מה הוא עשה".
6. הנתבעות לא העידו עדים מטעמן אך הנתבעת 1 הגישה מספר מוצגים עליהם היא מבקשת להסתמך בטענתה כי גרסת התובע לאירוע כפי שהוצגה בעדותו אינה נכונה. הנתבעת 1 מפנה למספר מסמכים שנערכו לאחר הארוע ובהם תאור הארוע כפי שנמסר, כפי הנראה, על ידי התובע. במסמך מיום הארוע המופנה לקופ"ח, חתום על ידי מר עודד נדב, מנהל תחבורה בנתבעת 2, נרשם: "
בזמן העמסת ארגזים הלך אחורה והחליק בין הרמפה לארגז". במסמך מיום 22.7.02 המופנה למנהל מרכז מכירות והפצה בנתבעת 2, חתום על ידי מר שמעון כהנא, קב"ט מרכז הפצה רחובות בנתבעת 2, נאמר: "
בתאריך 13.6.02 בשעת העמסת תוצרת במחסן קרית מלאכי סידר תוצרת בתוך משאית החלוקה. העוזר הרים את המשווה גובה וניגש לתא הנהג להניע את המשאית. המחלק לא הבחין ברווח
שנוצר בין הרמפה למשאית ונפל". במסמך נוסף חתום על ידי מנהלת משאבי אנוש בנתבעת 2 נרשם:"
בזמן העמסת ארגזים הלך לאחור, החליק בין הרמפה לארגז המשאית...המחלק מעד בלכתו אחורנית משווה הגובה הורם על ידי העוזר המחלק לא הבחין". בתעודה רפואית מיום 14.6.02 חתומה על ידי ד"ר עוזי סימני נרשם: "
בזמן העמסת ארגזים החליק בין משטח העמסה למשאית". בהודעה על פגיעה בעבודה למוסד לביטוח לאומי מיום 15.7.02 דווח: "
בזמן העמסת ארגזים הלך אחורה והחליק בין הרמפה לארגז של המשאית".
7. הנתבעת 1 הציגה עוד קלטת שיחה בין חוקר מטעמה ובין מר גולדשטיין. הקלטת עצמה קטועה ולא מובנת. עוד הוצג תמליל הקלטת יחד עם חוות דעת של מתמלל ממשרד החקירות. על פי התמלול, שאינו שלם אלא קטוע פעמים רבות, אמר מר גולדשטיין כי התובע "
נכנס פנימה לרשום משהו...הוא הלך אחורה והוא, משהו רשם בדף ככה, וכנראה שספר, ואני לא יודע, ואני לא יודע מה היה...הוא הלך אחורה ו...נפל, ואנחנו פשוט מאד דיברנו ולא ראיתי, שמעתי..." וכן "
אני לא יודע, הוא, הוא רשם משהו על דף והוא הסתכל בזה...". בהמשך התמלול דברי מר גולדשטיין קטועים ברובם ונרשם על ידי המתמלל פעמים רבות "
לא ברור".
8. הנתבעת 1 מבקשת להסתמך על מוצגים אלו. לטענת הנתבעת 1 אין לקבל את גרסת התובע על פיה נפל בעת שפנה לרדת מהמשאית לאחר שסיים סידור הארגזים. לטענת הנתבעת יש ללמוד מהגרסאות שניתנו לגבי האירוע המצוינות במסמכים שנערכו מיד לאחריו וכן מגרסת מר גולדשטיין בפני החוקר, כי התובע נפל עת הלך לאחור בעת סידור הארגזים במשאית ורישום רישומים במסמכיו, מבלי לשים לב שהרמפה כבר הוסרה מהמקום, כאשר גבו אל פתח היציאה. האירוע ארע, כך לטענת הנתבעת 1, בעת בצוע פעולות הקשורות להעמסת המשאית בלבד- סידור המטען ורישומו. הנתבעת 1 טוענת כי התובע לא הוכיח כי נפל בעת שצעד על מנת לרדת מהמשאית לאחר סיום הסידור, כי ממילא לא ניתן לרדת מהמשאית בהליכה לאחור, כי עצם העובדה שהתובע היה עם גבו לפתח ארגז המשאית מעידה כי לא החל לרדת מהמשאית וכי מדובר בנפילה תוך כדי סידור מטען ולא מעבר לכך.
9. ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי הדברים שנרשמו במסמכים שהוצגו על ידי הנתבעת 1 הם גרסה חלקית וקצרה, כאשר אין לצפות מהתובע שידקדק בפרטי נסיבות התאונה בכל מקום אליו פנה כאשר הדבר כלל לא נדרש. נטען כי מעדויות התביעה ניתן ללמוד כי התובע נפל בעת שפנה לאחור במטרה לרדת מהמשאית לאחר שסיים סידור הארגזים. הנתבעת 2 מצטרפת לטענות התובע בעניין זה.
10. המחלוקת העובדתית בין הצדדים, למעשה, היא, האם סיים התובע את סידור הארגזים במשאית ופנה לאחור על מנת לרדת ממנה, כטענתו, או שמא עדיין היה עסוק בסידור או רישום הארגזים, כטענת הנתבעת 1, ובמהלך עיסוקו זה נפל. לאחר ששמעתי העדויות ועיינתי בחומר הראיות החלטתי לקבל את גרסת התובע כמהימנה ונכונה.
11. איני מייחסת משקל רב להבדלים הנטענים בגרסאות שנרשמו במסמכים השונים שהציגה הנתבעת. ראשית, המסמכים שלא נרשמו על ידי התובע מהווים עדות מפי השמועה ואינם קבילים כראיה לאמיתות תכנם. אך גם מעבר לכך. במסמכים אלו נרשם תאור האירוע, כפי הנראה מפי התובע, בפשטות וללא צורך בדיוק מקסימלי של נסיבות הארוע ורצף ההתרחשויות. התובע, מבחינתו, עסק בפעולת העמסת ארגזים לצורך חלוקה וכך סיפר את הדברים לאחרים. גם ירידתו מהמשאית וסיום ההעמסה נחשבו לדידו, כמו לכל אדם סביר, חלק מפעולות הסידור וההעמסה והוא לא ראה כל חשיבות בהפרדה, החשובה לצורך דיון ודקדוק משפטי אך לא לצרכים אחרים, בין הפעולות השונות שעשה: העמסה ראשונית בעזרת הרמפה, סיום, ירידה מהמשאית והסדרת הניירת, הוצאת הרמפה, עליה לארגז המשאית שוב וסידור נוסף לפני היציאה, ירידה מהארגז. הפעולה בכללותה כונתה על ידו "העמסת ארגזים". רק כאשר נדרש לפרט, עם הגשת התביעה, את סדר הפעולות ואת נקודת הזמן המדויקת בה נפל, הבהיר כי מדובר בשלב בו סיים את סידור הארגזים ופנה לרדת מהמשאית. עדותו של התובע מהימנה בעני ולא התרשמתי כי מדובר בגרסה "משופצת" שהוכנה לקראת המשפט. עדותו אינה סותרת את האמור במסמכים האחרים אלא רק מדויקת יותר. גרסתו נתמכת במלואה בעדותו של מר גולדשטיין. איני סבורה כי דברי מר גולדשטיין בשיחתו עם חוקר הנתבעת גורעים ממשקל הגרסה. קלטת השיחה אינה ברורה וקטועה ובמהלך השיחה ציין מר גולדשטיין מספר פעמים כי אינו זוכר ו"אני לא יודע מה היה". עוד יש לזכור כי המקום היה די חשוך והתובע היה בגבו אל מר גולדשטיין, שעמד במרחק של כ 5 מ' מהמקום. גם אם מר גולדשטיין ציין כי ראה את התובע רושם או מעיין במסמכים בהיותו במשאית אין בכך כדי לגרוע מהגרסה כי לאחר סיום פעולות אלו פנה לרדת מהמשאית והדברים מתיישבים עם עדות התובע כי עלה למשאית לאחר שקיבל את המסמכים במשרד והם היו בידו. מקובלת עלי גרסת התובע כי ארגז המשאית היה עמוס מאד בארגזי סחורה, כי הוא רצה לרדת ולכן צעד אחורה על מנת להסתובב ולרדת ואז נפל. הנתבעת, למעשה, לא הציגה כל עדות הסותרת גרסה זו, גרסת התובע מסתברת בעני מגרסה אפשרית אחרת ואני מקבלת אותה במלואה.
12. האירוע כולל בחובו שני שימושים ברכב מנועי - האחד - ירידה מרכב. השני - טעינת מטען כשהרכב עומד. בהתאם להלכת רע"א 418/03
אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה
(13.12.04) די בכך שהארוע מקיים את אחת מדרכי השימוש המוכרות על מנת שתקום תחולה לחוק הפיצויים. אין בעובדה שהאירוע מקיים גם את הוראת ההמעטה שעניינה פריקה וטעינה, כדי לאיין את נפקות קיומו המקביל של "
שימוש ברכב מנועי" על פי הגדרת החוק. די בכך שיהא באירוע שימוש מוכר- ירידה מרכב- כדי להביא את המקרה בגדר חוק הפיצויים. גם אם פעולת הירידה מהרכב היא פעולת לוואי הקשורה בזיקה הדוקה לטעינת סחורה, לא תישלל תחולת החוק.
13. התוצאה היא, כי בענייננו נגרם לתובע נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי. מכאן שחוק הפיצויים חל על האירוע.
14. התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית. הנתבעת 1 תשא בשכ"ט עו"ד הנתבעת 2 בסך 3500 ש"ח בתוספת מע"מ.
15. הצדדים יגישו תחשיבי נזק לצרכי פשרה בהתבסס על הנכות שנקבעה במוסד לביטוח לאומי כאמור בהחלטה מיום 16.7.06.
ק"מ נקבע ליום 9.4.08 בשעה 08:30.
ניתנה היום, י"ד אדר א תשס"ח,20 פברואר 2008, בהעדר הצדדים.
המזכירות תעביר עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.