זו בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף.
טענות הצדדים
1. התובע דוד נתנאל טוען כי פנה אל הנתבעת עו"ד אוליביה דולב לשם ייצוגו בסכסוך שהיה בינו לבין אשתו דאז הגב' מלכה נתנאל.
2. במסגרת זו נתבקשה הנתבעת להביא להסכם פשרה שיסיים את הסכסוך בינו לבין האשה.
3. ביום 09/02/98 הגיעו הצדדים והנתבעת לביהמ"ש לענייני משפחה בר"ג לשם אישור ההסכם בדרך של פס"ד, כשהאשה מביעה את רצונה להתגרש והגבר מתנה זאת בהסדרת כל העניינים הכספיים.
4. לטענתו הנתבעת התרשלה בכך שלא הבהירה לתובע, כי עניין הגירושין כרוך בהסדרת עניין הכתובה, ולא ציינה בהסכם את ויתור האשה על הכתובה.
5. התובע טוען, כי לא היה מודע לעניין הכתובה מאחר והעניין לא הועלה בפניו ע"י הנתבעת ואף הדבר לא נזכר בהסכם הפשרה. עניין הכתובה נודע לו רק משהגיש תביעת גירושין ונתבע לשלם כתובתה של האשה ע"י ביה"ד הרבני בסך של 130,000 ש"ח.
6. לתובע, עקב אי הסדרת עניין הכתובה, נגרמו נזקים שאותם הוא תובע בגין רשלנות מקצועית של הנתבעת : תשלום הכתובה והוצאות לרבות שכ"ט עו"ד לשם ייצוגו.
7. מנגד מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה על הסף מהסיבות הבאות:
8. ההסכם, שאליו מתנקזים טענות התובע, נערך ביום 09/02/98, ואילו התביעה הוגשה ע"י התובע ביום 02/06/05, כאשר טענת הרשלנות מיוחסת לנתבעת הן לתקופה טרם כריתת ההסכם והן למועד כריתת ההסכם. לאור זאת חלה לטענתה התיישנות על התביעה עפ"י ס' 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958.
9. גם עפ"י ס' 8 לחוק ההתיישנותהנ"ל ,טוענת הנתבעת, שהתובע היה מודע למחויבותו לעניין הכתובה בשנות ההתדיינות שקדמה להסכם. והראיה לכך פרוטוקול הדיונים בביה"ד הרבני מתאריכים 31/10/91 וכן 04/01/96 ,שבהם עלה עניין תשלום הכתובה.
10. התובע משיב וטוען לרשלנות מקצועית בשל הפרת חובה חקוקה לאור ס' 63 (א) לפקודת הנזיקין { נוסח חדש}.
11. לחילופין בהסתמכו על ס' 89 (2) לפקודההנ"ל, טוען התובע שפסה"ד של ביה"ד הרבני המגבש את עילת התביעה ניתן ביום 19/12/04 ולכן תביעתו לא התיישנה.
12. בנוסף טוען התובע לאור ס' 76(2) לפקודת הנזיקין, כי לא יכול היה לצרף לתביעתו פרטים על הנזק הממוני (את פסה"ד של ביה"ד הרבני ) קודם שנפסק לחובתו.
דיון משפטי בבקשה
1.תקופת ההתיישנות בתביעות נזיקין היא 7 שנים (ס' 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958) תקופה זו מתחילה ביום שבו נולדת עילת התביעה (ס' 6). היום שבו נולדת עילת התביעה מוגדר
בס' 89 לפקודת הנזיקין {נוסח חדש}. ולגבי מקרה שבו הנזק הוא מיסודות האחריות, ואין הוא נזק מתמשך נקבע בס' 89(2) לפקודההנ"ל:
" מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל- היום שבו אירע אותו נזק. לא נתגלה הנזק ביום שאירע- היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך 10 שנים מיום אירוע הנזק " .
2. לענייננו, התובע טוען ליום הולדת העילה המגבשת את התובענה, שהוגשה ביום 02/06/05 ביום מתן פסק הדין של ביה"ד הרבני ב19/12/04 ,המחייב אותו בתשלום הכתובה, שלא ניתן לה ביטוי משפטי ע"י הנתבעת במסכת היחסים המקצועיים ביניהם.
3. דע עקא, שגם אם נלך לשיטתה של הנתבעת, שיום הולדת העילה הוא יום ההסכם שאליו מתנקזים טענות התובע והוא ה 09/02/98 ,גם אז לא תחול התיישנות על התביעה , שכן עפ"י ס' 89 (2) לפקודת הנזיקיןלא חלפו 10 שנים מיום קרות הנזק.
4. בהתייחסו לס' 89(2) לפקודההנ"ל, כבר אמר ביהמ"ש העליון את דברו בע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח (4) 554 , 556 -7"אם יש פער בזמן בין התרחשות הנזק לבין התגלותו, מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ מיום ההתגלות ולא מיום ההתרחשות". ההסבר לכך הוא: "תכליתה של הוראה זו היא לבוא לקראתו של תובע באותם מקרים בו נגרם לו נזק סמוי שסימניו מופיעים רק במרוצת הזמן, על מנת שלא יקופח עקב כך שהנזק יתגלה רק לאחר תקופת ההתיישנות".
5. בע"א 1254/99 אבידור המאירי נ' הכשרת הישוב- חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 535, 539נאמר בענייננו: " " סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין מתייחס לעניין הגילוי המאוחר, אך ורק למקרה שבו רכיב הנזק נתגלה באיחור, אין הוא מתייחס לאי ידיעת עובדות אחרות החיוניות להקמת העילה... ס' 89(2) לפקודת הנזיקין קובע הסדר מיוחד בשני עניינים: הוראת הסעיף קובעת כלל גילוי מיוחד במקרים בהם רכיב הנזק שבעילת התובענה נתגלה באיחור, והיא קובעת גם תקופת התיישנות מיוחדת באותם מקרים עצמם. הסדר זה דוחה מפניו, באותם עניינים, את ההסדר הכללי שבחוק ההתיישנות, אולם אין הוא בא לגרוע מן ההסדר הכללי בעניינים אחרים, בהם הגילוי המאוחר אינו מתייחס לרכיב הנזק כי אם לרכיבים אחרים של עילת התביעה. באותם מקרים שבהם הגילוי המאוחר נוגע לרכיב הנזק, ולו בלבד, נדחית הוראת ס' 8 מפני הסיפא לס' 89(2) ".