החלטה בתיק א 30884/06

בפניי בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") ליתן רשות להתגונן.

לטענתה, לא הייתה שבעת רצון מתפקוד המשיבה, אשר הודתה שהיא עובדת גם עם חברה מתחרה. טענות אלה נידונו בין הצדדים בחודש דצמבר 2005 ואף הודיעה למשיבה כי אינה מסכימה שענייניה יטופלו בכפיפה אחת עם מתחרה, כמופיע בסעיף 6 להסכם שנוסח ע"י המשיבה .

בחודש ינואר 2006, לא קיבלה כל שירותים מהמשיבה והפרסומים שפורסמו בחודש זה, תהליך הכנתם היה בדצמבר 2005.

לטענתה סעיפים 4.2 ו-4.3 להסכם מאפשרים מתן הודעה, כפי שניתנה למשיבה על תום היחסים, 30 ימים מראש.

התשלום אותו דורשת המשיבה, עבור חודש ינואר 2006, מקורו כחודש לאחר תום ההסכם ומשכך אין לשלמו.

בנוסף, העבירה למשיבה פריטים רבים השייכים לחנויותיה ובהם בגדים ואביזרים אחרים ששווים 4,520 ש"ח , טרם הפרת ההסכם, אשר טרם הוחזרו לה ומשכך זכאית היא לקיזוז סכום זה. 

לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה, בטענה שהגנת המבקשת היא "הגנת בדים" .

לטענתה, נציג המבקשת הודה שקיים מספר פגישות עם נציגיה במהלך חודש ינואר 2006 ואף פורסמו מספר הודעות בעיתונות, במהלך תקופה זו . בין ההודעות הייתה הודעה, לגבי עסקת רכישת מניות, אשר אירעה בסוף חודש דצמבר 2005.  לכן, העברת ההודעה לעיתונות יכלה להתבצע רק בחודש ינואר 2006 וטענת המבקשת כי לא סופקו שירותים בחודש זה התגלתה כשגויה.

באשר לטענת הקיזוז, היא לא פורטה כדין והמסמך שצורף הוכן רק בחודש אפריל 2006, עת התגלתה המחלוקת בין הצדדים.

דיון

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של המבקש ע"י ביהמ"ש, בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא אך לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ע"א 2418/96 כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז (5) עמ' 133).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם המבקש (הגנת בדים) ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.

אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של המבקש, אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה. 

כך מבקש, אשר מבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן (ע"א 543/86, ע"א 424/86).                                            

הגם שמדובר בטענה בעל פה נגד מסמך בכתב, לגרסת המשיבה, הרי שעדיין מדובר בהגנה לכאורה המספיקה בשלב הרשות להתגונן.

"בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש ובית המשפט יטה להיעתר לבקשה אפילו המדובר בהגנה דחוקה" (כבוד השופט דוד בר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שביעית(2004 )מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 171 ).

מהמובא בפניי עולה, שלא נסתרה טענתה של המבקשת, לפיה, המשיבה החלה במתן שירותים במקביל לחברה מתחרה ומשכך, לטענתה, ניתנה לה ההודעה על הפסקת קבלת השירותים, כמופיע בסעיף 4.2 להסכם ההתקשרות.

כן לא נסתרה טענתה שהשירותים אשר ניתנו לה בחודש ינואר, הליך ביצועם החל כחודש קודם לכן.  

אני מקבלת את הבקשה ונותנת רשות להתגונן.

התצהיר ישמש כתב הגנה.