א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
30056-07
15/11/2007
|
בפני השופט:
אחימן יעל
|
| - נגד - |
התובע:
1. ישראל זלישנסקי
2. אירית זלשנסקי
3. לילך נחמיאס
4. נגה אוזן-גבאי
5. אברהם בן צבי
6. נגה בן צבי (מור)
7. אלון פיול
8. רננה פיול
9. יהודה דרורי
10. שושנה דרורי
11. דורון דגן
12. רונית דגן
13. אייל שיקווה
14. חגית שיקווה
15. פרידה שור
16. לב שור
17. גלית סקוט
18. סיימון סקוט
עו"ד י. זלישנסקי
|
הנתבע:
טראקו בנייה פיתוח והשקעות בע"מ
עו"ד א. שקד
|
| החלטה |
המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת הפרשנות הראוייה להסכמי רכישת דירותיהם מאת הנתבעת בעניין הזכאות לפיצוי בגין איחור במסירה.
לטענת התובעים, אחרה הנתבעת במסירת החזקה בדירות ולפיכך, זכאים אלה לפיצוי בגין מלוא תקופת האיחור כולל תקופת "החסד" בת 90 הימים שנקבעה בהסכמים. לעומתם, גורסת הנתבעת כי הינה פטורה לחלוטין מפיצוי ביחס ל- 90 ימי האיחור הראשונים.
אין חולק כי סעיף 8 להסכם הוא המגדיר את יחסי הצדדים בהיבט זה של הדברים ומפאת חשיבותו יצוטט להלן בחלקיו הרלבנטיים:
"8. דחיית מועד המסירה
8.1 מוצהר ומוסכם בזאת בין הצדדים, כי אם כתוצאה מכח עליון או מגורמים שאינם תלויים בחברה או שאין לחברה שליטה עליהם - לרבות ...
... וכן כל גורם אחר שלא ניתן לחזותו מראש, יחולו עיכובים בתאריך המסירה ו/או בבניה, אזי יידחה, ללא כל פיצוי, תאריך המסירה למשך התקופה המתחייבת מההפרעה או העיכוב האמור, וכן לתקופה נוספת המתחייבת לצרכי התארגנות להמשך הבניה, לאחר סיום ההפרעה או העיכוב האמור. למען הסר ספק מובהר בזאת, כי דחיית תאריך המסירה כאמור, לא תהווה עילה לשחרור הקונה מהתחייבויותיו בהתאם להוראות חוזה זה ו/או לדחיית מועד קיום התחייבויותיו של הקונה.
8.2 מבלי לגרוע מהוראה מהוראות חוזה זה, החברה תהא רשאית, אך לא חייבת, למסור את החזקה בדירה לקונה כאשר הדירה אינה מחוברת לרשת החשמל ...
8.3 איחור של עד 90 יום במסירת החזקה בדירה לקונה ו/או דחיית תאריך המסירה מהעילות המפורטות בסעיף 8.1 לעיל ו/או דחיית תאריך המסירה עקב מעשה ו/או מחדל של הקונה כמפורט בסעיף 7.3.3 לעיל ובסעיף 26.1 להלן, לא תיחשב כהפרה, מכל מין וסוג, של חוזה זה ולא תשמש עילה לכל תלונה ו/או טענה ו/או דרישה ו/או תביעה, מכל מין וסוג, כלפי החברה. למען הסר כל ספק מוצהר בזאת כי תקופת האיחור האמורה במסירת החזקה בדירה, לא תיחשב לכל דבר ועניין, כאיחור בתאריך מסירת הדירה ולא תובא במניינו של כל איחור אחר, במידה ויהיה כזה, מסיבה כלשהי, במסירת הדירה לקונה.
8.4 בכפוף לאמור בסעיף 8.3 לעיל, בגין ימי איחור במסירה באשמת החברה, לאחר חלוף 90 הימים וכל המועדים הנוספים הנ"ל, שבגינם מוסכם במפורש, כי אין הקונה זכאי לפיצוי מכל מין וסוג, יהא הקונה זכאי לקבל מהחברה את דמי הנזק המוסכמים לתקופת העיכוב במסירה, כהגדרתם להלן, וכל זאת החל מיום ה - 91 מחלוף כל המועדים הנוספים הנזכרים בסעיף 8.1 לעיל ובתנאי שהקונה לא יהיה רשאי לקזז את הפיצוי הנ"ל מחיוביו עפ"י חוזה זה.
"דמי הנזק" המוסכמים כאמור לעיל הינם סך בשקלים חדשים השווה ל - 125$ (מאה עשרים וחמישה דולר ארה"ב) לחודש לחדר, המהווה פיצוי סופי, קבוע ומוסכם מראש לנזקיו של הקונה עקב איחור במסירה כאמור בסעיף זה.
פרט לדמי הנזק המוסכמים לתקופת העיכוב במסירה, הקונה לא יהא זכאי לדרוש ו/או לקבל מהחברה כל פיצוי ו/או דמי נזק ו/או תשלום אחר, מכל מין וסוג בגין כל נזק ישיר ו/או עקיף ו/או בגין כל הוצאה העלולים להגרם לו כתוצאה מהעיכוב במסירת החזקה בדירה לידיו".
בהתייחס לנוסח הדברים לעיל, טוען ב"כ הנתבעת כי מדובר בטקסט מילולי "נקי" מספקות השולל מנדטורית את זכות הפיצוי ל - 90 הימים הראשונים של האיחור במועד המסירה. שלילה זו מבטאת, כך לגירסת הנתבעת את השיהוי שנצפה בהליכי האישור וההתאמה של היתר הבנייה אצל וועדות התכנון והבנייה. לפי זה, נועדה הסכמת הצדדים לניטרול הסיכון לו נחשפה הנתבעת ועקרון חופש החוזים מחייב את כיבודה.
התובעים לעומת זאת, סבורים כי הטקסט המילולי מעורפל ומשקף חוסר בהירות אותה יש לפרש לרעת הנתבעת כמנסחת. לדבריהם, מאפשרת הפרשנות הדווקנית המילולית האלטרנטיבית את התנערותה הדראקונית של הנתבעת מקיום חובותיה לביצוע המסירה במועד. בתוך כך, מדגישים התובעים את חוסר ההיגיון הפרשני המתגלה בבחינת עמדת הנתבעת לפיה, התייתר ציון כלשהו של מי ממועדי המסירה הנקובים בהסכם.
לאחר שחזרתי ועיינתי בנוסח ההסכם, מצאתי כי מדובר בלשון פשוטה וברורה ואפילו חד משמעית הקובעת ויתור שלם על טענות לאיחור במסירה ביחס ל- 90 ימי האיחור הראשוניים.
ויתור מהסוג הנדון במקרה זה, אינו נחשב כבלתי לגיטימי, ועיגון לכך נמצא בהשוואת הדברים הנאמרים בע"א 4337/02 והציטוט מתוך ע"א 758/87. כאשר לשון החוזה מצביע על דעתם של הצדדים, ההנחה היא כי זה משקף את כוונתם ואל לו לבית המשפט לשנות מתוכנו של ההסכם בדרך של פרשנות. עיקרון זה, אשר פותח בפסיקה עניפה לאורך שנות דור נתמך גם בספרות המלומדים והשווה לעניין זה, סיפרה של גבריאלה שלו, "דיני חוזים" מהדורה שנייה, וכן ספרו של השופט א. ברק, פרשנות במשפט.
לאורו, סבורני כי יש לקבל את טענת הנתבעת ולהעדיפה על פני זו שהוצגה על ידי התובעים.
אני מורה על זימון הצדדים בפני ליום 12.12.07 לשעה 08:30.
עותק ההחלטה תישלח לבאי כוח צדדים בדואר רשום.
ניתן היום, ה' בכסלו, תשס"ח (15 בנובמבר 2007), בהעדר הצדדים ובאי כוחם.
בכפוף לשינויי ניסוח ועריכה סופיים