החלטה בתיק א 29789/05

התובעת הינה רשות מקומית.

טוענת התובעת כי בהתאם לחוק שירותי הסעד תשי"ח - 1958, מחוייבת היא על ידי משרד הרווחה בתשלום בגין דמי החזקתה של הגב' גרציה אפריאט ריכטר בבית האבות "אחוזת ותיקי ת"א" החל מיום 08/09/00 בו שוכנה באמצעות שירותי הרווחה של התובעת.

הנתבעת הינה בתה שלח הגב' אפריאט ומשכך טוענת התובעת מחוייבת במזונותיה.

ביום 06/07/00 נוכח הפרעות בהתנהגותה של הגב' אפריאט שוכנה בסידור חרום בהתאם לצו בית משפט במסגרת חוק הגנה על חוסים בבית אבות "מרכז הורים" בנתניה. ביום 08/09/00 סודרה לבקשתה בבית האבות "אחוזת ותיקי ת"א".

התובעת טוענת כי בהתאם להנחיות משרד העבודה והרווחה בעניין השמת קשישים במעונות על הכנסותיו של הקשיש לכסות את דמי החזקתו במוסד ומשיתכלו מקורותיו ישלמו ילדיו את חלקם בדמי ההחזקה כפי שיקבע על פי תחשיב זכאות שיעשה להם.

התובעת טוענת כי מחודש 04/01 80% מקצבת הביטוח הלאומי של הגב' אפריאט מועברת אליה ישירות עבור התשלום בגין השהייה בבית האבות ויתרת הקצבה בסך של 20% נותרו בידה של הגב' אפריאט.

משנתבקשה הנתבעת להמציא אישורי הכנסה - טענה כי אינה יכולה לעמוד בנטל התשלום כפי שנקבע וסירבה לחתום על ההסכם לעיגון חובתה בתשלום חלקה במזונות אמה.

כל פעולותיה של הנתבעת בדבר הפחתת חלקה לא צלחו ובמהלך חודש 05/03 במסגרת בדיקת זכאות מחודשת שנעשתה לנתבעת נמצאה חייבת בתשלום דמי השתתפות בסך של 756 ש"ח לתקופה שמיום 08/09/00 ועד ליום 01/01/03 ובתשלום דמי השתתפות בסך של 769 ש"ח לתקופה שמיום 01/01/03 ועד למועד העברתה של הגב' אפריטאט למסגרת מוסדית באמצעות משרד הבריאות. כן חוייבה בתשלום חד פעמי עבור דמי כניסה בסך של 3,780 ש"ח.

הגב' אפריטאט  נותרה חייבת לתובעת סך של 38,232 ש"ח.

במהלך חודש 05/05 נפטרה הגב' אפריטאט והתובעת פנתה לנתבעת בדרישה שתסלק את החוב.

בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי אין לביהמ"ש זה סמכות עניינית לדון בתביעה שכן נתונה היא לביהמ"ש לענייני משפחה.  (ששם נמחק תמ"ש 45190/03) וכן כי אין להחיל את החיוב באופן רטרואקטיבי.

יצויין שבגלגולו הראשון של הסכסוך אכן התקיים בבית המשפט לענייני משפחה בתיק תמ"ש 45190/03 אך התובעת ביקשה למחוק את ההליך שם והחליטה להגישו בבית משפט השלום.

הנתבעת טענה כי פרשה לפנסיה מוקדמת וזאת לאור מצבה הבריאותי, כן הוסיפה כי מצבה הכלכלי ירוד שכן היא גרושה ומשתכרת כ- 2,300 ש"ח לחודש. הנתבעת טענה שאינה מצליחה "לגמור"  את החודש ויתרת החובה שלה גודלת כל העת.

הנתבעת טענה כי משרד העבודה והרווחה מממן כ- 75% מעלות ההחזקה לחודש והתובעת מממנת את היתרה, אך במקרה דנן את התשלום במקום התובעת ביצעה הגב' אפריאט ועל כן יתרת החוב הינה תשלום חודשי בסך של 24 ש"ח בלבד שלאור מצבה הכלכלי על התובעת לספוג אותו.

דיון:

הלכה פסוקה מקדמת דנא כי הסמכות העניינית לדון בתובענה נקבעת על-פי הסעד המבוקש על-ידי התובע ביום הגשת התביעה. שאלת סמכותו של בית המשפט אינה מוכרעת על-פי בדיקת מהותו של הסכסוך אלא על-פי הסעד שאותו מבקש התובע בכתב התביעה (ראו ע"א 8130/01 מוחמד מחאג'נה נ' מוחמד אגבאריה ו-2 אח', תק-על 2003(2), 1478, 1480; ע"א 510/82 רינה חסן ואח' נ' יפה פלדמן, פ"ד לז (3)1, 12; ע"א 27/77 יהודה טובי ואח' נ' שמעון רפאלי ו-2 אח', פ"ד לא(3), 561, 568) ע"א 415/88 החברה הכלכלית לאילת (חכ"א) בע"מ נ' ברטון תכנון וייצור בע"מ, פ"ד מג(4) 672, 676).

השאלה האם עניין מסוים, נשוא תובענה אזרחית, הינו בתחום סמכותו של בית משפט לענייני משפחה או שמא בתחום סמכותו של בית משפט השלום תיבחן על-פי כתבי הטענות. היינו, התשתית העובדתית בגדרה נקבעת סמכותו העניינית של בית המשפט מתגבשת על-פי כתבי הטענות (ראו רע"א 6558/99 חבס ואח' נ' חבס, פ"ד נד(4), 337 בעמוד 345 (להלן: "הלכת חבס").

המבחן שנקבע בחוק בית המשפט לענייני משפחה הוא מבחן משולב של זהות הצדדים (הגדרת משפחה) וסיבת הסכסוך. רק כאשר הסכסוך לא היה בא לעולם אלמלא המדובר ביחסי משפחה - לפנינו סכסוך שמקורו בתוך המשפחה. האלמנט המשפחתי צריך להיות הסיבה לסכסוך. (תמ"ש (תל-אביב) 62620/97 שרה נתניהו נ' דורון נויבורגר (תק-מש 97(3), 63).

נמצא, כי מחד גיסא לא די בקשר רחוק וזניח. מאידך גיסא לא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה הוא הסכסוך המשפחתי. גישה זו מתבקשת מהתכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. סמכות זו נועדה לרכז בבית משפט אחד - הוא בית המשפט לענייני משפחה - את הסכסוך המשפחתי על כל היבטיו, תוך ניסיון לפתור אותו בכלים המיוחדים שהוענקו לבית המשפט לענייני משפחה. (ראה עניין חבס, בע"מ 337).