בפני בקשה לביטול פסק דין.
ביום 22/3/04 הוגשה תביעה כנגד הנתבעים 1 - 5 ע"י התובעת. לטענת התובעת על פי הזמנת הנתבעים התובעת ביצעה עבורם עבודות מדידה התובעת סיימה את כל העבודות ומסרה את התוכניות בסוף חודש יולי 2001. הנתבעים התחייבו לשלם לתובעת עבור ביצוע העבודות סך של 11,500 ש"ח עם סיום העבודות. כל העבודות הוזמנו על ידי מר ניסים בן דרור הנתבע מס' 5, כשלוח של יתר הנתבעים. התובעת פנתה את הנתבעים מס' 1-4 בדרישה לתשלום שכרה, בעקבות בקשתם הוצעה חשבונית על סך 11,500 ש"ח. הנתבעים הציעו לשלם רק 7,000 ש"ח בטענה כי הנתבע מס' 5 הזמין דברים על דעתו בלא בקשתם. התובעת דחתה את ההצעה.
התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את חובם, קרן בסך 13,570 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה, וריבית. הסכום נכון ליום הגשת התביעה 15,507 ש"ח.
בדיון שהתקיים ביום 12/7/04 נדחתה התביעה כנגד הנתבעים 1-4 ללא צו להוצאות בהסכמת הצדדים.
הנתבע מס' 5 לא הופיע לדיון שנקבע ליום 19/12/04, דיון זה נקבע בנוכחותו בדיון ביום 12/7/04, ולכן התקבל נגדו פסק דין.
ביום 5/7/05 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין ע"י המבקש/ הנתבע 5 מר ניסים בן דרור.
לטענתו ביום 12/7/04 התבקש למסור כתב הגנה זאת אכן עשה. הזמנה לדיון שנערך ביום 19/12/04 לא הגיעה לידיו ועל כן לא הגיע לדיון. הנתבע 5 מציין כי אינו מיוצג על ידי עו"ד בשל מצבו הכלכלי שאינו מאפשר זאת. הנ"ל מוכרז כחייב מוגבל באמצעים ומשלם תשלום חודשי להוצל"פ.
לטענת מר בן דרור אין לו קשר לפרשה למעט העובדה שנתן הצעת מחיר לעבודה, ולאחריה לא קיבל את העבודה.
לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה כבר מהטעם שאינה נתמכת בתצהיר.
כן טוענת המשיבה כי המבקש טוען שלא קיבל הזמנה לדיון אך אינו מציין כי נכח בדיון ביום 12/7/04 בו קבע בית המשפט בנוכחות הנתבע את מועד דיון ההוכחות. כן קבע כי על הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית, וכי המבקש יגיש כתב הגנה. המבקש קיבל באותו מעמד העתק מן הפרוטוקול. הנתבע 5 לא ביצע אף אחת מהחלטות בית המשפט, לא הגיש כתב הגנה ולא ביקשה הארכת מועד להגשתו, לא הגיש תצהירי עדות ראשית ולא הופיע לדיון.
הנתבעת בבקשתו אינו טוען שלא ידע על מועד הדיון. לטענת התובעת הנתבעת התנהגות הנתבעת מהווה זלזול בהחלטות בית המשפט, כן טוענת התובעת כי לא נפל כל פגם בהליך, ולכן אין לבטל את פסק הדין.
עוד טוענת התובעת כי מתצהירי העדויות הראשיות עולה כי הנתבע 5 היה הרוח החיה מאחורי הזמנת העבודות נשוא התביעה, כאשר טען שהוא פועל כשלוח, אך טענה זו נסתרה ע"י תצהיר עדות ראשית מפורט של השולח. המבקש לא צירף לבקשתו לביטול פסק הדין כל תצהיר לסתור זאת. אם לבקש טענות כלפי שולחיו עליו להגיש תביעה על כך נגדם.
התובעת מבקשת מבית המשפט כי אם יענה לבקשה, יהיה זה מותנה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות התביעה.
המחדל בהתייצבותו של הנתבע אינו נובע מאי המצאה כדין. שכן ההזמנה לדיון ניתנה לידיו של המבקש במעמד הדיון ביום 12/7/04 בו נכח. לפיכך, אין למבקש עילת ביטול בשל פגם שנפל בהליך. פסק הדין שניתן בשל אי התייצבותו, בדין ניתן (ראה לעניין זה את ספרו של הנשיא אורי גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 282 ר' גם פסק דינו של כב' השופט ארבל בבר"ע (ת"א ) 002411/02
בנק לאומי לישראל בע"מ נגד
מיכאלי (טרם פורסם). ויפים לעניין זה גם דבריו של כב' הש' מצא בע"א 5000/92 -
יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח'
, פ"ד מח(1), בעמ' 835-836 אשר קבע שם לאמור:
" מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט; ובבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם - ובעיקר - אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה...".
וכן דבריה של כב' הש' פרוקצ'יה ברע"א 8864/99 -
ליאת אנקווה נ'
מעוז חברה לביטוח , תק-על 2000 (3), בעמ' 2133 אשר קבעה שם לאמור:
"כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט". מושג זה נושא עמו תוכן מהותי ולא טכני בלבד ועניינו בקביעה כי תינתן לצד למשפט הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון.
במצב דברים בו מתבקש בית המשפט לבטל החלטה/פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כאשר המבקש הוזמן כדין אך לא הופיע, נתון הביטול לשיקול דעתו של בית המשפט, ובבואו להפעיל שיקול דעת זה, בודק בית המשפט ושוקל, לא רק את סיבת היעדרותו של המבקש מהדיון, אלא גם ובעיקר את סיכויי ההצלחהשל המבקש אם יבוטל פסק הדין.
ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט.