בפניי בקשה מטעם הנתבע, אלמוג רמי (להלן:"" או "
המבקש"), לדחות את התובענה, שהוגשה ע"י התובע, אהרון טחן (להלן:"
התובע" או "
המשיב"), מחמת התיישנות.
רקע
הנתבע והתובע חברים מזה שלושים שנה.
במועדים הרלוונטיים לתביעה, קרי במהלך שנת 1998 הלווה התובע לנתבע סך של 130,000 ש"ח, כאשר הנתבע ישלם לתובע ריבית בסך 1,500 ש"ח לחודש, והנתבע יחזיר ההלוואה לתובע כאשר זה ידרוש אותה ממנו.
הנתבע שילם תחילה את הריבית, אולם לאחר מכן הפסיק לעשות זאת.
בתחילת שנת 2006 פנה מר שמואל שיני (בן אחותו של התובע) לנתבע, בדרישה להחזיר לתובע את קרן ההלוואה ובעקבות פנייה זו התחיל הנתבע לשלם סכומים ע"ח פיגורי הריבית על ההלוואה.
טענות הצדדים
לטענת הנתבע, מאחר והתובענה הוגשה ביום 31.1.08. עיון בכתב התביעה מלמד כי עילת התביעה נולדה עוד במהלך שנת 1998 וכי גם לשיטת התובע הפר הנתבע את הסכם ההלוואה הנטען בשנת 1998 ולכן מדובר בתובענה שהתיישנה.
עילת התביעה קמה לתובע בעת שסטה הנתבע מהסכם ההלוואה, כאשר הפסיק לטענת התובע לשלם את הריבית בגין ההלוואה עוד בשנת 1998.
התובע טוען, כי הוסכם בין הצדדים כי ההלוואה תוחזר לתובע עפ"י דרישתו וכי דרישה זו לא באה עד תחילת שנת 2006.
כמו כן מועד פירעון ההלוואה נדחה בהסכמה במשך כל השנים עד תחילת שנת 2006.
התובע טוען, כי מועד פירעון ההלוואה, נדחה בהסכמה מפעם לפעם עד לתחילת שנת 2006, ולכן התובע לא יכל לתבוע את הנתבע, יתר על כן, הוסכם בין הצדדים בעת מתן ההלוואה כי היא תוחזר לתובע עם דרישתו מרמי, לפיכך, עילת התביעה נולדה בתחילת שנת 2006.
התובע מוסיף, כי הנתבע שלח לו לאחר הגשת התביעה שיק ע"ס 30,000 ש"ח מצורף למכתב מיום 6.3.08 בו הוא טען שסכום זה הוא יתרת החוב.
דיון
לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, הנני מגיע למסקנה, כי יש לדחות את הבקשה.
סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשנ"ח-1958 (להלן:"
החוק"), קובע כדלקמן:
"
התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן:"תקופת ההתיישנות") היא-(1) בשאינו מקרקעין-שבע שנים.......".
באשר לחישוב תקופת ההתיישנות, סעיף 6 לחוק קובע, כי יש למנותה החלה מהיום בו נולדה עילת תביעה- וזו לשונו: