1. לפני מספר בקשות בקשר עם עיקולים זמניים שהוטלו לבקשה התובע (להלן: "
הבנק"), על זכויות הנתבעים, בקשר עם תביעה כספית שהגישה הבנק נגדם.
2. בקשה אחת היא בקשת הנתבע 5, גיורא ברעייר (להלן: "
ברעייר"), לביטול העיקול הזמני
(בש"א 17826/07), שהיא המשך של בקשה קודמת של ברעייר לביטול צו העיקול (בש"א
5897/07). בקשה נוספת היא של הבנק (בש"א 3308/08), בקשה להגדיל את סכום צו העיקול
באופן שיתאם את הנדרש בכתב התביעה.
3.
עיקר הדברים הדרושים להחלטה
הבנק הגיש ביום 30.10.00, תביעה כספית נגד המשיבים בקשר עם הלוואה שנתן לנתבעת
1 (להלן: "
כתבן"). ההלוואה נועדה לאפשר לכתבן לרכוש את הזכויות בבית מגורים ברחוב מוהליבר 86 ביהוד (להלן: "
הנכס"). כתבן רכשה את הזכויות מבעלי הנכס, המנוח מר יהודה פוזניאק ז"ל (להלן: "
המנוח") ביחד עם הנתבע ברייער (שני אלה להלן: "
הבעלים"), בהתאם להסכם מכר שבינה לבין הבעלים מיום 17.2.95 (להלן: "
הסכם המכר"). על הסכם המכר חתמו כתבן וברייער ואילו בשמו של יהודה פוזניאק ז"ל חתם עו"ד שלמה שמשוביץ, לפי יפוי כוח מהמנוח. להבטחת החזר ההלואה, נחתם בין הבנק לבין כתבן ביום 28.2.95 הסכם הלוואה, לפיה יעמיד הבנק לכתבן הלוואה בסך של 610,000 ש"ח כנגד בטוחות. סופו של דבר, הלווה הבנק לכתבן רק את הסך 550,000 ש"ח, אותו היה על כתבן להשיב לבנק ב- 300 תשלומים חודשים שווים ורצופים נושאי רבית שגם בקשר לשיעורה נקבעו הוראות סדורות בהסכם ההלוואה. להבטחת ההלוואה חתמה כתבן על שטר חוב לטובת הבנק, כמו כן מישכנה את זכויותיה בנכס לבנק. בטוחה נוספת להחזר ההלואה ניתנה באמצעות ערבותם של הנתבעים 2 ו- 3, מנשה וגימה ויהודה ויזן. הבעלים חתמו על כתב התחייבות לרישום משכנא לטובת הבנק, כאשר המנוח חתם על כתב ההתחייבויות באמצעות עו"ד שמשוביץ שכאמור חתם מטעמו של המנוח גם על הסכם המכר. ביום 12.3.95 נרשם ברשם המשכונות משכון על הזכויות בנכס לטובת הבנק.
4. לעמדת הבנק, הונו אותו הנתבעים בעת שנתן את ההלואה וזאת בין היתר בכך שהמנוח פוזניאק כבר לא היה בין החיים בעת ההתקשרות בהסכם המכר וההתחייבות לרישום משכנתא, שכן נפטר עוד ביום 29.12.92, סמוך למתן יפוי הכוח לעו"ד שמשוביץ. הנתבעים לא גילו לבנק, לטענתו, כי המנוח נפטר קודם להעמדת ההלואה לכתבן ובעת שסמך על התחייבות לרישום המשכנתא. עוד טוען הבנק כי הנתבעים כיחדו הימנו את העובדה כי כתבן, הינה בת זוגו של מר אלדד פלד, בנו של המנוח (להלן: "
פלד") כאשר לעניין זה משמעות כפי שיובהר בהמשך. עניין אחר שהוסתר מהבנק לטענתו הוא שברייער אינו הבעלים של הנכס אלא ורכש את הזכויות בנכס עבור הנתבעת 6, אחותו של פלד. בתמצית, לעמדת הבנק הוא "נעקץ" על ידי הנתבעים בקשר להלוואה.
5. כתבן לא שילמה את תשלומי המשכנתא, ולפיכך נקט נגדה הבנק בהליכי מימוש שטר החוב בלשכת ההוצאה לפועל, באמצעות בא כוח הבנק דאז, עו"ד איל גרצברג, (להלן: "
עו"ד גרצברג"), וזאת בסך של 740,359 ש"ח. בהמשך, מסרה כתבן לעו"ד גרצברג המחאה בנקאית בסך של 247,800 ש"ח, וכן נתנה לו שני שיקים משוכים על ידי פלד, האחד על סך של 400,000 ש"ח והשני על סך 350,000 ש"ח. השיק הבנקאי נפרע על ידי עו"ד גרצברג אך תמורתו לא הועברה לבנק שכן עו"ד גרצברג, שהיה פרקליט של הבנק שנים רבות, ברח מהארץ לאחר שהשאיר אחריו שובל חובות במיליוני שקלים. השיקים האחרים לא מומשו ואף בוטלו, סמוך לאחר עזיבת עו"ד גרצברג את הארץ. הבנק אינו עומד על חיוב הנתבעים בכספי השיק הבנקאי שנמסר לעו"ד גרצברג ונפרע על ידו.
6. בין לבין, הגישה כתבן ביום 5.1.99, תביעה לבית משפט השלום בפתח תקווה נגד ברעייר והמנוח להצהרה על ביטול הסכם המכר. הבנק, לא צורף כצד לתביעה חרף המשכון בדבר זכותו בנכס והתחייבויות הצדדים כלפיו. לא הוגשה כל התנגדות לתובענה, לה נעתר בית המשפט, למרות הבעייתיות לטעמי בסמכותו העניינית של בית משפט השלום ליתן פסק דין לביטול הסכם מכר מקרקעין, ולמרות שלא צורפו להליך כל הצדדים הדרושים לעניין. תביעה נוספת הנוגעת לענייננו, היא בין אשתו דאז של פלד לבין פלד שהתבררה בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (תמ"א 1057/89). בפסק הדין שניתן בתביעה האמורה נקבע בין היתר, כי רישום הזכויות בנכס על שם המנוח היה פיקטיבי שכן הזכויות בו מוקנות לפלד.
7. הואיל וכתבן לא פרעה את ההלוואה, גם לאחר הפחתת התשלומים שפורטו לעיל, הגיש הבנק תביעה נגד הנתבעים לתשלום יתרת הלוואה. סכום התביעה הועמד על סך של 1,2135,495 ש"ח. בית המשפט התבקש לחייב את המשיבים לשלם את הסכום האמור בצירוף ריבית בשיעור המוסכם שבין הבנק לבין כתבן בהסכם ההלוואה, משמע ריבית הפיגורים הנהוגה בבנק (להלן: "
רבית הפיגורים" או "
הרבית המוסכמת").
8. לבקשת הבנק ניתן צו עיקול זמני, שבתחילה הוגבל על נכסי כתבן ושני הערבים ובהמשך הורחב גם על נכסי יתר המשיבים וזאת בגובה סכום התביעה. בית המשפט (כב' הרשמת שיצר, כתארה אז), נעתרה ביום 31.12.01 לבקשה והורתה על עיקול על מלוא סכום התביעה. בטופס צו העיקול נרשם גובה סכום העיקול, בכתב יד, כאשר מודפס בטופס כי סכום העיקול צמוד למדד (להלן: "
צו העיקול").
9. מטעמים שונים ובכללם תיקון כתבי טענות, שובו של עו"ד גרצברג לארץ ועוד, טרם התבררה
התביעה.
10. בחלוף כשש שנים מצו העיקול, הגיש ברעייר בקשה לביטול העיקול. לטענתו, יש בעיקול הנכס כדי להבטיח את סכום התביעה, אם תתקבל. לטעמו, עיקל הבנק גם את זכויותיו בשתי דירות מגורים האחת בגבעתיים והשניה בתל אביב, שבכל אחת מהן הוא הבעלים של מחצית הזכויות (להלן: "
הדירות"). לטענת ברייער הוא לא ידע על צו העיקול אשר נשלח לכתובת מגורים שונה מכתובת מגוריו ועל צו העיקול נודע לו רק לאחרונה, עת הוציא אחיו, בעלים של מחצית הזכויות בדירה בגבעתיים, נסח רישום ובו מצויין העיקול. לעמדת ברייער יש לבטל את העיקול על הדירות, מחמת שבידי הבנק בטוחות העולות על סכום צו העיקול כמו גם מטעמים נוספים.
11. הבנק המתנגד לבקשת ברייער, אף הגיש בקשה להרחבת העיקול הזמני, כך שיעמוד על סכום התביעה, דהיינו כשהוא צמוד למדד ונושא את ריבית הפיגורים. לעמדת הבנק, סכום התביעה, הכולל את רבית הפיגורים, ליום 3.2.08 הינו סך 3,351,784 ש"ח, כאשר סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל אף גבוה במידה ניכרת ועומד על סך של 4,780,098 ש"ח.
12. ברעייר מתנגד לבקשה לתיקון סכום צו העיקול, אף חולק על האפשרות שבית המשפט
יתקן למעשה את החלטת כב' הרשמת שיצר, על ידי תוספת רבית בנקאית לסכום העיקול, תוך שמצביע בין היתר על השיהוי בבקשה, סופיותה, היותה "החלטה" ולא "טופס החלטה מובנית", כמו גם על חובת הבנק לוודא את ערכם של הנכסים המעוקלים שלא יעלה על סכום העיקול, כקבוע בדין וכן בצו עצמו. ברייער אף סבור שלא קיימת תשתית מספקת להטלת העיקול כמו גם יסוד ההכבדה.
13. הבקשות שלפני אינן עוסקות בעצם זכות הבנק להטלת העיקול הזמני וקיום התנאים הדרושים להטלת עיקול זמני לפי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "
התקנות"). הפלוגתאות הדרושות להכרעה, השלובות זו בו, הן זכות הבנק להעמדת סכום העיקול על הסכום הנתבע, קרי הקרן בצירוף ריבית הפיגורים, והשנייה שווי הנכס לעומת סכום העיקול. לעמדת ברעייר, שווי הנכס עומד על סך 425,000 דולר ואילו סכום העיקול שכאמור לפי צו העיקול נושא הצמדה בלבד, נמוך מכך. לפיכך, לעמדת ברייער אין מקום להשארת העיקול על הנכסים הנוספים ויש לבטלם. לעמדת הבנק, שווי הנכס הוא 425,000 דולר, ששווים כ 1,530,000 ש"ח ואילו החוב הכולל את הרבית המוסכמת עומד על סך של 4,780,098 ש"ח ולחלופין, 3,351,784 ש"ח, כך שאין בעיקול על הנכס כדי להבטיח את התביעה ולכן יש להשאיר את העיקולים על כנם לרבות על הדירות. לבית המשפט הוצגו חוות דעת שמאיות לעניין זה.