נדרשת הכרעה בשתי בקשות
למחיקת התביעה על הסף- בש"א 12293/07 - שהוגשה מטעם הנתבעות 1 ו-2 ובש"א 12334/07 שהוגשה מטעם הנתבעת 3.
הנתבעות טוענות, כי התובעות לא כימתו את תביעתן, למרות שהועברו להן מסמכים המאפשרים זאת, ובניגוד להוראות ההסדר הדיוני מיום 23/5/05. הנתבעות טוענות, כי אין לעתור לסעד הצהרתי שעה שהתביעה ניתנת לכימות וניתן לתבוע סעד כספי. הנתבעת 3 מוסיפה, כי יש לסלק את התביעה על הסף גם בשל אי תשלום אגרה מספקת.
בתביעה נטען, כי ביום 22/1/89 חתם החשב הכללי במשרד האוצר על כתב העברה, אשר מכוחו העבירה ממשלת ישראל לנתבעת 1 את הסמכויות, הזכויות והחובות הנתונות לה, לפי הסכמים והתקשרויות שהיו ברי תוקף לגבי מסילות ברזל ביום 15/8/88. התובעות טענו, כי אחד מההסכמים לפיהם מחוייבת הנתבעת 3 הוא הסכם מיום 22/5/73 בין מינהל מקרקעי ישראל לבין מרכז השלטון המקומי, במסגרתו התחייב המינהל לשלם לכל רשות מקומית סכום השווה ל- 10% מסך התקבולים הנובעים מאותם מקרקעין, כנגד הפטר מינהל מקרקעי ישראל מתשלום היטל ההשבחה מכח הוראות חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.
התובעות ציינו, כי ביום 29/12/02 פורסם חוק רשות הנמלים והרכבות (תיקון מספר 11), התשס"ג-2002, במסגרתו הוצא מיזם הרכבת מאחריות הנתבעת 1 והועבר לנתבעת 2. התובעות טענו כי הן אינן יודעות אם הוקנו לנתבעת 2 זכויות בנכסי מקרקעין תפעוליים ומסילת ברזל, ואם כן, באילו תנאים, והן עתרו לקבלת התשלומים חלף היטל ההשבחה מהנתבעת 2 או ממקבל התשלום בפועל.
התובעות עתרו להצהיר, כי ההסכם בדבר התשלומים חלף היטל ההשבחה חל על נכסי המקרקעין התפעוליים ומסילות הברזל, ומחייב את המחזיק בהם לשלם לרשות המקומית שבתחומה מצויים הנכסים את הסכומים הקבועים באותו הסכם. בנוסף, עתרו התובעות להורות לנתבעות לגלות כל מידע רלוונטי ממנו ניתן יהיה לעמוד על סכומי התקבולים שהפיקו הנתבעות מנכסי המקרקעין.
התובעות עתרו להתיר את פיצול הסעדים, באופן שלאחר מתן ההצהרה והשלמת הגילוי יתאפשר להן לתבוע את הסכומים חלף היטל ההשבחה.
במסגרת ההסדר הדיוני נקבע-
"הנתבעות ימסרו לידי בא-כוח התובעות את הפרטים ו/או המסמכים הנדרשים בסעיף 26.2.1-26.2.3 לכתב התביעה, וזאת ככל שהם מצויים בידי הנתבעות ושאיתורם יהיה אפשרי תוך הקצאת משאבים סבירה, ובכפוף למגבלות הנדרשות לדעתן, בין היתר, למניעת פגיעה בסודיות מסחרית ובתפקודן התקין של הנתבעות. אין באמור כדי למנוע מאת התובעות לדרוש צו שיפוטי למסירת מסמכים שהנתבעות או מי מטעמן החליטו שלא למוסרם...לאחר מסירת החומר כמתואר לעיל, ישקלו התובעות את המשך צעדיהן בתיק ותימסר על כך הודעה לבית המשפט הנכבד, תוך מתן הזדמנות לתובעות לעדכן או לתקן תביעתן. הצדדים מסכימים שהמועד להגשת כתבי ההגנה בתיק יהיה 30 יום לאחר קבלת הודעת התובעות, או הגשת כתב התביעה המעודכן-לפי המאוחר שביניהם".
הנתבעות 1 ו-2 טוענות כי בהתאם להסדר הדיוני, הן ריכזו את ההסכמים המבוקשים והעבירו אותם לידי התובעות בראשית חודש ספטמבר שנת 2005, ולא ברור מדוע התובעות לא תיקנו את תביעתן בהתאם.
ראשית, בניגוד לטענת התובעות, איני סבור כי הבקשה טעונה צירוף תצהיר.
לעצם העניין, התובעות טוענות כי הנתבעות לא העבירו להן את כל המסמכים המבוקשים, כפי שבא כוחן ציין במכתבו מיום 30/11/05, שהועבר לב"כ הנתבעות.
בנוסף, טוענות התובעות, כי הן גם הציעו למחוק את התביעה, כנגד מתן אישור מאת הנתבעות לכך שהתקבולים הופקו באמצעותן תוך שימוש במקרקעין תפעוליים המצויים בשטח השיפוט של מי מהתובעות, אלא שהנתבעות סירבו לכך.
בהקשר של עילת תביעה הקשורה לסעד הצהרתי נקבע בבש"א (חיפה) 319/07, ת"א 1162/06
מעדני ים (סי פוד) אטלנטיק בע"מ נ' מדינת ישראל רשות המיסים (22/10/07)-
"ככלל, זכותו של בעל דין לבקש את הסעד בו הוא מעוניין כראות עיניו, וכידוע, מבחן הסעד הוא המבחן הטכני הקובע לצורך הסמכות העניינית- ראה, לדוגמה, ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529 (2004) והאסמכתאות שם. מטרתה של תובענה לפסק דין הצהרתי היא להבטיח הליך מהיר ויעיל שיסיים את הסכסוך בין הצדדים ולא יהווה פתח להליכים נוספים. לכן, על בעל דין המגיש תביעה, לבקש את מלוא הסעדים לרבות הסעדים האפקטיביים אותם הוא מצפה לקבל בסופה של דרך, ואין זה ראוי לפצלם לתביעות שונות- ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר פ"ד לב(1) 85 (1977); רע"א 6000/05 ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון (ניתן ביום 25.7.2005). לבית המשפט שיקול דעת רחב אם ליתן סעד הצהרתי אם לאו, והדבר תלוי בנסיבות המקרה, בשיקולי צדק, באיזון בין האינטרסים הנוגדים ובשאלה אם קיים לתובע אינטרס לגיטימי לבקש סעד הצהרתי- רע"א 1910/04 אילונית פרוייקטים תיירותיים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פ"ד נח(6) 193 (2004); רע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' לואיס (ניתן ביום 21.7.1998); ע"א 9580/05 גליקלד נ' צ'רנוי (ניתן ביום 10.9.2007). על רקע חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וזכות הגישה לערכאות, נקבע בפסיקה כי יש ליתן לתקנות האגרות ולסעיפי הפטור מאגרה פרשנות ליברלית, ובמקרה של ספק לגבי עצם החיוב, תפורשנה התקנות באופן המקל עם המתדיין- בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות לעירית באר שבע פ"ד נה(3) 869 (2001); רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אברהים ז"ל פ"ד נח(5) 865 (2004). עם זאת, בבוא בית המשפט לדון בסוגיה של אגרה, עליו לאזן בין הצורך שלא להכביד על בעל דין בתשלום אגרה (תוך לקיחה בחשבון של הוראות הפטור הספציפיות), לבין הצורך שלא ליתן יד לעקיפת הקופה הציבורית- רע"א 783/05 ענבי נ' קורן (ניתן ביום 20.6.2006). תקנה 3(א) לתקנות האגרות קובעת, בין היתר, כי הליך שהסעד המבוקש בו הוא צו הצהרתי, יראו אותו כהליך ששווי הסעד המבוקש בו אינו ניתן לביטוי בכסף. מקום בו מוגשת תובענה לסעד הצהרתי על מנת לחסוך באגרה, כאשר בידי התובע אפשרות לתבוע סעד כספי, יראה הדבר כשימוש לרעה בהליכי משפט וכצעד שיגרום לכפל התדיינויות- "האינטרס של חסכון בתשלום האגרות, כשלעצמו, אינו אינטרס מספיק כדי להצדיק תביעה לסעד הצהרתי". במקרה כזה, יחויב התובע לתקן את תביעתו ולתבוע את סעדיו הכספיים ולשלם בהתאם את האגרה בגין אותם סעדים, אלא אם יצביע על אינטרס לגיטימי המצדיק את תביעתו לסעד הצהרתי ולפיצול התביעות- ע"א 227/77 לעיל ורע"א 2611/98 לעיל...".
השאלה היא, האם בענייננו קיימת לתובעות אפשרות עקרונית לתקן את תביעתן כך שתכלול סעדים כספיים חלף הסעדים ההצהרתיים והסעד לגילוי המידע הרלוונטי, או שמא קיים להן אינטרס לגיטימי המצדיק את תביעתן לסעד הצהרתי ולפיצול התביעות.
ראשית, אני סבור כי נוסח ההסדר הדיוני אינו כה מוחלט, ואינו מחייב את התובעות לתקן את כתב תביעתן בכל מצב שבו נמסרים להן מסמכים כלשהם מאת הנתבעות.
לטענת התובעות, הנתבעות לא העבירו להן את כל המסמכים המבוקשים, ולכן נבצר מהן להעריך את סכום התביעה. לאור זאת, לטענתן, ניתן להקביל את התביעה הנוכחית למעין תביעה למתן חשבונות, במסגרתה תתברר ראשית זכאותן העקרונית של התובעות לקבלת תשלומים חלף היטל ההשבחה ולקבל את המסמכים הדרושים לצורך עריכת החשבון, ולאחר מכן ניתן יהיה לקבוע מהו הסכום שיש לשלם חלף היטל ההשבחה.
בכך, למעשה, חוזרות התובעות לעמדתן המקורית, כפי שהובעה בתביעה, לפיה יש להתיר להן לפצל את סעדיהן כך שלאחר מתן הסעד ההצהרתי והשלמת גילוי המסמכים המבוקשים תינתן להן האפשרות לתבוע מאת הנתבעות את הסכומים המגיעים להן על פי ההסכם נשוא התביעה.
הנתבעות 1 ו-2 טוענות בתשובתן לתגובה, כי התובעות מתעלמות מקיומו של ההסדר הדיוני, למרות שהמסמכים המבוקשים הועברו לרשותן כבר לפני כשנתיים. לטענתן, הפעם היחידה שבה אוזכר החסר האפשרי במסמכים שהועברו לתובעות הייתה במכתב שנשלח מאת בא כוחן ביום 30/11/05 , וגם אז האיזכור ניתן באופן אגבי ביותר, ונאמר כי מכתב מרוכז לגבי החוסרים יישלח בנפרד. הנתבעות 1 ו-2 טוענות, כי מכתב מעין זה מעולם לא הועבר להן, למרות שחלפו כמעט שנתיים ממועד משלוח המכתב.
אני מסכים עם הנתבעות 1 ו-2 בכך שהתובעות לא הביעו בבירור את עמדתן בדבר החוסרים במסמכים הדרושים להן, ולמעשה הן לא היו יכולות "לצפות" כי התביעה תיוותר כפי שהיא, ללא כימותה הכספי, גם לאחר העברת מסמכים מסויימים.