החלטה בתיק א 25551/06

1.         בפניי מונחת בקשה לאפשר גילוי ועיון במסמכים ואישורים רפואיים הנוגעים לבדיקות הרפואיות שבוצעו לתובעת (להלן: "המבקשת") ע"י הרופאים מטעם הנתבעת (להלן: "המשיבה").

2.         רקע עובדתי

            המבקשת עותרת לקבלת תגמולי ביטוח בגין אי כושר לפי פוליסת ביטוח חיים בשל החמרה במצבה הרפואי.

            המבקשת נבדקה ע"י רופאים מטעם המשיבה, בטרם הוגשה התביעה דנן ובהתאם לממצאי בדיקות אלו אושרה חלקית תביעתה של המבקשת.

            ביום 1.8.06 ניתן תצהיר גילוי מסמכים מטעם המשיבה ובו פורטו, בין היתר, כי מצויים ברשות המשיבה חוות דעת רפואיות וחומר רפואי. חרף פניית ב"כ המבקשת לקבל העתק ממסמכים אלו, לא הועברו העתקי המסמכים ו/או תגובה של המשיבה.

            לפיכך, עותרת המבקשת לאפשר עיון במסמכים הרפואיים.

3.         טענות הצדדים

            לטענת המבקשת, בשיטת המשפט הנוהגת בישראל קיים עיקרון-על שעניינו גילוי מירבי בין הצדדים. יתרה מכך, לטענת המבקשת, המסמכים המבוקשים לא הוכנו לצורך הליך משפטי כי אם בהתאם לדרישות המשיבה ולכן אין להכיר בטענת חיסיון, אם תועלה ע"י המשיבה.

            לא זו אף זו, לטענת המבקשת, בנסיבות דנן אין המדובר במסמכים שמטרתם העיקרית או הדומיננטית היתה לקראת משפט צפוי. המבקשת טוענת כי הבדיקות הרפואיות בוצעו תוך שיתוף פעולה מלא של המבקשת עם המשיבה. לטענת המבקשת, במצב דברים זה חלה חובה על המשיבה להעביר לידי המבקשת את העתקי המסמכים הרפואיים שנערכו במסגרת אותו שיתוף פעולה.

4.         המשיבה מתנגדת לבקשה.

            לטענת המשיבה, עם פניית המבקשת להעברת המסמכים הרפואיים נשוא הבקשה, השיבה המשיבה כי מדובר במסמכים פנימיים אשר נערכו טרם הגשת התביעה ואשר אינם רלוונטים לבירור המחלוקות בתביעה דנא ולפיכך חל עליהם חיסיון.

            יתרה מכך, לטענת המשיבה, בעת עריכת הבדיקות הרפואיות למבקשת, צפתה המשיבה הליכים משפטיים ועל כן המסמכים חסויים.

5.         דיון

            הגישה הכללית המוצאת את ביטויה בתקנות סדר הדין ובפסיקה, הינה כי על בעלי הדין לפעול "בקלפים גלויים", בלא הפרעות, כדי לחסוך משאבים, ובמיוחד משאבים שיפוטיים [ראה: רע"א 5756/06 אליהו חברה לבטוח בע"מ נ' פי.אד בע"מ ואח' (ניתן ביום 21.1.07, פורסם באתר נבו)].

תקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי בעל דין רשאי לבקש מבעל דין אחר לעיין במסמך שנזכר בכתבי טענותיו ובתצהיריו ולהעתיקו. בנוסף, תקנה 120 לתקנות קובעת כי בית המשפט או הרשם לא יתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך בהוצאות. קיימת גם האפשרות כי צד יתנגד לאפשר עיון במסמכים בטענת חיסיון.

            ביסוד ההליך המשפטי עומדת חשיפת האמת (ראה רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פד"י מט (4) עמ' 54). עיקרון זה מונח בבסיס דיני הראיות.

            יחד עם זאת, הדין הכיר במצבים של חיסיון, אך הגישה כלפיו הינה חשדנית, ורק במקרים מיוחדים וחריגים יוכר החיסיון (ראה רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' עפרה גלעד, פד"י מט (2) 516).

            מסמך שהוכן לקראת משפט נהנה מחיסיון בפני גילוי (רע"א 6546/94 הנ"ל). מקור החיסיון בו מדובר הוא במשפט המקובל (ראה ספרו של י. קדמי על הראיות - הפן האזרחי, עמ' 798; ת"א 1056/91 נתיב נ' כלל פס"מ תשנ"ג (3) 423). הטעם העיקרי העומד ביסודו של חיסיון זה הינו, הרצון לאפשר לאדם להכין עצמו לקראת משפט כשהוא חופשי מהחשש כי הכנתו תיחשף בפני יריביו (ראה רע"א 1412/94 הנ"ל). החיסיון חל גם על חומר שהוכן על ידי אדם שלישי לבקשת עורך דין או לקוחו (ראה ע"א 327/68 זינגר ואח' נ' ביינון ואח' פד"י כב (2) 602).

            בעבר הלכה זו חלה כאשר די היה על הטוען חיסיון להראות שאחת מן המטרות שעמדה ביסוד הכנת המסמכים היתה הליכים משפטיים צפויים על מנת להחיל עליהם את דין החיסיון (ראה - ע"א 407/73 גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', פד"י כט (1) 169; ת"א (ת"א) 99378/98 בש"א 115828/99 יעקב בוגנים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום, כרך טו, 532).