בפני בקשת רשות להתגונן בפני תביעה כספית בסך 49,618ש"ח.
התביעה נפתחה כנגד המבקשת בהליך של סדר דין מקוצר בטענה כי המבקשת חתמה כערבה על הלוואה שלקח בעלה לשעבר, מר חיים חממי ז"ל.
לטענת המבקשת, אם חד הוריות ל- 2 בנות קטינות, היא כלל לא חתמה כערבה על הסכם ההלוואה. כתב הערבות נחתם לאחר למעלה משלושה חודשים ממועד גירושיה ובאופן תמוה, ליד חתימת הערב בשולי כתב הערבות מופיע התאריך 6.8.01, וזאת 24 ימים לפני תאריך חתימת הלווה. מוסיפה המבקשת וטוענת כי לא הייתה חותמת כערבה עבור בעלה לשעבר, שכן לא שילם לה מזונות על פי הסכם הגירושין ואף נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל.
המבקשת בחקירתה טענה, כי אין זו חתימתה שמופיעה על נספח ב' המצורף לכתב התביעה, (כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה מיום 30.8.01). היא אינה יודעת האם חתימתה זויפה אך חזרה והדגישה כי החתימות אותן מציג לה ב"כ התובעת (להלן: "
המשיבה") אינן שלה.
בסיכומיה טוענת המבקשת כי גרסתה לא נסתרה ויש ליתן לה רשות להתגונן. מוסיפה המבקשת וטוענת כי התביעה הוגשה נגד החייב כשנה לאחר מתן ההלוואה ויש להניח כי שולמו סכומים על חשבון, אך היא אינה יודעת מהם.
המבקשת שלחה מכתב למשיב וביקשה לגלות את המסמכים לראות אם יש חוב ולא קיבלה אותם.
לטענת המשיב, המבקשת לא נקטה בכל צעד בעניין טענת הזיוף.
חתימת המבקשת מתנוססת על מסמכי ההלוואה ומסמכי גילוי מידע לערב ואף אושרה על ידי פקידי המשיב. המשיב לא ידע ולא עודכן על מערכת היחסים בין המנוח לבין המבקשת הוא לא היה צד להם ואין בכך כדי לייתר את חתימתה וההתחייבויות הנובעות ממנה.
לטענת המשיבה, טענות המבקשת לעניין אי צרוף ראיות מספיקות לכאורה דינן להידחות על הסף המשיב עמד בכל התנאים בהגשת תביעה בסדר דין מקוצר לרבות תדפיס עדכני בספרי החוב המופיע באותה עת.
דיון
הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של המבקש ע"י ביהמ"ש, בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא אך לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית
הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ע"א 2418/96
כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז (5) עמ' 133).
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם המבקש (הגנת בדים) ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של המבקש, אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה.
כך מבקש, אשר מבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן (ע"א 543/86, ע"א 424/86).
"בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש ובית המשפט יטה להיעתר
לבקשה אפילו המדובר בהגנה דחוקה"
(כבוד השופט דוד בר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שביעית (2004) מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 171).
לטענת המבקשת, היא כלל לא חתמה על טופס הערבות וכי החתימה על המסמכים אינה חתימתה, בנוסף טוענת המבקשת כי לא ייתכן כי חתמה על המסמכים לאחר גירושיה מבעלה וכי נפתח כנגדו תיק הוצאה לפועל בגין אי תשלום דמי מזונות לה ולבנותיה.
"בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן, בית המשפט איננו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן אלא בוחן את הראיות על פניהן, בכפוף למה שמתגלה בחקירה הנגדית על האמור בתצהיר...תכליתה של החקירה הנגדית של המצהיר נועדה כדי להביאו לנסיגה מן הגרסה הכלולה בתצהיר ולמציל מפיו הודאה אשר ממוטטת את יסוד הגנתו להבדיל מערעור מהימנותם של עדים... אולם אם תצהירו של הנתבע איננו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה,אין להגנתו כל יסוד והוא לא יקבל רשות להתגונן פירוש הדבר שאם הנתבע מעלה בתצהירו הגנה שבעובדה, אולם בחקירה על התצהיר מתברר שלטענתו אין יסוד והגנתו היא הגנת בדים,לא יתנו לו רשות להתגונן" (כבוד השופט דוד בר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שמינית (2006 )מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 186).
"
בית המשפט ייתן רשות להתגונן אם התצהיר מגלה הגנה אפשרית ואף אם אפשרות זו הינה רחוקה. אולם על הנתבע לפרט בתצהירו את העובדות שעליהן הוא מבסס את הגנתו... בית המשפט יבחן רק את השאלה אם גרסת הנתבע בהנחה שתוכח יש בה עילת הגנה בפני תביעת התובע.כדי לקבל רשות להתגונן, על המבקש להראות כי תצהירו מגלה קודם כל עובדה או עובדות אשר יכולות , בהנחה שהן נכונות, להוות בסיס כלשהו לטענה משפטית ראויה....נראה כי דחיית בקשת הרשות להתגונן על פיה בלבד, תעשה רק כאשר הבקשה והתצהיר אינם מגלים הגנה כלשהי ואפילו לא הגנה דחוקה...אולם אם הנתבע במהלך חקירתו משמיט בעצמו את היסוד לעובדה שהוא טוען לה, רשאי השופט להסיק שהגנתו היא הגנת בדים ואין להיענות לבקשה". (כבוד השופט דוד בר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שמינית (2006) מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 157-155 ,182-185 ).
בעניינו מעלה המבקשת טענת זיוף, בצירוף הטענה כי תמוהה העובדה שחתימת הערב הנה טרם חתימת ההלוואה.
למבקשת הגנה לכאורה ואני מתירה את בקשת הרשות להתגונן.