הבקשה
1. בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף, מחמת התיישנות, מכח תקנה 101 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
העובדות הצריכות לענייננו
2. ביום 2.10.92, נפגע מר רוני שפילמן, יליד 1949 (להלן: "שפילמן"), בתאונה שארעה לו עת רכב על אופניו במורד שביל המוביל אל רחוב דלרינה, בתל-אביב. שפילמן טען כי נפגע בראשו כתוצאה מהתקלות בשני ברגים חשופים, שבלטו ממעקה בטיחות שבמקום (להלן: "התאונה").
בשנת 1994, הגיש שפילמן כנגד המבקשת מס' 1, עיריית תל-אביב (להלן: "העירייה"), תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה (ת.א. 38140/94 בבית משפט זה, להלן: "תביעת שפילמן"). הדיון בתביעתו של שפילמן, פוצל כך שראשית נדונה שאלת האחריות. ביום 28.1.99, ניתנה על ידי כב' השופט צבי כספי, החלטה בשאלת האחריות. על ההחלטה האמורה, הוגשה בר"ע אשר במסגרת הדיון בה, הגיעו הצדדים להסכמה כי האחריות תחולק ביניהם, בחלקים שווים (סעיף 12 לכתב התביעה ונספחים ב' ו-ג' לכתב התביעה).
3. התביעה דנן, עניינה תביעת השבה, מכח סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: "חוק ביטוח בריאות ממלכתי" או "החוק"), שהוגשה על ידי מכבי שירותי בריאות (להלן: "מכבי" או "קופת החולים"), כנגד העירייה וכנגד הנתבעת מס' 2, כמבטחת את אחריות העירייה (להלן: "המבקשות").
מכבי עותרת להשבת סך של 82,634 ש"ח, בגין הוצאות בהן נשאה, לצורך מתן שירותי בריאות לשפילמן, עקב התאונה.
מכבי הגבילה את תביעתה, להוצאות שהוצאו החל מיום 1.3.97, דהיינו בשבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה (1.3.04), וזאת לאור מגבלת ההתיישנות.
כן עותרת מכבי, למתן סעד הצהרתי בדבר זכאותה לשיפוי בגין כל הוצאה עתידית שתוצא לצורך מתן שירותי בריאות, לשפילמן עקב התאונה.
4. המבקשות טוענות כי דין התביעה להדחות על הסף, מחמת התיישנות, שכן התביעה הוגשה בחלוף למעלה מ-7 שנים, ממועד ארוע התאונה.
השאלה המשפטית
5. השאלה המשפטית העומדת ביסוד הבקשה הינה שאלת סיווגה של זכות התביעה מכח סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, כתביעת תחלוף סוברוגטיבית או כתביעת שיפוי עצמאית או שמא כ"יצור כלאיים" - שאלה זו, מכוחה נגזרת הקביעה מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות; האם ביום ארוע התאונה או ביום מתן כל טיפול או הוצאת כל הוצאה לצורך מתן טיפול רפואי לניזוק - טרם הוכרעה בפסיקה.
דיון
6. לאחר שבחנתי ושקלתי טענת ב"כ הצדדים; טענת המבקשות כי בזכות סוברגטיבית עסקינן מחד ומאידך, טענת קופת החולים כי מדובר בזכות שיפוי עצמאית, סבורה אני כי זכות התביעה המוקנית לקופת החולים או לנותן שירותים, מכח סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, הינה זכות סוברוגטיבית, בעלת מאפיינים מיוחדים, ואבאר את דברי.
7. סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע, כדלקמן:
"קופת חולים או נותן שירותים, שנתנו שירותי בריאות למי שחלה או למי שנפגע ממזיק זכאים להיפרע את הטבת הנזק מהמזיק או ממבטחו או מכל אדם אחר, בשל חבותם לפי כל דין או לפי כל חוזה ביטוח, בסכום ההוצאות אשר הוציאו בפועל למתן שירותי הבריאות למי שנפגע או שחלה כאמור".
8. לשונו של סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי:
"... זכאים להיפרע את הטבת הנזק מהמזיק או ממבטחו מכל אדם אחר בשל חבותם לפי כל דין או לפי כל חוזה ביטוח..." מלמדת כי דין מתן טיפול רפואי כדין הטבת נזק וזכותה של קופת החולים, הינה כזכותו של מיטיב, הזכאי להיפרע מן המזיק, מכח חבותו לפי כל דין.
לשם ההשוואה, ראוי להפנות לסעיף 2 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזק גוף) תשכ"ד-1964 (להלן: "חוק הטבת נזק גוף"), הקובע:
"גרם אדם לזולתו נזק גוף, רשאי מי שהיטיב את הנזק להיפרע את הטבת הנזק מן המזיק עד כדי סכום שהמזיק היה חייב למוטב על פי כל דין בשל גרימת נזק הגוף אלמלא הוטב הנזק על ידי המטיב" ויציין כי זכות המיטיב, סווגה בפסיקה כזכות סוברוגטיבית במהותה, ראה לעניין זה; ע"א 3622/96
חכם ואח' נ' קופת חולים "מכבי", פ"ד נב (ג) 638, 646, דנ"א 24/81
חונוביץ ואח' נ' כהן ואח', פ"ד לח (1) 413.
9. אשר לזכותה של קופת החולים, כמיטיבה, להפרע בגין הסכומים בהם נשאה לצורך טיפול בניזוק בשל מעשה עוולה, נפסק על ידי כב' השופט (כתוארו אז) אור, בע"א 5557/95
סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא (2) 724:
"התביעה שניתנה לקופות החולים על פי סעיף 22 היא תביעה של תחלוף" (שם, בעמ' 754). בפסק דינו בע"א 5690/80
ד"ר מוניס ואח' נ' עאמר הודה ואח', פ"ד נו (3) 562, עומד כב' השופט ריבלין, על הסימטריה ביחסי מיטיב-ניזוק-מזיק, באומרו:
"... סימטריה זו נשמרה גם בעת שנחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד-1994. גם על פיו הניזוק, מקבל שירותים רפואיים בלא תשלום, בקופות החולים, מכוח אותו חוק, אינו זכאי לתבוע מן המזיק פיצויים בגין טיפולים רפואיים אלה... ואילו המיטיבה, קופת החולים, נותנת השירותים הרפואיים, זכאית לחזור אל המזיק בגין אותו טיפול רפואי. הוראת סעיף 21 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, המקנה לנותן השירותים הרפואיים את זכות החזרה על המזיק, משמרת את ההסדר שנקבע בסעיף 4 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזק גוף) ואת הסימטריה הנובעת ממנו", (שם, בעמ' 567).
10. שאלת סיווגה של עילת התביעה מכח סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, נדונה ברע"א 7817/99
אבנר איגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי ואח', פ"ד נז (3) 49. כב' השופטת שטרסברג-כהן, מציינת בפסק דינה כי סיווגה של הזכות - כזכות תחלוף או כזכות עצמאית - נגזר ומושפע ממידת הקירבה בין זכותו של המיטיב לזכותו של הניזוק. ככל שלזכות הניזוק וזכות המיטיב, מרכיבים משותפים רבים יותר, כך מתחזק אופייה הסוברגטיבי של הזכות, וכדבריה:
"מאפיין המייחד את תביעתה של קופת חולים וקושר אותה לטבורה של זכות הניזוק, הוא הדרישה לקיום חבות על פי דין של המזיק או המבטחות. סעיף 22 קובע כי בידי קופת חולים זכות להיפרע את הטבת הנזק ממזיק או מבטח
בשל חבותם לפי כל דין או לפי כל חוזה ביטוח...
זכותה של קופת חולים תלויה בקיומה של חבות זו ובהיקפה. זהו המאפיין הבולט והברור ביותר המעמיד את הזכות כזכות תחלוף". כב' הנשיא ברק אליו הצטרף כב' השופט טירקל, הותירו בצריך עיון את שאלת סיווגה המדוייק של זכות ההשבה המוקנית לקופת החולים, מכח סעיף 22 לחוק, וכדברי הנשיא ברק:
"... מדובר בסיווג שהשלכותיו מרחיקות לכת לאור העובדה שפריט ההוצאות בטיפולים רפואיים הוא "פריט נזק שאליו נזקק בית המשפט כמעט בכל תביעת נזיקין על נזקי גוף"...
הקביעה כי זכותה של קופת חולים להיפרע מהמזיק מכוחו של סעיף 22 לחוק היא זכות תחלוף אינה נקיה מספיקות. זאת לאור המאטריה של ביטוח הבריאות הממלכתי השונה מדיני הביטוח הכלליים... להכרעה בשאלה האם לפנינו זכות תחלוף או זכות שיפוי בעלת סממנים עצמאיים יכולה להיות השלכה על שורה של שאלות הנוגעות למערכת היחסים שבין המזיק, הניזוק והמיטיב. בין אלה ניתן למנות את שאלת נפקותו של מעשה בית דין בין הצדדים, שאלת ההתיישנות ועוד...", כן ראה בש"א (ירושלים) 1628/03
Philip Morris USA Inc
נ' שירותי בריאות כללית, תק-מח 2004 (1) 4435.