בפני בקשה לביטול פסק דין.
ביום 13/4/05 הוגשה תביעה כנגד הנתבע מר יונה פלג . לטענת התובע בנק למשכנתאות בע"מ, הלווה לנתבע סכום כסף אותו התחייב להחזיר לתובע על פי הסכם הלוואה שנחתם ביניהם בצרוף ריבית, הפרשי הצמדה, ריבית פיגורים, והוצאות. הלווה לא פרע את ההלוואה, ופיגר בתשלום חובותיו, עקב כך הצטבר לחובת הנתבע סך של 15,429 ש"ח לתאריך 10/1/05.
הנתבע לא הופיע לדיון שנקבע ליום 29/5/05, לאחר בדיקה במערכת בית המשפט עלה כי הנתבע קיבל זימון לדיון לכתובת אותה מסר בבקשת רשות להתגונן, לאחר ששמו של הנתבעת הוכרז במערכת הכריזה של בית המשפט והוא לא התייצב, התקבל נגדו פסק דין.
ביום 13/7/05 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין ע"י המבקש/ הנתבע.
לטענתו התובע הגיש תביעה זהה לפני מספר חודשים בבית המשפט בחיפה. המבקש הגיש כתב הגנה ובקשה למחיקה על הסף מחוסר סמכות, וטען בכתב הגנתו כי אינו חייב כספים לבנק.
הנתבע סבר לתומו כי הסכסוך הסתיים מאחר והתובע בדק את העובדות בספרי הבנק, שאכן הנתבע שילם את כל הכספים לבנק. הנתבע לטענתו לא תיאר לעצמו שהתובע יפתח בהליך חדש בלי לבדוק את העובדות.
לטענת הנתבע לא קיבל הזמנה לדיון ולא ידע על קיומו, ואם יש בתיק מסמך כל שהוא שמעיד על מסירה, מדובר במצג שווא ומעשה מרמה מאחר והנתבע לא קיבל זימון כדין, ורק בתאריך 11/7/05 מצא את פסק הדין שנשלח לביתו. הנתבע טוען כי מכיוון שאינו חייב כספים לתובע לא היתה לו סיבה להתחמק מן הדיון, זאת מכיוון שהוא משלם את תשלומי המשכנתא מדי חודש בחודשו ואינו מתחמק מתשלום. לטענת הנתבע מספרי הבנק ברור שאינו חייב כלל כספים לבנק. המבקש מצרף לבקשתו מסמכים המעידים לטענתו כי תשלומי המשכנתא בוצעו כסדרם.
לטענת המשיב יש לדחות את הבקשה, המבקש לא הופיע לדיון אשר אליו קיבל זימון כדין. כן לא ביקש דחיית הדיון, למרות שלטענתו סבר שהסכסוך הסתיים. התובע טוען כי אין למבקש הסכם עם המשיב, ולכן לא ברור כיצד המבקש קובע כי ההליך המשפטי נגדו הסתיים.
לטענת המשיב המבקש לא העלה בבקשתו שום נימוק שמצדיק ביטול פסק הדין נגדו. גם אם יקבל בית המשפט את מחדלו את המבקש באי הופעתו לדיון, הרי שאת המבחן השני שקבעה הפסיקה כנימוק לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד שהינו סיכויי ההצלחה בתביעה, נכשל המבקש, שהרי לא הציג שום אסמכתא מהבנק שאכן תביעתו שולמה או שהמשיב פטר אותו מחוב או חיוב זה או אחר.
עוד טוען המשיב כי המבקש בחר לעשות דין לעצמו והתחיל לשלם כספים על חשבון ההלוואה על דעת עצמו, בהעדר הסמכה עם המשיב או בא כוחו, ולהתחמק מאגרות ושכ"ט בתיק התביעה. עוד טוען המשיב כי טענת המבקש שזימונו לדיון היה מצג שווא, בכך מטיח המבקש האשמות חסרות בסיס וזאת בלשון המעטה. לטענת המשיב פסק הדין ניתן כדין ואין כל עילה חוקית שמצדיקה ביטולו.
המחדל בהתייצבותו של הנתבע אינו נובע מאי המצאה כדין.
לפי תקנה 480, לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984 .
מקום שניתן מען
בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי.
הכתובת שנמסרה לבית המשפט ע"י הנתבע בכתב ההגנה היא שד' עמנואל הרומי 13 תל אביב. מבדיקה במערכת בית המשפט עולה כי הזמנה לדיון נשלחה לכתובתו של המבקש רח' עמנואל הרומי 13 תל אביב. אי לכך ההזמנה לדיון הומצאה כדין.
ולפיכך, אין למבקש עילת ביטול בשל פגם שנפל בהליך. פסק הדין שניתן בשל אי התייצבותו, בדין ניתן (ראה לעניין זה את ספרו של הנשיא אורי גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 282 ר' גם פסק דינו של כב' השופט ארבל בבר"ע (ת"א ) 002411/02
בנק לאומי לישראל בע"מ נגד
מיכאלי (טרם פורסם). ויפים לעניין זה גם דבריו של כב' הש' מצא בע"א 5000/92 -
יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח'
, פ"ד מח(1), בעמ' 835-836 אשר קבע שם לאמור:
" מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט; ובבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם - ובעיקר - אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה...".
וכן דבריה של כב' הש' פרוקצ'יה ברע"א 8864/99 -
ליאת אנקווה נ'
מעוז חברה לביטוח , תק-על 2000 (3), בעמ' 2133 אשר קבעה שם לאמור:
"כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט". מושג זה נושא עמו תוכן מהותי ולא טכני בלבד ועניינו בקביעה כי תינתן לצד למשפט הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון.