1. בפני בקשה מטעם התובעת לפטור אותה מהגשת חוות דעת רפואית ולקבל את הנכות שנקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי כנכותה הרפואית של התובעת.
2. עניינה של תביעה זו, תאונת עבודה שארעה לתובעת ביום 6.7.03, במהלך עבודתה אצל הנתבעת 1. על פי הנטען, התובעת נפגעה בכף יד ימין, ממכונה לגיהוץ. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), קבע לתובעת, נכות בשיעור משוקלל של 85% לפי הפירוט כדלקמן:
א. 12% עבור קטיעת לפחות 2.5 גלילים מאצבע 2 לפי סעיף 43 (2) ב'.
ב. 12% עבור קטיעת לפחות 2.5 גלילים מאצבע 3 לפי סעיף 43 (3) ב'.
ג. 10% עבור קטיעת לפחות 2.5 גלילים מאצבע 4 לפי סעיף 43 (4) ב'.
ד. 10% עבור קטיעת לפחות 2.5 גלילים מאצבע 5 לפי סעיף 43 (4) ב'.
ה. 20% עבור קשיון נוח של שורש יד ימין, לפי סעיף 41 (10) ב'.
ו. 20% עבור צלקות נרחבות באזורים מרובים לפי סעיף 75 (1) ג'.
סך הכל נכות רפואית משוקללת, בשיעור של 59.85%, ולאחר הפעלת מחצית מתקנה 15, פרט לסעיף הצלקות, נקבעה נכותה של התובעת, בשיעור של 85%.
3. התובעת מבקשת כאמור, לפטור אותה מהגשת חוות דעת רפואית, ולאפשר לה להסתמך על הנכות שנקבעה ע"י המל"ל, כנכותה הרפואית לצרכי תביעה זו. התובעת מנמקת בקשתה זו, במצבה הכלכלי. בתצהירה, מפרטת התובעת, כי מאז התאונה, אינה עובדת ואין לה הכנסה נוספת מלבד קצבת נכות מעבודה בסך 2,400 ש"ח לחודש, אשר מספיקה בקושי, לצרכי מחייתה.
4. הנתבעות 1 ו-2, הודיעו בתגובתן כי מתוך רצון להקל על התובעת, מסכימות הן לבקשת התובעת להסתמך על קביעת הנכות הרפואית שנקבעה על ידי המל"ל, כאילו זו ניתנה על ידי מומחה מטעם התובעת. יחד עם זאת, הנתבעות 1 ו-2, מבקשות לשמור על זכותן לבדוק את התובעת ע"י מומחה מטעמן ולהסתמך על חוות דעתו.
הנתבעות 3 ו-4, מתנגדות לבקשה. לטענתן, במידה שהתובעת מבקשת לפטור אותה מהגשת חוו"ד רפואית, הרי שעליה לפרט בתצהיר את רכושה ואת יכולתה לגייס כספים. כן טוענות הנתבעות 3 ו-4, כי קביעת המל"ל, הינה בגדר עדות שמועה, בתיק זה, שכן דו"ח הועדה הרפואית אינו ערוך כחוו"ד ולא ניתן להזמין את עורכיו לחקירה, לפיכך לא ניתן לקבלו כחוות דעת מטעם התובעת.
דיון
5. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") קובעת:
"רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשליא - 1971 (להלן: "חוות הדעת"), אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".
כן נקבע בתקנה 130 (א) לתקנות כי בית המשפט רשאי, בכל עת, ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה מטעם בית המשפט.
6. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, סבורה אני כי מתקיימים בענייננו, טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור את התובעת מן החובה לצרף חוות דעת רפואית מטעמה.
התובעת נפגעה בתאונת עבודה ולכאורה, נגרמה לה נכות משמעותית, בגין הפגיעה ביד. בנסיבות העניין, כאשר התובעת מתקיימת, כאמור בתצהירה, מקצבת נכות בשיעור של כ-2,400 ש"ח, יש לראות בפגיעתה הקשה ובמצבה הכלכלי, משום טעם מיוחד, המצדיק מתן פטור מהגשת חוות דעת, ראה לעניין זה רע"א 8015/96
צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריס, דינים עליון, כרך נא 438.
יחד עם זאת ובהעדר הסכמה מטעם נתבעות 3 ו-4, לא ניתן לקבל את דו"ח הועדה הרפואית של המל"ל כחוות דעת לעניין נכותה הרפואית של התובעת, בתיק זה.