בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
23369-07,163316-07
12/07/2007
|
בפני השופט:
ניב ריבה
|
- נגד - |
התובע:
עיריית תל-אביב-יפו עו"ד שרי שי
|
הנתבע:
סופר פארם עו"ד גליה גרימברג
|
החלטה |
1. לפניי בקשה לדחייה על הסף של תביעה להשבת תשלומי ארנונה שנגבו ביתר, מחמת העדר סמכות עניינית.
רקע עובדתי
2. המשיבה הינה חברה בע"מ המחזיקה בנכסים המצויים ברחוב ויצמן 53 וברחוב דיזנגוף 64 בתל-אביב.
3. החל מיום החזקתה בנכסים, חויבה המשיבה בתשלומי ארנונה לפי שטח כולל של 418 מ"ר בגין הנכס בויצמן ולפי שטח של 128 מ"ר בגין הנכס בדיזנגוף.
4. בשלהי שנת 2004, מדדה המבקשת את שטחי הנכסים ומצאה, כי השטח לחיוב הנכס ברחוב ויצמן הינו 343 מ"ר, והשטח לחיוב הנכס ברחוב דיזינגוף - 119 מ"ר. בהתאם לכך, עודכנו חיובי הנכסים בארנונה החל מיום 1.1.2005, ובהמשך תוקנו בשנית, כך ששטח הנכס תוקן החל מיום 1.8.2004.
5. בכתב התביעה, טוענת המשיבה, כי המבקשת טעתה בקביעת שטח הנכסים לחיוב, באופן שחייבה את שטח הנכסים לפי שטח גדול יותר משטחם בפועל. בשל כך, חויבה המשיבה במהלך השנים ביתר בגין שטח כולל של 74 מ"ר (65 מ"ר בויצמן ו-9 מ"ר בדיזינגוף).
6. לטענת המשיבה, גבתה המבקשת ביודעין ו/או לכל הפחות מתוך רשלנות סכומי ארנונה על-פי חיובי שטח שגויים, באופן אשר גרם לחיוב המשיבה ביתר. לפיכך, היא עותרת להשבת תשלומי היתר בגין השטח העודף שבגינו חויבה בין השנים 2004-2000.
טענות הצדדים
7. לטענת המבקשת, חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, קובע סמכות ייחודית למנהל הארנונה ולוועדת הערר לדיון במחלוקות לענין חיוב הארנונה, ובכלל זאת לגבי גודל הנכס (סעיף 3 לאותו חוק). בנושאים אלו, אין הנישום רשאי לפנות במישרין לבית המשפט האזרחי כמסלול חלופי, שלא על דרך של ערעור על החלטת ועדת ערר לבית המשפט לעניינים מנהליים. בנוסף, בית המשפט לא יזקק לטענות בנושאים שניתן היה להעלות בהשגה, ואשר הם נושאים עובדתיים-טכניים ונעדרי חשיבות עקרונית ו/או ציבורית.
8. עוד טוענת המבקשת, כי דיון בתביעה הנדונה ירוקן, למעשה, את הוראת סעיף 3 לחוק הערר מכל התוכן, שכן המשמעות היא שבידי הנישום קיימות שתי אפשרויות מקבילות לתקיפת חיוב הארנונה בענין הטענות נשוא סעיף 3 לחוק הערר: ירצה, יגיש השגה ובמידת הצורך ערר; ירצה - יפנה לבית המשפט האזרחי. לדידה, תוצאה זו מנוגדת להוראות חוק הערר ואיננה סבירה.
9. המשיבה טוענת, כי בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה בהתאם לסעד הכספי הנתבע, מכוח סמכותו הכללית לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט, ומאחר שעילת התביעה מבוססת, בין היתר, על רשלנות המבקשת בקביעת שטח הנכסים.
דיון
10. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.
11. חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית, תשל"ו-1976 (להלן: "
חוק הערר"), קובע כדלקמן:
"3. (א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:
(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;
(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו.
(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות;
(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.