ביום 30/12/01 אירעה תאונת דרכים בה נהרגה המנוחה ליטל כוכבי ז"ל . המנוחה היתה בת 4.5 שנים במותה . התובעת 4 והתובע 5 היו עדים לתאונה בה נהרגה ליטל . התובעים 4,ו-5 הינם אחיה של ליטל וגם הם קטינים , ילידי 1987 ו- 1989 .
התובעים הגישו תביעה זו לפצותם על נזקי העיזבון של המנוחה ליטל ז"ל , וכן בשמה של מיטל כוכבי (להלן " התובעת"), אחותה של ליטל כוכבי , כנפגעת תאונת דרכים , שכן על פי טענת התובעת, בהיותה קרובת משפחה מדרגה ראשונה למנוחה אשר חוותה את האירוע ואף הרימה את אחותה בזרועותיה כשהיא מפרפרת בינן חיים למוות, היא עונה על ההגדרה " נפגע גוף" על פי חוק הפיצויים. התובעת מסתמכת בכתב התביעה על הלכה שנפסקה ברע"א 444/87 אלסוחה ואח' נגד עיזבון המנוח דהאן .
התובעת הגישה בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה לבדיקת השאלה אם נותרה לה נכות בעקבות התאונה .
לבקשה צירפה התובעת חומר רפואי בדבר טיפולים רפואיים להם נזקקה , כולל דין וחשבון אבחן פסיכולוגי שנערך ע"י מר ניצן בן חורין פסיכולוג קליני .
הנתבעת התנגדה למינוי , ואולם בהחלטתי מיום 21/8/05 מצאתי מקום למנות מומחה רפואי פסיכיאטר , אשר לאחר הגשת בקשה מוסכמת ע"י שני באי כוח בעלי הדין, הוחלף ותחתיו מונה פרופ' אלכסנדרוביץ .
עתה מונחת בפני בקשתה של הנתבעת לפסול מסמך שהתובעת צירפה לכתב התביעה והבקשה למינוי מומחה רפואי , הכוונה לדו"ח אבחון פסיכולוגי של מר ניצן בן חורין . הנתבעת טוענת כי המסמך הנ"ל מהווה למעשה חוות דעת שאין להגישה למומחה שמונה ע"י בית המשפט על פי ההלכה שהשתרשה בפסיקה .
התובעת טוענת כי יש להתיר את הגשת המסמך למומחה , יען כי המדובר הוא בדו"ח טיפול פסיכיאטרי , ואין בו משום חוות דעת האסורה בהגשה לעיונו של המומחה .
דיון
מתוך עיון בחומר הרפואי שצורף לבקשות למינוי מומחים בתי ק, מוצא אני כי מר בן חורין טיפל למעשה בכל בני המשפחה של המנוחה ליטל ז"ל לאחר מותה בתאונה טרגית זו , והגיש אף דוחות לגבי כל בני המשפח ה המעורבים .
בעניינה של התובעת הוא מציין כי הוא קיים 46 פגישות טיפוליות עם התובעת בשנים 2002 ו-2003 , הבודק סוקר את השתלשלות האירועים ומתאר את תגובותיה של התובעת למות אחותה ,מפרט את הטיפול שנתן לתובעת ואת התוצאות שטיפול זה הניב .
יצוין כי בדיון שהתקיים ביום 27/9/06 בקשתי לראות את כרטיס הטיפולים שערך מר בן חורין במהלך תקופת הטיפול בתובעת, ובאת כוחה הבטיחה לבדוק את קיומו של כרטיס טיפולים כזה , ואם תמצא אותו תצלמו ותגישו לבית המשפט . בישיבת היום 31/10/06 הודיעה באת כוח התובעת כי פנתה אל הפסיכולוג מר בן חורין, וכי נמסר לה כי לא קיים כרטיס טיפול ומעקב כזה .
הדבר מעורר תמיהה , שכן כיצד מטפל פסיכולוג בלקוחה ופוגש אותה לפחות 46 פגישות טיפוליות , ואין בידו רישומים לגבי כל פגישה ופגישה . עוד ביתר שאת נשאלת השאלה כיצד ועל סמך מה סיכם המטפל את פגישותיו וטיפוליו , ועל סמך מה ערך את הדין וחשבון שצורף לבקשה למינוי מומחה .
הפסיקה התייחסה לדין וחשבון פסיכולוגי בצורה שונה במעט מהיחס שלה אל מסמכים רפואיים בתחומי רפואה אחרים . הנה בספרו של המלומד א.ריבלין ,בספרו "תאונת הדרכים" מהדורה חמישית, עמוד 574 מציין כי במקום בו המומחה הרפואי שהתמנה הוא מומחה בתחום הפסיכיאטרי , עשויה גישת בתי המשפט כלפי ההיתר להמציא לעיונו מסמכים מסוימים , להיות ליברלית. ומצטט מפסק הדין מר.ע.א 7265/95 שרון גלדשטיין .נ. ג'נט בראל לאמור " מה שצילום רנטגן מהווה עבור האורטופד יכול מידע על התנהגות האדם , מצבו הנפשי, מאפייני אישיותו , הישגו וכישוריו האינטלקטואליים לפני התאונה ואחריה להוות עבור הפסיכיאטר" .
מטבע הדברים , קיים שוני מהותי בין צילום רנטגן, או סי.טי, או כל בדיקה שניתן לתעד את תוצאותיה במסמך אותו ניתן להעביר מהבודק אל המומחה לצורך פענוח משמעות התוצאה , ובין המקרה בו מדובר בבעיה נפשית. אין מכשיר לצילום ותיעוד בעיה נפשית ( בשונה משבר בעצם, המתועד בצילום רנטגן ) והמסמך היחיד היכול לתעד את הבעיה הוא דין וחשבון של בוחן פסיכולוגי . בוחן פסיכולוגי כזה בשעה שהוא מעניק טיפול למטופל שלו, והוא מתרשם מן הבעיה הנפשית של המטופל, אין בידו אלא להעביר לנייר את התרשמותו מן הבעיה, היקפה הטיפול בה והמלצות בדבר המשך הטיפול .
ככלל אין כל ספק שכל מטפל באשר הוא, שעה שהוא מעניק טיפול למטופל, הוא גם מפעיל את הידע האישי שלו, המיומנות, והניסיון ותוך כדי כך גם מפעיל שיקול דעת אשר לא תמיד קל להבחין בינו לבין חיווי דעה בתחום עליו הוא אמון. לא כל חיווי דעה כזה פסול , ולא כל אמירה מצד המטפל שיש לעשות טיפול זה או אחר , מהווה חוות עדת הפסולה בהגשה למומחה מטעם בית המשפט .
מומחה מטעם בית המשפט הינו מומחה אובייקטיבי, המומחה בתחומו, וחזקה עליו שהוא מפעיל את שיוקל דעתו שלו אותו הוא מגבש בעקבות בדיקות והתרשמויות שלו , ואך לעתים הוא נזקק להיעזר בבדיקות עזר אחרות שהוא מוצא לנכון להפנות את הנבדק אליו לצורך בדיקת סוגיה מסוימת .
על רקע דברים אלו , אין כל ספק כי גישת בית המשפט בשעה שיבוא לבדוק מסמך אם מותר להגישו למומחה אם לאו, ינהג יחס מקל ביחס למסמכים הבאים לתעד ממצאים רפואיים שאין כל דרך אחרת לתעדם , כוונתי לבדיקות בתחום בריאות הנפש.
אך נשאלת השאלה עד היכן רשאי בית המשפט להרחיק בהקלה כזו . והאם העובדה כי המומחה הוא מומחה אובייקטיבי המומחה בתחומו, וכי הדין וחשבון הפסיכולוגי עבורו הוא כצילום רנטגן עבור האורטופד, יכשיר כל מסמך של מטפל פסיכולוגי ? לא קשה לתחום את התחום בין מסמך המהווה מסמך שניתן אגב טיפול רפואי , ובין מסמך שניתן עקב פניה אחת ויחידה לצורך מתן חוות דעת על מצב נתון בזמן נתון . במקרה אשר לפני , מר בן חורין קיים עם התובעת 46 פגישות טיפול , וגם טיפל בבני משפחתה האחרים אשר נפגעו נפשית מתוצאות התאונה , ואין אדם המכיר יותר את גבולות והיקף הטראומה לה נחשפו מאשר הוא . מנגד , עומדת העובדה כי מר בן חורין טיפל בתובעת לפי בקשת בני משפחתה ואף נתן את הדין וחשבון על פי בקשתם. ועל המומחה להתייחס את הדבר בזהירות הראויה, אך בגין כך בלבד , אין מקום לפסול את המסמך.
לא מצאתי כי הדין וחשבון של מר בן חורין, מהווה חוות דעת מומחה, במובן זה ההופך אותו לחוות דעת של מומחה שאין להגישה לעיונו של המומחה מטעם בית המשפט .
מסמך נוסף אותו מבקשת הנתבעת לפסול הוא דו"ח אבחון פסיכולוגי ערוך בידי הגב' נירית שגב.