1. התובע (
להלן: "הבנק") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 220,389 ש"ח בגין הלוואה שנטלו ממנו הנתבעים 1 ו-2 בערבות הנתבעים 3 ו-4.
2. הנתבעים 3 ו-4 לא התגוננו וניתן נגדם פסק דין בהעדר הגנה. הנתבעת 2 היא פושטת רגל ולכן עוכבו ההליכים נגדה.
3. מתצהירו של הנתבע 1 (
להלן: "הנתבע") עולה כי הבנק מישכן את הדירה אשר בגינה הועמדה ההלוואה נשוא התביעה, וכי הדירה נמכרה במסגרת הליכים למימוש המשכון. הנתבע טען כי היה זה בשנת 1998 אך מדובר בטענה שאינה נכונה, שכן מתדפיס תיק ההוצל"פ (ת/1) עולה כי תיק ההוצל"פ נפתח ביום 31.10.1998 ורק ביום 11.4.1999 מונה כונס נכסים מטעם הבנק לשם מכירת הדירה. ביום 16.8.2001 אישר ראש ההוצל"פ את מכירת הדירה תמורת סך השווה ל- 85,000 דולר. מתוך התדפיס לא ברור מתי הועבר הכסף לתיק ההוצל"פ, מה היה שוויו השקלי ומה היה גובה החוב בגין ההלוואה באותה עת.
4. הנתבע זנח את טענתו המקורית לפיה התביעה התיישנה, וטוב שכך, שכן התביעה הוגשה ביום 28.3.2005 והליכי המימוש נפתחו בחודש אוקטובר 1998, כך שטרם חלפו שבע שנים עד להגשת התביעה. לכך יש להוסיף את העובדה שהנתבע חתם על הסדר חוב ביום 6.7.1999 (ת/3) כך שנמחקה תקופת ההתיישנות שקדמה למועד זה (ס' 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958).
5. הנתבע טוען כי התמורה שהתקבלה ממכירת הדירה מכסה את חוב ההלוואה. מדובר בטענה שהועלתה בעלמא, בלא כל פירוט. הנתבע אינו מציין מה היה גובה חובו בעת מכירת הדירה ומה היתה התמורה ששולמה בגין הדירה במסגרת הליכי ההוצל"פ. בע"א 688/89
הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד
פ"ד מה(3), 188 ,עמ' 199-200 נקבע:
"
כלל גדול הוא כי נתבע המבקש רשות להתגונן חייב להכבד ולהיכנס לפרטי הענין שעליו מבוססת הגנתו. טענה סתמית "אינני חייב" אינה מספקת ואינה מזכה ברשות להגן... טענה סתמית "אינני חייב" אינה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות אלא מסקנה משפטית וספק אם בכלל מקומה בתצהיר בלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה."
(ראה גם ע"א 2418/90
רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ
פ"ד מז(5), 133 ,עמ' 138-139 וכן בש"א 216/89
אברהמי ובניו חברה לבנין נ' בנק המזרחי
פ"ד מג(2), 172 , עמ' 175-176).
6. הנתבע טוען כי הבנק לא שיתף אותו בהליכי המכירה ואם היה עושה כן, היה עולה בידו להשיג מחיר טוב יותר עבור הדירה. גם טענה זו הועלתה בעלמא, ובלא כל פירוט. יתר על כן, אם היו לנתבע השגות בענין הליכי המכירה, היה עליו להפנותם לראש ההוצל"פ במסגרת ההליכים למכירת הדירה וקודם שהמכירה אושרה. זאת ועוד, במסגרת הסדר החוב ת/3 אישר הנתבע כי ידוע לו אודות הליכי ההוצל"פ למכירת הדירה ואף נתן הסכמתו למכירתה במידה ולא יעמוד בהסדר התשלומים, כך שטענתו כאילו לא היה מודע למכירה היא טענת בדים.
7. הנתבע טוען כי כתב התביעה סתמי ואינו מפורט. דא עקא, עסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר. נזכיר כי הדרישה לצירוף מסמכים לכתב התביעה היא מינימלית. בע"א 2418/90
רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ
פ"ד מז(5), 133 ,עמ' 137-138 נפסק:
"
כבר נאמר כי בכל הנוגע להיקף המסמכים שעל התובע לצרף לתביעה בסדר דין מקוצר, הגישה היא מקלה. מדובר בדרישה מינימלית. די בשלב מוקדם זה של הדיון בתביעה ביחסי בנק ולקוח בצרוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית. ככל שאלה אינם מאפשרים לנתבע להתגונן כראוי, זכותו לדרוש מסמכים ופרטים נוספים. אם לא יענה כי אז יוכל לקבל רשות להתגונן."
במקרה דנן לא הוגשה בקשה לגילוי מסמכים אלא אך ורק בקשה לפרטים נוספים. בעקבות כך הבנק העביר מסמכים מסויימים לב"כ הנתבע ולא הוגשה כל בקשה נוספת בענין זה מטעם הנתבע. על כן, טענה זו של הנתבע אינה יכולה להתקבל.
8. יחד עם זאת, טענה אחת של הנתבע לא נסתרה, והיא הטענה לפיה הבנק לא פנה אליו בדרישה כספית לתשלום יתרת החוב בכל השנים שחלפו מאז נמכרה הדירה ועד להגשת התביעה, ועל כן לא ראוי לחייבו בריבית פיגורים. בשלב זה לא שמעתי כל הסבר מאת הבנק מדוע הגשת התביעה התעכבה במשך מספר שנים לאחר מכירת הדירה וגם לא הוכח בפניי כי היו פניות כלשהן אל הנתבע לאחר מכירת הדירה כדי להעמידו על העובדה שהחוב בגין ההלוואה עודנו תלוי ועומד וכי לא היה במכירת הדירה כדי לכסותו כליל. כל המסמכים שהוצגו לנתבע בעת חקירתו נשלחו על ידי הבנק עוד קודם שהדירה נמכרה, כך שאין בהם כדי להפריך את טענתו לפיה הבנק לא פנה אליו בדרישה כספית כלשהי מאז נמכרה הדירה ועד שהוגשה התביעה.
9. בנסיבות אלה, הבנק זכאי אמנם ליטול פסק דין נגד הנתבע בגין החוב שנותר לאחר מכירת הדירה, בצירוף הפרשי הצמדה ממועד קבלת כספי המימוש ואילך, אך יש ליתן רשות להגן לגבי יתרת סכום התביעה, באשר אני מתרשם כי חלק ממנו מורכב מריבית פיגורים שהצטברה במרוצת השנים.
10. סוף דבר, הבקשה מתקבלת באופן חלקי. הבנק יגיש פסיקתה לחתימתי, המאומתת בתצהיר כדין, לביסוס גובה החוב נכון ליום קבלת כספי המימוש על ידו, על חשבון חוב ההלוואה, ולביסוס גובה החוב נכון להיום, לאחר שיתווספו אליו הפרשי הצמדה בלבד. לגבי יתרת סכום התביעה ניתנת רשות להגן בטענה אחת ויחידה, והיא הטענה שהבנק לא הודיע לנתבע על קיומה של יתרת חוב לאחר מכירת הדירה. בשים לב לתוצאה, הנתבע ישלם לבנק הוצאות הבקשה בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.
11. הבנק יגיש תצהירי עדות ראשית תוך 45 יום. הנתבע יגיש תצהירי עדות ראשית תוך 45 יום לאחר מכן. ישיבת קדם משפט תתקיים ביום 17.9.2006 בשעה 11:30.
12.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום כ' באדר, תשס"ו (20 במרץ 2006) בהעדר
הצדדים הנ"ל.
__________________
חגי ברנר, שופט