1. לפני בקשה לביטול פסק-דין אשר ניתן על ידי כבוד השופטת דודקביץ ביום 21.6.05 ואשר אישר בקשה מוסכמת מטעם הצדדים למחיקת התביעה.
2. עובדות התביעה, כפי שהועלו בכתב התביעה, הינם כי ביום 6.3.97 סמוך לשעה 7:30 עת עבד התובע בשירותי הנתבע בעבודת הרכבת רעפים על גג בניין באתר עבודה הנמצא באשקלון והשייך לנתבע, אירעה לו תאונת עבודה שבה נפגע התובע בגופו.
3. ביום 2.9.04 קבעה כב' השופטת אגי כי התובע יפקיד סך של 3,000 ש"ח בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות הנתבע וזאת כתנאי להמשך ההליכים בתיק.
כב' השופטת אגי ציינה בהחלטתה כי הערבות תוגש תוך 60 יום.
4. לטענת התובע ביום 7.6.05 הגיש בקשה מוסכמת למחיקת התביעה ובטרם נתן בית המשפט את החלטתו בבקשה, הגיש ביום 20.6.05 הודעה ובקשה לאפשר לתובע חזרה בו מבקשתו המוסכמת למחיקת התביעה.
בהמשך טוען התובע כי "
היום, 23.6.05 קיבלנו את פסק דינו של בית המשפט מיום 21.6.05 כאשר היה ברור כי בקשתנו מיום 20.6.05 לא הייתה מונחת בפני כבוד בית המשפט בעת מתן פסק דינו".
לבקשתו צרף התובע תצהיר מטעם בא כוחו לפיו, "
הריני להצהיר בזאת כי התובע גייס לאחרונה סכום הערובה אשר הופקד בנאמנות בחשבון הבנק שלי... הח"מ מתחייב להפקיד סכום הערובה בקופת ביהמ"ש, זאת מייד לאחר מתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין".
בהמשך ולאחר החלטת כב' השופטת טולקובסקי מיום 25.7.05, בדבר הצורך בצירוף תצהיר אשר יתמוך בעובדות הבקשה, צירף התובע תצהיר לפיו "
...בסוף חודש מאי 2005 קיבל בא-כוחי את הסכמת הצד שכנגד להגשת בקשה למחיקת כתב התביעה ללא צו להוצאות... בתחילת חודש 6/05 עת בקרתי את אחד מקרובי משפחתי בביתו...הציע לי הלוואה בגובה סכום הערובה ואני הסכמתי להצעתו. בתאריך 7.6.05 בשעות לפני הצהריים ...מסר לידי סכום של 3,000 ש"ח בכסף מזומן ומייד עם קבלת הסכום, ניגשתי לבנק שלי והעברתי את הכסף ישירות לחשבונו של בא כוחי...".
5. לטענת הנתבע "
הבקשה למחיקת התביעה הוגשה בהסכמה של שני הצדדים. אין מדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד, ולכן בית המשפט הנכבד איננו מוסמך לבטל את החלטתו".
עוד טוען הנתבע כי המועד להפקדת הערובה חלף ביום 11.4.05 והמועד לא הוארך, ואפילו עד היום לא הוגשה כל בקשה להארכת מועד ויתרה מזאת ביום 13.4.05 הוגשה בקשה לדחיית התביעה וגם לאחר קבלת החלטת בית המשפט בדבר תגובת התובע תוך 20 יום לא הגיב התובע וכי "
אילמלא הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים הרי שביום 26.5.05- לאחר שב"כ התובע לא הגיב לבקשת הנתבע-התביעה הייתה אמורה להידחות תוך חיוב התובע בהוצאות".
דיון
6. תקנה 161(א) קובעת, לעניין פסק דין מוסכם, כי אם הסכימו בעלי הדין למתן פסק דין לפי נוסח מוסכם, רשאי בית המשפט או הרשם ליתן פסק-דין כאמור.
לפסק-הדין בהסכמה שני מאפיינים: הצד ההסכמי, שהוא הבסיס לפסק הדין והצד השיפוטי, המאשר את פסק הדין. פסק דין המעניק תוקף להסכם שעשו בעלי דין הוא בבחינת יצור כלאיים, כפי שהוגדר בב"צ 6103/93,
סימה לוי נ' בית הדין הרבני הגדול
, פ"ד מח(4) 591, 605ה (להלן: פס"ד סימה), "
ראשו של היצור הוא פסק הדין וגופו הוא ההסכם".
בע"א 498/85,
בנק דיסקונט לישראל נ' טברי
, פ"ד מב(1) 80 נקבע כי כאשר פסק הדין מאשר את הסכם הפשרה בלבד, ואין בו ממצא שיפוטי הניתן לתקיפה, הרי הפעולה השיפוטית מצטמצמת לאישור ההסכם בלבד.
פסק דין שניתן בהסכמה נתון לתקיפה בשתי דרכים. אם התקיפה מתייחסת לפגמים בהסכם עצמו, הרי שעל הצד העותר לביטול פסק הדין לנקוט את הדרך, שבה עותרים לביטול חוזה על-פי דיני החוזים. אם התקיפה מתייחסת להליך השיפוטי של אישור פסק הדין, כגון מחמת פגם שנפל בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין, יש לנקוט דרך של ערעור( ראה: ע"א 151/87,
ארצי חברה להשקעות בע"מ נ' רחמני
, פ"ד מג(3) 489), המבקש לבטל פסק דין, המושתת על הסכם, חייב להצביע על פגם מהותי שנפל בהסכם-פגם העשוי להביא לביטולו של הסכם על-פי משפט החוזים, כגון: תרמית, הטעייה, כפייה (ראה:
פס"ד סימה).
עוד נקבע ב
פס"ד סימה כי תקיפת החלק ההסכמי נעשית בדרך של הגשת תובענה נפרדת, על דרך של תביעה מקורית שתוגש לערכאה השיפוטית שנתנה את פסק הדין הראשון.
גם השופט גורן בספרו "
סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 273 סובר כי "
פסק דין בהסכמה הוא הסכם מחייב שהוראותיו נוצרו ועוצבו בידי הצדדים. המסגרת הנורמטיבית לבירורה של טענת פגם בכריתת ההסכם העומד בבסיסו של פסק הדין נמצאת בדיני החוזים, העוסקים בביטול חוזים בשל פגמים שונים בכריתתם. על כן, חלותם של דיני החוזים נובעת מן האופי החוזי המובהק של פסקי דין בהסכמה. בהתאם לכך, נקבע בפסיקה כי הסכמים שקיבלו תוקף של פסק דין ניתנים לביטול אם נפל פגם בכריתתם".
ראה גם: ע"א 2495/95,
בן לולו נ' אטראש
, פ"ד נא(1)577.
7. כעולה מן הבקשה ומן התגובה, הצדדים הגיעו להבנה בינהם, תוך דין ודברים, כי התביעה תמחק וזאת מאחר והתובע לא עמד בהחלטת בית המשפט בדבר תשלום הערובה ועל כן עסקינן בהסכם פשרה אשר נערך בין הצדדים ובהסכמתם.
מאחר ועסקינן בבקשה לבטל פסק דין, המושתת על הסכם, חייב התובע להצביע על פגם מהותי שנפל בהסכם-פגם העשוי להביא לביטולו של ההסכם על-פי משפט החוזים, כגון תרמית, טעות , הטעייה, כפייה וכדומה.