עניינה של התביעה, שהוגשה ב"סדר דין מקוצר" הוא בשתי הלוואות שניתנו על ידי הבנק התובע (להלן: "הבנק") לנתבעת מס' 1 [ להלן: "הנתבעת"), כמפורט בכתב התביעה ועל פי נספחים ב' ו ג' לכתב התביעה, שהם טפסי הסכמי הלוואה זהים, הכוללים גם ערבות להלוואות ואשר נעשו באותו המועד, 29.6.04.
על פי הסכם ההלוואה נספח ב' הנ"ל, הילווה הבנק לנתבעת סכום כסף בסך של -.100,000 ש"ח [ להלן: "ההלוואה הראשונה" ].
על פי הסכם ההלוואה נספח ג' הנ"ל, הילווה הבנק לנתבעת סכום כסף בסך של -.27,000 ש"ח [ להלן: "ההלוואה השנייה" ].
אין חולק על חוב הנתבעת בגין שתי ההלוואות וניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה.
המבקש ערב להלוואה הראשונה ונתבע בגין ערבותו הנ"ל.
עיקר הגנתו של המבקש, בתמצות, היא שכוונתו הייתה לחתום כערב להלוואה השנייה בלבד, שבמסגרתה הוא מוגדר כ"ערב מוגן" [ ביטוי שהנתבע עושה בו שימוש כמנטרה, בין שהוא מבין את משמעותו ובין אם לאו ] אולם הוא לא הסכים לחתום על הערבות הראשונה.
חיזוק לעמדתו זו מוצא המבקש בשתיים: ראשית, למרות שהנתבעת [ וגם הוא בנפרד ! ] חתומים על כל דף ודף בנפרד על דפי ההסכם, הרי שבעמוד האחרון, לא הושלמה חתימת הנתבעת על גבי הסכם הלוואה הראשונה בחתימת מנהלה ובמקום המיועד לחתימת הנתבע מופיעה רק חותמת החברה. שנית, מצטברת לטענה הראשונה, חתימתו וחתימת הערב הנוסף, מנהלה של הנתבעת, לא אושרו בחתימת פקיד הבנק, מכאן טענת המבקש שהוא לא הסכים לחתום על הסכם הלוואה הראשונה, ולא רק שהוא לא הסכים לחתום עליה, גם מנהל הנתבעת לא הסכים לחתימה האמורה [ סעיפים 7 עד 11 לתצהיר המבקש ].
גם בשלב זה של הדברים, שאין בית המשפט דן בשאלת אמינותו של מבקש בקשת הרשות להתגונן או באפשרות ההוכחה של הגנתו [ ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י נט3 עמ' 41 ], עדיין יכול בית המשפט לקבוע שהגנתו של המבקש היא בגדר של "הגנת בדים" ולדחותה כמות שהיא [ע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נגד בנק לאומי בע"מ, פ"ד מ"א(1) 253, 257
ע"א 1266/91 יעקב קרן נ. בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', פד"י מו4 עמ' 193; בג"צ 3349/05 אנדרי מזדיקוב נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', "פדאור" (לא פורסם) 05 (13) 783 ] וכזו היא הגנת המבקש, בעניין זה.
המבקש מסתמך כאמור על כך שמנהל הנתבעת סרב לחתום על הסכם ההלוואה הראשונה יחד עמו, וזו הראיה לכך שלא הוסכם על קבלת אותה הלוואה ואולם ככל שהדברים נוגעים לנתבעת [ ואני מתעלם לצורך העניין מכך שניתן נגדה פסק דין ], הרי שעולה מהמסמך שהוגש על ידי המבקש כנספח לתצהירו, הוא דף חשבון הבנק של הנתבעת, כי הנתבעת קבלה לחשבונה את כספי ההלוואה הראשונה, כמו את כספי ההלוואה השנייה; משקשר עצמו המבקש לנתבעת בכל הנוגע ל"אי ההסכמה" כביכול לקבלת ההלוואה הראשונה, ומשזו נסתרת לעניין הנתבעת, כך גם לעניינו, וההעדר חתימת מנהל הנתבעת, שהוא הערב השני שחתימתו הוספה גם בעמוד האחרון של המסמך, כמו גם חתימת המבקש [ אך לא אושרו כאמור ] והעדר חתימת האישור של פקיד הבנק, מוצאים את מקומם הטבעי כטעות של פקיד הבנק, כפי שזו נחזית להיות.
יתר על כן, המבקש סתר את סיפורו במספר פרטים; כחלק מהסיפור הוא מאשר הסכמתו לחתום על הסכם ההלוואה השנייה אשר למטרתה הגיע לסניף הבנק [ סעיף 5 לתצהיר המבקש ], כחלק מעסקה כלשהי שהמבקש לא מסר פרטים לגביה.
סיפור מעשה זה מקבל מספר גוונים: בתחילה, כאמור לעיל, מהווה ההלוואה השנייה חלק מעסקה שטיבה לא נודע; לאחר מכן אמר המבקש שהוא הסכים לחתום על כתב הערבות השנייה כטובה לחבר [ מנהל הנתבעת ] ומכך שידע שיש לו בטחונות נוספים, ובאופן זמני [ עמ' 2 לפרוטוקול שורות 9, 10, 13 ] להיכן אם כן נעלמה העסקה המשותפת נעלמת הפרטים?
עולה מהאמור לעיל שדין הגנתו הנ"ל של המבקש להדחות.
שתי טענות נוספות למבקש שלא הועלו במפורש בתצהירו; האחת, טענה לפיה יש לראות בסכום כסף שהוכנס על ידיו לחשבון הבנק של הנתבעת בסך של -.100,000 ש"ח ,משום פירעון של ההלוואה השנייה [ סעיף 12 לסיכומי טענות המבקש ]; טענה זו חסרת שחר שכן כפי שעולה מדף החשבון הנספח לתצהיר המבקש, הפקדת הכספים הנ"ל נעשתה לפני מועד קבלת כספי ההלוואה השנייה.
טענה נוספת נוגעת לכך שהבנק, בתביעתו, לא ערך חישוב ריבית נכון בכך שחייבו בריבית פיגור מכסימלית לפי הסכם ההלוואה השנייה תוך התעלמות מהוראות סעיף 26(א)(2) לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967 ומעמדו של המבקש כ"ערב יחיד" לפי סעיף 19 לחוק הנ"ל.
בעניין זה יש צדק בטענת המבקש; גם אם הפך המבקש להיות "בעל עניין" בחברה הנתבעת בשלב מאוחר יותר, לא ניתן להשליך ממעמדו זה, למועד חתימת הערבות, מכל מקום העניין ראוי לדיון מלא, שלא מוצה בהליך הנוכחי [ ראה המוצג במ/1, לעניין מעמדו של המבקש ].
איני סבור שבשלב זה היה על המבקש לתמוך את בקשתו בחוות דעת של מומחה לעניין חישובי הריבית הראויים; אין מדובר בטענה בדבר חישוב חשבוני שגוי או שימוש לא נכון בנתונים חשבוניים אלא טעות, נטענת, שבחוק, המזכה את המבקש, אם צודק בטענתו, בחישוב שונה, שגם הבנק יוכל לעשותו ללא קושי [ ראה לדוגמה מקרה לגביו נמצא שאין על המבקש רשות להתגונן להמציא חישוב ריבית משלו: ע"א 105/89 קואופ אבן יהודה אגודה צרכנית שיתופית בע"מ נ. בנק הפועלים בע"מ, פד"י מה3 עמ' 585 ].
בהעדר פירוט מלא של חישוב הריבית, זכאי המבקש, בשלב זה, לקבל רשות להתגונן על מלא סכום התביעה, אולם הרשות ניתנת רק לעניין שיעור הריבית וחישובה.
קדם משפט ביום 2.5.07 שעה 12.30.