דוד גודר (להלן -
התובע) הגיש ביום 13.03.06 נגד חנן ביטון (להלן -
הנתבע או
השוכר) כתב תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך 15,756 ש"ח ולסילוק יד ממקרקעין. ביום 11.05.06, הגיש הנתבע בקשה למתן רשות להתגונן בכתב יד וביום 07.06.06 הגיש הנתבע, על ידי ב"כ, בקשה לתיקון הבקשה למתן רשות להתגונן, לאחר שקיבל ייעוץ משפטי.
התובע טוען, כי הנתבע - השוכר התקשר עימו בחוזה שכירות ביום 13.12.02, שעודכן והוארך פעמיים וביום 31.08.05 חתמו על הארכת תקופת השכירות עד ליום 30.09.06, כאשר דמי השכירות לתאריכים הרלוונטיים לכתב התביעה הם 2,200 ש"ח לחודש. הנתבע הפר בעבר את חוזה השכירות, כשלא עמד במועדי תשלום דמי השכירות ורק לאחר פניות רבות שולמו לתובע. שיק של הנתבע עבור חודש דצמבר 2005 חולל בחותמת "א.כ.מ." של הבנק. הנתבע לא טרח לשלמו בדרך אחרת והוא ממשיך להתגורר בדירה, על אף הודעתו של התובע לנתבע מיום 19.12.05 על סיום החוזה, על הדרישה לפינוי המושכר והסדרת תשלום כל החובות מול הרשויות והמוסדות. התובע החליט למזער את נזקיו ולא הפקיד את המחאות הנתבע לחודשים הבאים כך, שלא ישא בעמלות החזרתם ותובע את תשלום דמי השכירות לחודשים דצמבר 2005 וינואר 2006, תשלום החשבונות השוטפים ופיצוי מוסכם מכח סעיף 11ב' לחוזה השכירות בסך 100 דולר ארה"ב לכל יום איחור בפינוי המושכר, החל מיום 01.02.06. נכון למועד הגשת התביעה, הסתכם פיצוי זה בסך השווה ל- 2,900 דולר ארה"ב.
בבקשה הראשונה למתן רשות להתגונן מודה הנתבע בחובו עבור חודש דצמבר 2005 וטוען, כי לא קיבל את מכתבי ההתראה שהתובע טוען שנשלחו אליו וכי במכתב מיום 08.05.06 ביקש לפרוע את דמי השכירות והתובע סירב לקבל את הכסף וביקש ממנו לפנות את המושכר. הנתבע מוכן לפנות את המושכר ככל שידאג משרד הביטחון - אגף השיקום, בהיותו נכה צה"ל, לסידור מגורים אחר עבורו. בבקשה המתוקנת למתן רשות להתגונן, מודה הנתבע בקבלת מכתבי ההתראה מהתובע אך טוען, כי עשה מאמצים רבים לשלם לתובע את חובו לחודש דצמבר 2005 והלה התחמק מלקבלם וכי התובע לא הציג לפירעון את ההמחאות שניתנו לו על ידי הנתבע לתשלום דמי השכירות לחודשים הבאים, על אף שבאין כל מניעה להפקידם ולגבות את התשלום ללא כל בעיה. התובע מתנהג בחוסר תום לב כאשר הוא מבקש לבטל את חוזה השכירות בשל חילול שיק אחד אשר הנתבע ביקש לפרוע בדרך אחרת, שהתובע סירב לקבל. בין התובע לנתבע חוזה שכירות בר תוקף, שהנתבע לא הפר אותו הפרה יסודית שמזכה בביטול החוזה ובפיצוי, אלא שחולל שיק אחד, הניתן ונתבקש לתיקון על ידי הנתבע. הפרת החוזה ופינוי הנתבע מן המושכר תקפח את זכויותיו של הנתבע, שהסתמך על חוזה שכירות זה.
הנתבע נחקר על תצהירו וב"כ הצדדים סיכמו בעל פה.
דיון
בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר נכון. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסקי דין רבים כבע"א 3374/05
אליהו אוזן נ'
בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם).
ואולם, אם לנתבע אין הגנה ולו לכאורה או אם במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע, מופרכת הגנתו לכאורה על ידי סתירות פנימיות בגרסתו או אם מתברר מפיו הוא, שהאמור בתצהיר אינו נכון, אזי תתבקש המסקנה, כי ההגנה היא "הגנת בדים" ובית המשפט לא ייעתר לבקשה.
אין חולק באשר לקיומו של חוזה השכירות בין התובע - המשכיר לנתבע - השוכר, אין חולק, כי לא שולמו דמי השכירות עבור חודש דצמבר 2005 וינואר 2006 ועד בכלל וכי הנתבע נתבקש לפנות את המושכר עד ליום 30.01.06.
המוטיב המרכזי בתצהירו של הנתבע הוא, כי התובע סירב לקבל את התשלום עבור חודש דצמבר על אף נסיונותיו של הנתבע לשלמו. כמו כן נטען, כי התובע ניתק קשר עם הנתבע וכי התובע על דעת עצמו, לא הציג לפירעון בבנק את ההמחאות לתשלום דמי השכירות לחודשים הבאים, כאשר לא היתה כל בעיה בפירעונן. כך בסעיף 14 לתצהיר:
"...עשיתי כל מאמץ להשיג את התובע ולהודיע לו כי יש בידי את הסכום הדרוש לצורך תשלום שכר הדירה. התובע מצידו ניתק מגע איתי. לא שעה להודעותיי הרצופות אשר הושארו על ידי בכל טלפון אפשרי של התובע, וכך הותיר אותי חסר מענה באשר לבקשתי היחידה, שהיא לשלם את שכר הדירה לחודש דצמבר". בסעיף 16 לתצהירו:
"אני עשיתי כל מאמץ לבוא בדברים עם התובע ולפנות אליו בטובות על מנת שזה יאות לקבל את הכסף עבור השיק של חודש דצמבר אשר מגיע לו כדין". בסעיף 18:
"אני ניסיתי לפנות אל התובע בכל דרך בבקשה אחת כי הוא יציג לפירעון את השטרות שניתנו לו כדמי שכירות. התובע מצידו לא השיב להודעותיי, ולא הציג את השטרות העתידיים אשר ניתנו לו כדין על ידי". וכן בסעיף 32:
"...אני לא מתכחש לזכותו של התובע לקבל דמי שכירות ראויים על פי חוזה השכירות שהיה בתוקף ביננו ערב הפרת החוזה".
העובדות הן, שביום 12.12.05 שלח התובע מכתב דרישה לתשלום עבור חודש דצמבר וכמתחייב מסעיף 12 לחוזה, היה על הנתבע לשלם את חובו תוך 7 ימים מקבלת ההתראה על כך ולא, ייחשב הדבר להפרה יסודית של החוזה. הנתבע הצהיר, כי קיבל את מכתב ההתראה מהתובע ביום 12.12.05 והיה מודע לכך, שאם לא ישלם את החוב תוך 7 ימים ממועד ההתראה, ייחשב הדבר להפרה יסודית של החוזה והתחייב לשלם את חובו לתובע עד ליום 19.12.05. בעמ' 2 לפרוטוקול העיד הנתבע, כי ביקש מהתובע אורכה לתשלום החוב ולשאלה מתי יצר קשר עם התובע להסדרת החוב השיב:
"אני לא זוכר מתי דיברתי איתו, שבוע לכאן, יום לשם, באחד הימים" ועד כה לא הוסדר החוב.
המסקנה המתבקשת היא, כי הנתבע הפר את החוזה הפרה יסודית. מכוח סעיף 12ב' לחוזה קמה לתובע הזכות לבטל את החוזה ולתבוע את פינוי השוכר מן המושכר ופיצוי מוסכם בסך 100 דולר ארה"ב לכל יום איחור בפינוי (סעיף 11 לחוזה). גם משלב זה פעל התובע בכפוף לחוזה, יצר קשר טלפוני עם הנתבע להתראה נוספת ודרישה לפינוי המושכר וכן שלח ביום 19.01.06 מכתב נוסף. תגובתו של הנתבע מיום 08.05.06 התקבלה רק לאחר שהנתבע קיבל את כתב התביעה נגדו ונראה, שעד כה לא שולם החוב כפי שהתחייב גם במכתב זה.
בחקירתו הנגדית, הנתבע אינו מתכחש לקבלת הפניות מהתובע להסדרת תשלום דמי השכירות ובעמ' 2 לפרוטוקול חזר הנתבע על גרסתו וטען, כי התובע ניתק עימו מגע ולא רצה לקבל ממנו את הכסף במקום השיק שחולל ולכן התובע אינו זכאי לפיצוי המוסכם. טענות ההגנה של הנתבע קלושות ורעועות ונמצא ספק, האם יש בהן הגנה ולו לכאורה. שוכר המתחייב לשלם דמי שכירות עליו לעשות כך במועד ובכל דרך אפשרית, כגון על ידי הפקדת דמי השכירות בחשבון הבנק של המשכיר, ולא להסתפק באמירה סתמית, שהמשכיר לא רצה לקבל את הכסף.
על טענות הגנה בבקשה למתן רשות להתגונן, שהן בגדר ה"ספק" נאמר בע"א 9654/02
חב' האחים אלפי בע"מ נ'
בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, עמ' 6:
"אכן, ברוב המקרים שבהם מבקש נתבע רשות להתגונן נגד תביעה בסדר דין מקוצר, מצויה הגנתו באחד מצידיו של קו הגבול; לאמור, האם יש בפיו הגנה אפשרית, אם לאו. אולם, יש מקרים המצויים על קו הגבול, באזור שבין ה"לבן" לבין ה"שחור", אזור הדמדומים של הספק. אלה הם המקרים ש"בהם היה 'כמעט' בטוח, שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט" (זוסמן בעמ' 689). אלה הם המקרים הדחוקים שבהם עושה בית המשפט חסד עם הנתבע ונותן לו את הרשות בתנאים".
לאור האמור ומאחר ואין מחלוקת על כך, שהנתבע מחזיק בדירה ללא תשלום דמי שכירות עד היום, תותנה הרשות להתגונן בתשלום דמי השכירות מחודש דצמבר 2005 ועד (כולל) חודש יולי 2006 וכן בכך, שהנתבע ימציא לב"כ התובע אישורים על תשלום כל החשבונות השוטפים בגין הדירה עד לחודש יוני 2006.
אם יקיים הנתבע את התנאים הנ"ל עד ליום 25.07.06, תינתן לו הרשות להתגונן והתצהיר שצורף לבקשה יהפוך לכתב הגנה. אם לא יקיים הנתבע את האמור, לא תינתן לו הרשות להתגונן ויינתן נגדו פסק דין על מלוא סכום התביעה וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד.
ב"כ הצדדים יודיעו לבית המשפט עד ליום 26.07.06, האם קויימו התנאים למתן הרשות להתגונן.
תזכורת פנימית ליום 27.07.06.
ניתנה היום כ"ט בסיון, תשס"ו (25 ביוני 2006) בהעדר הצדדים.