החלטה בתיק א 1989/99

בפני בקשה ליתן למבקשים רשות להתגונן בפני התובענה שבכותרת, ועניינה ביתרת חוב של המבקשים לבנק המשיב, בסך של -.3,331,413 ש"ח, הוא סכום הפיגור שהצטבר בהלוואה ע"ס       -.20,765,636 ש"ח שהעמיד המשיב למבקש 1, בהתאם לכתב התחייבות להחזרת ההלוואה בחתימתו. מבקש 2  נתבע מכוח ערבותו לחובותיו של מבקש 1.

העובדות

ביום 11.7.96 העמיד המשיב לזכותו של מבקש 1 הלוואת הסדר צמודה למדד המחירים לצרכן, לה ערב מבקש 2. הלוואה זו ניתנה במסגרת הסכם שנחתם בדצמבר 1989 בין ממשלת ישראל, התנועות הקיבוציות והבנקים, להסדר חובות הקיבוצים (להלן: "הסכם הקיבוצים").

בכתב התביעה מצוין עוד כי הסכום הנתבע בתובענה זו אינו מהווה את החוב היחיד שהיה למבקשים נכון ליום הגשת התובענה וכי סך כל חובותיהם והתחייבויותיהם של המבקשים למשיב נכון למועד זה הוערכו בסך העולה על -.31,000,000 ש"ח.

במסגרת המגעים שניהלו הצדדים לאחר הגשת התביעה,  הם הגיעו להסדר ביניים, ובו התחייבו המבקשים לפרוע חלק מחובם למשיב, ולגבי היתרה להציע למשיב הסדר לפרעונו, תוך העמדת בטוחות אשר יבטיחו בין היתר, את פסק הדין שינתן נגדם בתביעה דכאן. להסדר בתיק זה ניתן תוקף של החלטה ביום 6.7.99 על ידי בית המשפט.

טענות המבקשים

המבקשים העלו 3 טענות הגנה עיקריות בבקשתם, שבגינן הם טוענים שקמה להם זכות הגנה לכאורה:

א.         בהסתמך על הסכם הקיבוצים נטען כי המשיב לא צירף מסמכים מהותיים ולא הוכיח שנתקיימו התנאים המוקדמים הדרושים להגשת תביעה. לטענת המבקשים מתקיימים שני קריטריונים כדי לקבוע שהסכם הקיבוצים וההסכמים המאוחרים לו הם מסמכים מהותיים, שהינם חלק מעילת התביעה, בהסתמך על לשון תקנה 75(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). נטען כי חשיבותם של המסמכים היא לנוכח מגמת ההפרטה בקיבוצים, והרצון שלא לפגוע באוכלוסיה חלשה, כמו גם להוכיח כי לא התקיימו התנאים המופיעים בנספחי הסכם הקיבוצים, שבהתקיימותם ניתן להגיש תובענה כאמור.

ב.         טענת השתק - טוענים המבקשים לחילופין ובמצטבר כי המשיב מושתק ומנוע להמשיך בניהול התובענה, הואיל ולאור ההסדר אליו הגיעו המבקשים ביום 20.1.00 עם כלל הבנקים, לרבות המשיב, ואשר התבסס על יכולת החזר מוערכת, כלל גם את החוב נשוא התובענה. נטען כי במסגרת הדיון לא הזכיר המשיב את החוב הנטען בתובענה זו ומכאן שקיבל עליו את ההסדר. המבקשים מסתמכים על עדותו של המצהיר מטעם המשיב, אשר טען כי למיטב זכרונו עמד מבקש 1 במרבית התשלום על פי ההסדר וכי נעשה נסיון להגיש תוכנית כוללת לפרעון החוב, ועל כן יש ליתן להם רשות להתגונן כדי שיוכח כמה בפועל שילמו המבקשים, ומה, אם בכלל, על המבקשים להשלים ולשלם.

ג.          תשלומים ששולמו לאחר הגשת התביעה - מבוקש שתינתן רשות להגן על מנת שהמבקשים יוכלו להויכח כי במשך כל התקופה שמאז הגשת התובענה הם ממשיכים לשלם, וכי למעשה צריך לבדוק אם לא שולם כל סכום התביעה במלואו, שכן עבור למעלה משש שנים, ואצל המבקש התחלפו נושאי תפקידים שיכולים לשפוך אור על הסכומים ששולמו ואם בכלל נותר חוב למשיב.

טענות המשיב

כטענה מקדמית טוען המשיב כי עם החתימה על הסדר הביניים, וההסכמה להעמיד לו בטוחות להבטחת פסק הדין שינתן בתביעה, ויתרו המבקשים הלכה למעשה על כל טענת סף שיש להם כנגד התביעה, ובכללן על הטענה לפיה לא היה הבנק רשאי להגיש נגדם את התביעה קודם להליכים המקדמיים שנקבעו בהסדר הקיבוצים.

עוד טוען המשיב, כי המבקשים אינם חולקים על גובה הסכום הנתבע מהם, ואינם טוענים כי הסכום נפרע קודם להגשת התובענה. למעשה, המבקשים טוענים כי לא ניתן היה להגיש נגדם את התובענה תוך שהם מסתמכים על מסמכים מהותיים שגם הם לא טרחו לצרף לתצהיר מטעמם.

באשר לטענת ההשתק, טוען המשיב כי דין טענה זו להידחות. לא רק כי היא אינה מופיעה בתצהיר מטעם המבקשים, אלא שהיא נסתרת בעדויות והראיות של המבקשים עצמם. בהסדר הביניים הודו המבקשים בחובם לבנק, אולם באם מבוקש להעלות טענות "פרעתי", של סכום התביעה לאחר הגשתה, המקום לעשות כן אינו במסגרת בקשת רשות להתגונן כי אם בלשכת ההוצאה לפועל, בהליכים לביצוע פסק דין שינתן כנגדם בתיק זה. גם אם יתברר כי טענת הפירעון מקומה בהליך זה, גם אז דינה להידחות, מאחר והמבקשים לא נכנסו לפרטי הגנתם ולא הקימו תשתית עובדתית מלאה, אלא הסתפקו בהעלאת טענות כלליות אותן הם מבקשים להוכיח במסגרת שלב הראיות. המבקשים אינם מוכיחים איזה חלק שולם, ואינם מפרטים מה היה סכום חובם הכולל למשיב. מדובר בטענה סתמית ואינה מפורטת ולכן דינה להידחות.

גם באשר לסכומים שנטען כי נקבעו במסגרת ההסכם הבינבנקאי, טוען המשיב כי סך חובם הכולל של המבקשים עמד ביום הגשת התביעה על למעלה מ -.31,000,000 ש"ח, כך שהסכום שהוסכם כי ישולם במסגרת ההסכם לכל הבנקים, גם אם היה משולם במלואו אין בו כדי לפרוע את החוב נשוא התביעה ועל כן הטענה היא בחזקת הגנת בדים ויש לדחותה.

דיון

בקשת רשות להתגונן מוסדרת בתקנות סדר הדיןה אזרחי בסעיפים 204-205 כדלקמן:

"204. בקשת רשות להתגונן

הוגש כתב תביעה כאמור בתקנה 203, לא יתגונן הנתבע אלא אם כן ביקש וקיבל רשות מאת בית המשפט או מאת הרשם.

 205. הגשת בקשת רשות להתגונן והחלטה בה