בית משפט זה נתבקש להורות על סילוק התובענה כנגד המבקש על הסף בשל היעדר יריבות ו/או היעדר עילה, זאת בסמוך להגשת כתב התביעה ובטרם הוגש לבית המשפט כתב הגנה. הבקשה נתמכה בתצהיר.
ביום 7.4.03 ניתנה החלטת בית המשפט מפי כב' השופטת שיצר לפיה "
לאחר עיון בבקשה ובתגובה אני קובעת כלדקמן: הבקשה מבוססת על טענות עובדתיות שיש בהן כדי להוות טענות הגנה ענייניות. אולם, את העובדות יש להוכיח ולשם כך יש צורך בשמיעת הראיות. הבקשה לדחיה על הסף נדחית...".
ביום 1.10.03 הורה כב' השופט שילה על הגשת תצהירי עדות ראשית ומסמכים בנוגע לתובענה כנגד המבקש.
עתה, לאחר שהונחה בפני בית המשפט מלוא התשתית העובדתית וטענות הצדדים טוען המבקש כי היעדר היריבות והיעדר עילת התביעה עולים בבירור מהמסמכים המצויים בפני בית המשפט. על כן מבוקש מבית המשפט לשקול שוב את הבקשה ולהורות על סילוק המבקש מכתב התביעה.
העובדות:
הסעד אותו ביקשו המשיבים בכתב התביעה הינו אכיפת חוזה מכר מקרקעין שנכרת לטענתם בינם לבין המבקש ואחרים בהקשר לרכישת דירת מגורים בת שני חדרים בבני ברק. המשיבים טענו כי למרות שנרשמה הערת אזהרה לטובתם, ועל אף מסירת החזקה לידיהם, ותשלום מלוא התמורה בעבור הנכס, לא נרשמה הדירה בספרי רישום המקרקעין על שמם.
טענות המבקש
טוען המבקש כי עיון בכתב התביעה ובמסמכים שצורפו אליו מגלה כי אין לעובדות הנטענות כל קשר אליו וכי המשיבים כשלו בהוכחת כל קשר בינו ובין העובדות הנטענות. עוד טוען המבקש כי אומנם בכתב התביעה צוין שמו אולם מספר תעודת הזהות שהוצג הוא שגוי שכן מס' החברה שובש על ידי המשיבים והוצג כמספר תעודת הזהות שלו. נטען כי שרבוב שמו לכתב התביעה נועד לשם הפעלת לחץ פסול.
טענה נוספת הינה כי כתבי בי דין מעולם לא נמסרו למבקש כדין וכמו כן מעולם לא פנו אליו המשיבים בטרם הגשת התביעה ולא עירבוהו.
בהתייחס לתצהירי עדות ראשית טוען המבקש כי המשיבים עשו כל שביכולתם כדי להתחמק ממתן תצהירים, ומסרו לבית המשפט תצהיר של צד ג', מבלי לציין מדוע אינם מגישים תצהיריהם. טוען המבקש כי יש בכך כדי להוות חיזוק לגרסתו לפיה אין למשיבים כל עילת תביעה כנגדו. גם בחינת התצהיר שהוגש, אם מתעלמים מהעובדה שהוא אינו ערוך כדין, דינו להיפסל שכן לא צוין מספר תעודת הזהות של המצהיר, והוא לא נחתם על ידי המצהיר, הרי שאין בו כל התייחסות למבקש ולא עולה ממנו כל עילת תביעה נגדו.
המבקש טוען שמתצהירו ומתצהיר נוסף שהוגש על ידו עולה כי אין כל יריבות בינו לבין המשיבים, וכי הוכח כי המבקש אינו צד להסכם המכר, המו"מ לכריתתו, וכל המצגים המוכחשים הנטענים בכתב התביעה.
טענות המשיבים
המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות היות והבקשה נדחתה בעבר על ידי כב' השופטת שיצר, והיא עומדת על כנה ולא ניתן לשנותה באמצעות פנייה נוספת זו לבית המשפט.
עוד טוענים המשיבים כי אין בתצהירים המצויים בפני בית המשפט כדי להוסיף דבר על האמור בכתבי הטענות. יתרה מכך, טוענים המשיבים כי טרם נחקרו המצהירים על תצהיריהם, על כן לא ניתן להסתמך על התצהירים לשם מתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף.
דיון
סמכותו של בית המשפט לסלק תובענה על הסף, נובעת מתקנות 100-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. בית המשפט יורה על סילוק על הסף, כאשר יתברר לו כי גם אם תתברר התובענה עד תומה, לא יזכה התובע בסעד המבוקש.
הלכה היא כי בית המשפט ינקוט משנה זהירות בטרם יורה על סילוקה של תובענה, ומקום שיוכח כי קיימת אפשרות, שלאחר שמיעת כל הראיות, תתקבל התביעה והתובע יזכה בסעדים על פי כתב התביעה - לא יורה בית המשפט על מחיקת התובענה, כל זאת בהיות זכות הגישה לערכאות זכות יסוד חוקתית. הדעה הרווחת בפסיקה היא כי יש להיעתר לבקשות לסילוק על הסף במשורה וליתן לצדדים יומם בבית המשפט. ההלכה היא כי אין נועלים שעריו של בית המשפט בפני מי שמבקש לעצמו סעד, אלא מטעמים כבדי משקל, אותם לא מצאתי במסגרת בקשה זו שהונחה לפני.
מעיון בכתבי הטענות, בבקשות ובתגובות כמו גם עיון מעמיק בתצהירי הצדדים והמסמכים המצורפים איני סבור שקמה למשיבים עילת תביעה כנגד המבקש, ודין הבקשה, בשלב זה, להתקבל.
כפי שסברתי בעת הדיון, החלטתה של כב' השופטת שיצר הינה החלטת ביניים, שניתנה בשלב מקדמי של הדיון, בטרם הונחה בפניה תשתית עובדתית מלאה בדמות תצהירי עדות ראשית. החלטה זו אינה מקימה מעשה בית דין, וניתן להידרש לה שוב. כאשר נטענת טענה של סילוק על הסף מחמת היעדר עילת תביעה, אין בית המשפט שומע את הטענות לגופן, ואין צורך להידרש בשלב זה לחקירה ודרישה בעובדות. (ראה לעניין זה ע"א 194/87
סאלח נ' רשות הפיתוח, פ"ד מד (4) 185). מדובר בבדיקה טכנית-פורמלית ואין מעוררים בשלב זה שאלה של נטל או מידת הוכחה.
לאחר שהוגשו תצהירי הצדדים כמו גם סיכומיהם, איני מוצא שהמשיבים הצליחו לגבש עילת תביעה כנגד המבקש, בעיקר לאור העובדה כי תצהיר העדות מטעם המשיבים לא ניתן על ידם אלא על ידי צד ג', שאינו צד לסכסוך המשפטי שבין הצדדים לתובענה, שלא היה צד ישיר להסכם המכר, ואין בדבריו כל עובדה הקושרת את המבקש לסכסוך, זאת מבלי להידרש לצורתו התוכנית והעובדה כי התצהיר אינו ערוך כדין. על מנת שתקום עילת תביעה, היה על המשיבים להוכיח קשר כלשהו בין המבקש לעילת התביעה, אולם אין במסמכים ובדברים האמורים על ידם כדי לבסס קשר זה, וכדי לקבוע, ולו לכאורה, שקמה עילת תביעה כנגד המבקש, ואשר בסופו של יום יזכו המשיבים להיפרע מהמבקש. מן העובדות מצטיירת תמונה לפיה נתבע 1 היה הבעלים היחידי של הקרקע, ולמבקש לא היה כל קשר לסכסוך שבין הצדדים, כאשר מכל המצורף עולה כי מי שמכרו את הנכס למשיבים היו נתבע 1 ונציגיו, כאשר למבקש לא הייתה כל נגיעה לממכר או לצדדים להסכם המכר.
גם בעניין הטענות לגבי אי העברת הסכסוך בין הצדדים לבוררות בבית הדין הרבני, אינו סבור כי המבקש הוא צד לסכסוך זה. התמונה המסתמנת מכל המסמכים הינה כי נתבע 1, הוא שביקש להעביר את התיק לבוררות בבית הדין הרבני בתל אביב, ואולם מאחר והתברר כי לא ניתן לבניין טופס 4 כהלכתו ונותקה אספקת החשמל אליו, הרי שלא ניתן היה להתדיין בבית הדין הרבני שכן הרשות המקומית שבתחומה מצוי הנכס, מנועה מלהתדיין בהליכי בוררות. הפתרון לסכסוך בין הצדדים נעוץ בהתדיינות בין הצדדים, שכאמור, לא מצאתי שהמבקש צד לסכסוך.