החלטה בתיק א 1810/01

1. מהות הבקשה וטענות הצדדים:

המבקשות הגישו בקשה לתיקון טעות בגין שתי טעויות סופר בפסק דין שניתן  ביום 3.1.08 על ידי בית משפט זה (להלן : " פסק הדין").

לטענת המבקשות, בעוד שהסכום אשר נפסק להן בפסק הדין הועמד על  סך של 1,079,981 ש"ח כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, הרי שצריך היה להצמיד את הסכום הנ"ל ולהוסיף עליו ריבית מיום ההוצאה של כל אחד ואחד ממרכיביו של סכום זה ועד התשלום בפועל.

לאור כך, התבקש בית המשפט לתקן את פסק הדין כך שייכתב בו שהסכומים שנפסקו למבקשות יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתו של כל אחד ממרכיבי הסכום.

התיקון השני אשר מתבקש על ידי המבקשות, עניינו השמטת הרכיב של " צירוף ריבית והפרשי הצמדה" להוצאות, זאת בשעה שרכיב זה צורף לשכ"ט עוה"ד אשר נפסק בפסק הדין.המבקשות עותרות כי להוצאות יצטרפו " הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הוצאתו של כל רכיב בהוצאות הנ"ל ועד לתשלום בפועל"

בתגובה מטעם המשיבה 1 (להלן:" המשיבה") התבקש בית המשפט לדחות את הבקשה על שני חלקיה. לטענת המשיבה, פרטו המבקשות בסעיף 46 לכתב התביעה את נזקיהן נכון למועד הגשת התביעה. לסעיפי ההוצאות שפורטו על ידם הוסיפו המבקשות 16% ריבית שנתית וכן דרשו ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד להחזר בפועל. לטענת המשיבה מאחר שלא ביקשו המבקשות בכל שלב שהוא לתקן את קביעתן כי הסכומים נכונים למועד הגשת התביעה, אין לאפשר להן לערוך "מקצה שיפורים" במסגרת בקשה לתיקון טעויות סופר, כביכול.

מעבר לכך, הסכום העיקרי מתוך הסכום שנפסק למבקשות הנו בגין תשלום לקבלן, המבוסס על שני מסמכים אשר נושאים תאריך מיום 29.4.2001 בעוד שהתביעה הוגשה ביום 15.5.2001 . 

לטענת המשיבה בית המשפט עשה חסד  עם המבקשות בפסקו סכום זה, שכן מועד התשלום של רכיב זה לא הוכח כלל וייתכן כי הנו אף מאוחר למועד מתן פסק הדין.

מעבר לכך, אף אם מדובר בתשלום שבוצע בתאריך המצויין על המסמכים הרי שמדובר במדד זהה.

בנוגע לרכיב אחר בתביעה שהנו עלויות שכר עובדים, הרי שלא הוצגה בפני בית המשפט אינדיקציה לגבי החודשים בהם מדובר.

לכן טענה המשיבה כי יש לדחות את בקשת המבקשות בהתייחס לטעות הנטענת הראשונה.

בהתייחס לטעות הסופר השנייה, טענה המשיבה כי בית המשפט לא פסק הוצאות ושכר טרחה בנפרד אלא הוצאות ושכ"ט בסכום אחד של 100,000 ש"ח + מע"מ, בצירוף הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. לכן, אין לקבוע תשלום הוצאות נוספות מעבר לסכום הנ"ל.

ככל שבית המשפט יפסוק הוצאות נוספות, התבקש ביהמ"ש לקבוע כי הנתבעות יישאו רק בחלק היחסי של האגרה לפי הסכום שנפסק בפסק הדין.

בתשובה שהוגשה מטעם המבקשות, נטען כי אכן בעת הגשת התביעה הוספה ריבית על סכומי ההוצאות הנומינליים ממועדי התשלום של כל הוצאה והוצאה. לכן, אם היה נפסק למבקשות כל סכום התביעה הרי שהיה צריך לחייב את המשיבה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. אולם, בית המשפט לא חייב את המשיבה בכל סכום התביעה אלא בחיובים פרטניים לפי הסכומים הנמינליים שפורטו בחשבוניות שהוצאו. לכן, לא יכול להיות ספק כי סכומים אלה אמורים לשאת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ולא מיום הגשת התביעה.

בהתייחס לטענת המשיבה בנוגע לתשלום לקבלן, נטען כי זו אינה רלבנטית שכן התיקון המתבקש הנו קביעה כללית שכל הוצאה שנפסקה לטובת המבקשות תשא הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההוצאה. אם בין הצדדים יתעורר ויכוח בנוגע לכך בכך יכריע ראש ההוצל"פ. בכל הנוגע לשכר העובדים צודקת המשיבה ובעניין זה לא מתבקש כל תיקון .

בכל הנוגע לחיוב בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד, נטען כי המשיבה טועה שכן מפסק הדין ומאופן ניסוחו של המשפט ברור שמדובר בחיוב בסך 100,000 ש"ח בתוספת מע"מ עבור שכ"ט עו"ד - ובנוסף בסכום הוצאות המשפט כפי שהוצאו (כלומר - אגרת המשפט ושכרו של המומחה רוזנברג).

המבקשות טענו כי יש לדחות את בקשת המשיבה ביחס לאגרת בית המשפט, בטענה כי היה עליה להגיש בקשה לתיקון טעות ומשחלף המועד אין לאפשר לה לעשות כן.

2. דיון והחלטה:

להלן אדון בבקשה על רקע הפסיקה הרלבנטית לענייננו.