1. לפני בקשה למתן רשות להתגונן מפני תביעה של בנק אשר הוגשה לפי סדר דין מקוצר.
2. המבקש, שהוא הנתבע מס' 1, היה ערב להלוואה אשר ניתנה בשנת 1995 לרומנוב גלינה ויבגני (להלן - "
החייבים העיקריים").
3. טעוני הבקשה הם, בתמצית, כדלקמן:
א. במועד חתימת הערבות היה המבקש בארץ חודשים ספורים בלבד, לא שלט בשפה העברית ולא הבין על מה חתם. המבקש נטול השכלה פורמלית פרט לבית ספר מקצועי, עלה ארצה מכפר בקזחסטאן ומושג הערבות לא היה קיים כלל במקום ממנו עלה. המשיב (הבנק) לא נתן למבקש הסבר כלשהוא בענין המסמכים עליהם הוחתם בהליך חפוז של רגעים ספורים. הבנק הפר את החובות המוטלות עליו כלפי ערב בדרך שבה התנהלה החתמתו של המבקש.
ב. הבנק לא הודיע למבקש על הפיגור של החייבים בתשלומים ועל קיום הליכי מכירה של הדירה. יש בכך משום הפרת חובות של בנק כלפי ערב והדבר מנע מהמבקש להקטין את הנזקים, לכל הפחות על ידי מכירת הדירה במחיר שוק אמיתי.
ג. לא הומצאו למבקש כל המסמכים הדרושים לו לצורך ניהול הליך משפטי תקין.
ד. הבנק רשאי לחייב, לעניין הערבות, רק בריבית שאינה עולה על הריבית המותרת לפי דין.
ה. חלק מכספי ההלוואה, ניתנו למעשה על ידי המדינה ומשכך, אין יריבות בענינם ויש למחוק אותם מסכום התביעה.
4. המבקש נחקר בחקירה נגדית והצדדים סיכמו את טיעוניהם לפני.
העדר הסבר במעמד החתימה
5. בכל הנוגע לטענה בעניין התנהלות הבנק במועד החתימה על מסמכי הערבות, טענתו העובדתית של המבקש לא נשמטה במהלך החקירה הנגדית. כפי שציין ב"כ המבקש בסיכומיו, הטענה פורטה באופן מלא בתצהירו (ואף גובתה במסמכים בענין מועד העליה, מקומות העבודה ומקום הלידה).
6. ב"כ המשיב טוענת כי אין בטענה ממש, ולו משום שהמבקש נשאל בחקירתו הנגדית, האם ביקש הסברים, והתברר כי לא עשה כן (עמ' 8 שורות 20-22 לפרוטוקול). ב"כ המשיב הפנתה לע"א 2119/94
לנדאו נ' וין, פ"ד מט(2)77, לענין ההלכה כי אדם מוחזק כמי שיודע את תכנו של מסמך שעליו הוא חותם.
7. מחקירתו הנגדית של המבקש עלה כי המבקש לא אולץ לחתום על המסמכים (ואף אין טענה כזו), וטוען כי חתם "כי אמרו לו" (עמ' 8 ש' 15-19 לפרוטוקול). המבקש נשאל האם ביקש הסברים, ומתשובתו עולה כי לא ביקש הסבר וכי תלה יהבו במתווכת (שם, ש' 20-21).
8. הכלל הוא אכן כי "אדם מוחזק כמי שיודע את תכנו של מסמך שעליו הוא חותם, ולא תשמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרא את המסמך מסיבה כלשהי. מקורה של חזקה זו בכך, שמי שאינו מסוגל לקרא מסמך, נושא בחובה להבטיח שתכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו, על ידי פלוני המהימן עליו, לפני שיחתום עליו; ועל כן הוא זה הנושא בתוצאות אי קיומה של החובה." (ע"א 2119/94
לנדאו נ' וין, פ"ד מט(2)77, 84 (1995)).
אדם לא ישמע בטענה כי אין לתת תוקף למסמך עליו חתם, אם לא טרח לקרוא ולהבין בעצמו את תכנו של מסמך עליו הוא חותם (למשל, ע"א 467/64
שוויץ נ. סנדור, פ"ד יט(2) 113 (1965); ע"א 779/87
בליט נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד (3) 304,310 (1990); ע"א 1513/99
דטיאשוילי נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י נד(3), 591, 594 (2000); ע"א 6645/00
ערד נ. אבן, פ"ד נו(5) 365, 375 (2002)).
9. גם מי שחתם על מסמך תוך הסתמכות עיוורת על יועץ המהימן עליו, מתוך הסתמכות עיוורת על דעת היועץ האמור ואמון בה, ותוך נכונות לחתום על כל מסמך על-פי שיקולו של הלה, יהיה המסמך אשר יהיה, מנוע מלהעלות את הטענה שלא הבין על מה הוא חותם (ע"א 1548/96
בנק איגוד לישראל בע"מ נ. לופו, פ"ד נד(2) 559, 574 (2000)).
10. נטל ההוכחה בענין זה על הטוען הוא נטל מוגבר (ר' האסמכתאות לעיל).
11. עם זאת, קיימים מקרים בהם, למרות האמור, יכול החותם על מסמך להעלות טענות כלפי הנושה. כך, בהמשך פסק הדין אליו הפנתה ב"כ המשיב נקבע כי "במקום שצד למסמך - כגון: הצד האחר לחוזה - יודע ש"חברו" אינו מסוגל לקרוא את המסמך, החובה לוודא כי תוכן המסמך יובא לידיעתו של האחרון, לפני שיחתום עליו, מוטלת על כתפיו של הראשון; וזאת - משום שבמקרה כזה, הראשון מודע לכך שכל עוד אין חברו יודע את תוכן המסמך אין לחתימתו משמעות כלשהי, ומבחינת הדין כאילו לא נעשתה." (ע"א 2119/94
לנדאו נ' וין, פ"ד מט(2)77, 84 (1995)).
12. בהקשר זה עולה שאלת חובתו של הבנק ליתן הסברים לערב. הערבות שלפנינו נחתמה בסוף שנת 1995. בשלב זה כבר תוקן חוק הבנקאות והוסף לו סעיף 17(א), שבו נקבע כי "הוראות חוק זה יחולו גם על מי שערב ללקוח כלפי תאגיד בנקאי" (חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 2), תשנ"ה-1994). תיקון זה נערך נוכח ע"א 1304/91
טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' ליפרט, פ"ד מז(3) 309 (1993), בו נקבע (ברב דעות) כי החוק הנ"ל אינו חל על ערב.
13. לאור האמור, ובשים לב להלכה ולפיה, בשלב בקשת רשות להתגונן, "די לנתבע שיראה הגנה אפשרית ולו רק בדוחק" (ר"ע 39/86
גליק נ. גליק, פ"ד מ (1) 51 (1986); ע"א 575/76
דוביצקי נ. דוביצקי, פ"ד לא (3) 197 (1977); ע"א 478/75
חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי, פ"ד ל(3) 437 (1976); ע"א 518/87
פטלז'אן נ. בנק איגוד, דינים עליון ל"א 934 (1993)), אני מוצאת לאפשר למבקש רשות להתגונן בטענה כי לא הוסבר לו על ידי המשיב דבר במעמד ההחתמה, כי הדבר מהווה הפרה של חובות המשיב כלפי המבקש כערב וכי יש לדבר השלכה על חובתו של המבקש כלפי המשיב.
אי קבלת הודעות