החלטה בתיק א 1730/03

לפני בקשה לקביעת הפרמטרים על פיהם יחושב פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א 940/89.

מקורו של הסכסוך המשפטי בין הצדדים (סכסוך אשר נמשך כבר שנים רבות בערכאות שונות), הוא בתביעה שהגיש הנתבע (להלן: "הבנק") כנגד התובעים (אמנונים חברה לעבודות עפר בע"מ (להלן: "החברה") והערבים לחיוביה) לאחר  שהצטברו חובות בחשבון בנק אשר ניהלה החברה בסניף הבנק בחדרה. החברה הגישה תביעה נגדית כנגד הבנק בטענה כי חובות החברה לבנק נבעו, בין היתר מחיובי ריבית בשיעורים גבוהים מהנהוג ומהקבוע בבנק, קביעות שרירותיות של מסגרות אשראי, התניית קבלת שירותים בפתיחת תוכניות חסכון וחיובי ריבית מוגזמת בגין שיקים של החברה. החברה הוסיפה וטענה, כי מעשי הבנק הם אלה שגרמו לקריסתה בסופו של דבר.

תביעות אלה אוחדו, נדונו יחד ובפסק הדין מיום 4.8.96 קבע כבוד השופט פינקלמן מבית המשפט המחוזי בחיפה את אמות המידה לפיהן יש לחשב את הסכומים שנתבעו על ידי הבנק ודחה את התביעה הנגדית. בעלי הדין ערערו על פסק הדין ושני הערעורים נדחו.

התובענה דנא, הינה תובענה אותה הגישו החברה והערבים לחיוביה ובה טענו כי מחישוב שערכה החברה (באמצעות מומחה) על פי אמות המידה שנקבעו בפסק הדין עולה כי על הבנק להשיב לחברה סכום של 7.6 מיליון ש"ח. הבנק בתגובה הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה כי נוצר במקרה זה מעשה בית דין, בקשה אשר נדחתה על ידי כבוד הרשם עדי אזר ז"ל, בהחלטה יפה, שאין לי אלא להסכים עם האמור בה (בכל הענווה) מראשית ועד אחרית. ערעור על החלטה זו נדחה בבית במשפט המחוזי וכך גם בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט העליון (רע"א 12018/04).

הצדדים המשיכו וטענו בקדם המשפט לעניין שאלת הפרמטרים על פיהם יחושב פסק הדין ועל פיהם יקבע האם מגיעים כספים לתובעים כפי טענתם או שמא לא מגיעים להם הסכומים הנטענים כפי שסבור הבנק.

ראוי להדגיש, שכיום עומדת על מכונה החלטת כב' השופט אזר ז"ל, לפיה בהחלט תיתכן האפשרות שבסופו של דבר, ימצא הבנק כשהוא חייב לחברה כספים.

בהסכמה הגישו הצדדים את סיכומי עמדתם בשאלת הדרך בה יש לחשב את פסק הדין.

הן החברה והן הבנק העלו בסיכומיהם את הנושאים שבמחלוקת שלטענתם אינם רלוונטיים לתביעה, את הנושאים לגביהם אין מחלוקת ואת הנושאים שבמחלוקת שבגינם הוגשה בקשה זאת.

אני חייב להוסיף, שהבנק הכביר בטיעוניו שורה של טענות מיותרות, שאיני מתכוון להידרש אליהן במסגרת ההחלטה הנוכחית ובהן, בין היתר, מיחזור של טענות שכבר נדונו ונדחו. מדובר במהלך מיותר ומסורבל וקשה שלא להתרשם, שהבנק אינו חוסך במאמצים לדחות את הקץ ואת מתן הכרעה בהליך, לגופם של דברים, בחלוף לא פחות מ-17 שנות התדיינות.

הנושאים שאינם רלוונטיים לתביעה הנוכחית:

1.      שאלת היות החברה "לקוח מועדף" אם לאו - אין להכרעה בשאלה זו השפעה על החישוב.

2.      עדכון מסגרות אשראי - טענת החברה כי הבנק לא עדכן את מסגרות האשראי שעה שהיה צריך לעדכנן ולכן נגרם חיוב שגוי, נדחו. מסגרות האשראי לא ישונו.

3.      ימי ערך - טענת החברה כי הבנק החזיר להם שיקים בימי ערך מאוחרים תוך חיובם בריבית נדחתה.

4.      חיוב בעמלת הקצאת אשראי בהלוואות מט"ח ובעמלות חליפין - בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את טענות החברה כי הבנק לא היה זכאי לחייבה בעמלות הקצאת אשראי בגין הלוואות מט"ח ובעמלות חליפין.

5.      תוקף ערבויותיהם של הערבים - אין משמעות חישובית ואין בהחלטה בעניין הוראות אופרטיביות.

6.      התיישנות - אין משמעות חישובית ואין בהחלטה הוראות אופרטיביות.

7.      תביעת הנזקים העקיפים של התובעים - אין משמעות חישובית ואין הוראות אופרטיביות.

הנקודות השנויות במחלוקת ושבהן יש להכריע חשבונאית, הינן, כעולה מפסק- הדין, כדלהלן:

העלאת תוספת הסיכון ל1.5% , כאמור בסעיף 11.1 לטיעוני התובעים.